סוהר השפיל אסיר מילולית - שב"ס יפצה אותו כספית

בית המשפט קבע כי מילים יכולות לעלות ביוקר גם מאחורי הסורגים. השופט גיא הימן דרש משירות בתי הסוהר לשלם קרוב ל־48 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, לעצור לשעבר שהושפל מילולית בידי סוהר.

במהלך שהותו בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים ספג התובע סדרת השפלות ואיומים מילוליים מסוהר שגידף אותו בקללות חריפות, והצהיר כי הוא "לא שם על השופט". מאחורי פסק הדין עומדת סוגיה עקרונית - היכן עובר הגבול בין סמכות לשררה, וכיצד נשמר כבודו של אדם גם כשחירותו נשללת.

לפי התביעה ועדות התובע, בעת שביקש לשוחח עם עורך דינו, ענה לו הסוהר: "אין שיחה! אני פה החוק ואתה פה הזונה שלי, הבנת?". כשהתובע דרש לפגוש קצין, הגיב הסוהר: "אני פה האלוהים שלך, לא הבנת? אין שיחה".

כאשר התגרה התובע בסוהר שיגיש נגדו תביעה, הגיב הסוהר בקללות נמרצות. הסוהר אף התייחס לתסרוקתו של התובע באמרו: "יא פטריית פורטובלו", כפי שציין השופט בפסק הדין, והוסיף כי צורה זו של התבטאות "אפיינה את התנהלותו הכללית של הסוהר ולא כוונה אך כלפיו".

הסוהר הכחיש את הטענות וטען שמעולם לא אמר את הדברים המיוחסים לו. "התובע מייחס לי שהשפלתי אותו, שביזיתי אותו", העיד הסוהר בבית המשפט, "לא היה. בשום פנים ואופן לא היה, חד־משמעית לא היה. בשום פנים ואופן לא, חד־משמעית לא. זה לא היה ולא נברא".

אולם השופט הימן קבע כי הוא מאמין לתובע וקיבל את גרסתו. "התובע - מהימן היה בעיניי... הוא היה עקבי בדבריו. ביסודם, דבריו עלו בקנה אחד עם רישום בכתב יד, טיוטה של כתב תביעה, שערך התובע כבר במהלך המעצר, על צידם האחורי של דפי-הפרוטוקול של ההחלטה להאריך את מעצרו".

בית המשפט הסתמך גם על עדויותיהם של שני עצירים נוספים שחיזקו את גרסת התובע וסיפרו ששמעו את הסוהר משפיל אותו. אחד מהם, ויטלי בקומוב, העיד: "אני שמעתי את זה באוזניי. את זה שמעתי בוודאות, 100%. אם זה לא האמת, לא הייתי מגיע לפה בכלל".

מאפייני לשון הרע

השופט הדגיש כי הדברים שהושמעו עונים "ללא ספק על מאפייניה של 'לשון הרע' לפי הסעיף הראשון לחוק איסור לשון הרע". הוא קבע כי הדברים "עלולים היו - לפי קנה מידה אובייקטיבי של 'אדם סביר' - להשפיל אדם בעיני הבריות; לעשותו מטרה ללעג מצידם ולבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו".

בנימוקיו הדגיש השופט הימן את חשיבות השמירה על כבודם של עצורים ואסירים: "חברה מתוקנת נמדדת ביחסה לחלשים ולחסרי ישע. אסירים עדיין בני אדם הם וזכאים כי ינהגו בהם באופן אנושי, המתאים לאמות המידה הנהוגות בחברה מתקדמת, כפי שמבקשת החברה הישראלית להיות".

השופט דחה את טענות המדינה להגנות שונות וקבע כי "אין הביטויים הנדונים יכולים לחסות בצילה של חסינות שבחוק".