דירת מגורים שהועברה לבת ולאחר מכן לאם נקבעה כשייכת למחצה לעבריין מין מורשע, שניסה להתחמק מתשלום פיצויים לקורבנותיו - כך קבע לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שקיבל תביעה של המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה.

בית המשפט הצהיר כי מחצית מדירת מגורים שהועברה בתוך המשפחה עוד שייכת לעבריין מין מורשע, וכי העברות הנכס היו פיקטיביות ונועדו להבריח את הרכוש מידי רשויות האכיפה ולמנוע תשלום פיצויים לקורבנות העבירה.

פיצויים לסיוע הקורבנות

שלום בן שטרית, שהורשע בביצוע עבירות מין קשות בשלוש קרובות משפחה בעת שהיו קטינות, נידון ל־12 שנות מאסר בפועל, שאותן הוא עדיין מרצה. נוסף על עונש המאסר, בן שטרית חויב בתשלום פיצויים בסך של 282 אלף שקלים לשלוש נפגעות העבירה - סכום שנועד לסייע לקורבנות בהתמודדות עם הפגיעה הקשה שעברו.

למרות חומרת מעשיו, בן שטרית בחר להתחמק מתשלום הפיצויים. המרכז לגביית קנסות, שקיבל לידיו את תיק הגבייה, הטיל עיקולים שונים על זכויותיו, אך עד כה הצליח לגבות ממנו סכום זעום של כ־1,600 שקלים בלבד - פחות מ־1% מסכום הפיצויים הכולל.

פעולות חקירתיות נרחבות שביצע המרכז חשפו שרשרת העברות מתוחכמת של נכסי הנדל"ן של החייב. החקירה העלתה כי עד שנת 2012, בן שטרית היה בעלים של מחצית מדירת מגורים, והמחצית השנייה היתה בבעלותה של אשתו דאז.

שלום בן שטרית, שהורשע בביצוע עבירות מין קשות בשלוש קרובות משפחה בעת שהיו קטינות, נידון ל־12 שנות מאסר בפועל, שאותן הוא עדיין מרצה

התזמון היה מחשיד במיוחד: בסמוך למעצרו בשנת 2012, כשהחלה להתרקם נגדו פרשת עבירות המין, בן שטרית ואשתו העבירו את הדירה על שם בתם המשותפת, ללא כל תמורה. מהלך זה היה רק השלב הראשון בתוכנית. בהמשך, לקראת סיום משפטו בשנת 2018, השלימה המשפחה את המהלך והעבירה את הזכויות מהבת לאם, לטענתה, בשל כך שאלה הוחזקו עבורה בנאמנות, במסגרת איזון משאבים בין הצדדים ובסכסוך הגירושים ביניהם.

המרכז לגביית קנסות לא השלים עם מהלכים אלה, וביצע חקירה מעמיקה. החוקרים חשפו פרט מכריע: למרות העברת הזכויות בדירה, בן שטרית המשיך להתגורר בנכס. הוכחה משמעותית התגלתה כשאותרה הצהרת החייב עצמו משנת 2021, במסגרת אישור הסכם הגירושים בפני בית הדין הרבני, שסתרה את טענותיו.

בעקבות ממצאים אלה, המרכז הגיש תביעה נגד בן שטרית, גרושתו ובתו, בטענה שההעברות האלה נועדו להבריח נכסים ולסכל את גביית הפיצויים עבור הקורבנות.

השופט איל באומגרט לא היסס להטיל ספק בעדויות בני המשפחה, וקבע כי העדויות שהוצגו בבית המשפט "הותירו רושם עגום". בית המשפט קבע בצורה חד־משמעית כי מטרת העדויות היתה לחלץ את חלקו של החייב בדירה ולמנוע מנפגעות העבירה לקבל פיצויים.

"ההפך הוא הנכון"

בפסק דינו הדגיש השופט באומגרט: "צבר הראיות כולו מלמד שלא עניינים כלכליים הם אלה שהביאו להעברת הזכויות בדירה. ההפך הוא הנכון. כעולה מהראיות, מייד עם גילוי הפרשה הפלילית החלו להיות הנתבעים כולם מעורבים, ולטכס עצה כיצד להציל ולחלץ את רכושם מהפרשה המתרגשת עליהם".

מנהל רשות האכיפה והגבייה, אורי ולרשטיין, בירך על פסק הדין ואמר: "הרשות רואה בגביית הפיצויים עבור נפגעות העבירה ערך עליון".