שלום נוריאני, בן 25 מבני ברק, גבה דמי חסות משני אתרי בנייה בעיר ואיים על מנהליהם כי הוא "שולט בשכונה ואחראי על כל האזור".

על פי כתב האישום, נוריאני הגיע לאתר בנייה בבני ברק הסמוך לביתו, ניגש למנהל הפרויקט ואמר לו כי הוא לא יוכל לבנות באתר מבלי שיעביר לרשותו את יתרת הברזל של עבודות הבנייה. לאחר מכן נוריאני איים עליו שאם לא ייענה לדרישותיו - הוא ישרוף את כלי העבודה.

נוריאני הצביע לעבר אתר בנייה סמוך שקירותיו הועלו באש, ואמר למנהל: "רואה את המקום הזה? אני שרפתי אותו". במשך חודשים נמסר לנאשם הברזל לפי דרישתו.

במקרה אחר נוריאני השליך אבנים על העובדים במקום, והכריז באוזניהם כי הוא "בעל הבית" של האתר. גם מהם הוא קיבל במשך חודשים את יתרת הברזל.

עורכת דינו של הנאשם טענה כי עבירות הסחיטה באיומים שבהן הורשע מרשה מצויות ברף הנמוך של עבירות מסוג זה, והוסיפה כי הנאשם דרש יתרת ברזל שלא יועדה לשימוש מיידי באתר הבנייה, וכן שערכה לא רב, והגיע לכדי אלפי שקלים בודדים לכל היותר.

"מעשים חמורים"

שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב יוסי טופף גזר על נוריאני 28 חודשי מאסר, ותשלום פיצוי בסך 7,500 שקלים לשני נפגעי העבירה.

השופט ציין בגזר הדין שהמעשים שבגינם הורשע נוריאני הם חמורים, ושכבר נקבע לגבי עבירת הסחיטה באיומים שהיא מהווה עשיית דין עצמית, הפוגעת בסדר החברתי ובחירותם האישית והכלכלית של הנסחטים.

"במעשיו, הנאשם הטיל פחד ואימה תוך שימוש באיומים, בקללות, בגידופים ובהשלכת אבנים, במטרה לקבל לידיו רכוש בעל ערך שלא כדין. לא מדובר במעשים נקודתיים של סחיטה באיומים, אלא במעשים מתמשכים, שגרמו למנהלים של אתרי הבנייה לחשוש מפני הנאשם ולהיענות לדרישותיו להעביר לרשותו את יתרות הברזל במהלך התקופות הנזכרות".

"ניצול סחטני חוזר לאורך זמן הוא נסיבה מחמירה. להתנהלות המתוארת מצד הנאשם היה פוטנציאל לגרימת נזק רב יותר מזה שנגרם, שכן נקל לשער כי האירועים המתוארים היו עשויים להסלים עד כדי אלימות פיזית של ממש כלפי מי מהעובדים באתרי הבנייה".