המעקה קרס, השיפוצניק הפך משותק - ויפוצה במיליונים

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעירון, ביחד עם בעל דירה ומהנדס, תפצה ב-7.2 מיליון שקלים חשמלאי שנפגע בעת קריסת מעקה במרפסת בבית בעיר באקה אל-גרבייה.

הבית שבו אירעה התאונה נבנה ללא היתר, וגם כשניתן, לאחר עשר שנים ממועד בנייתו, התברר כי הבקשה שאושרה התייחסה בכלל למבנה אחר.

התובע הוא חשמלאי שהוזמן לביצוע עבודות חשמל בבית פרטי בבאקה אל-גרבייה ונפגע בתאונת עבודה בעת שהמעקה של המרפסת שבה עבד קרס, וכתוצאה מכך נותר משותק בכל חלקי גופו. בעקבות התאונה הגיש החשמלאי תביעה לבית המשפט באמצעות עורכי הדין אסף גרינבוים ואסף אודיז, שאליה הצטרף גם הביטוח הלאומי, נגד בעל הבית מזמין העבודה, נגד מהנדס הבניין אשר טיפל בקבלת היתר הבנייה לבית בדיעבד וכנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

במהלך הדיון התברר כי המעקה שעליו נשען החשמלאי לא עמד בתנאי התקן, לא היה מעוגן מספיק לרצפת המרפסת ולא היה לו הכוח המינימלי להחזיק אותו. חשוב מכך, התברר כי הבית שבו אירעה התאונה נבנה ללא היתר. אמנם ניתן היתר בדיעבד, עשר שנים ממועד בניית הבית, אך ההיתר שניתן לא תאם את הבית שנבנה בפועל וההיתר שניתן הוא למבנה בן שתי קומות מעל מרתף, כאשר בבית נבנו שלוש קומות, ללא קומת מרתף.

השופטת עירית כהן כתבה כי לא ידוע מי הקבלן שבנה את הבית, מאחר שבעל הבית הסתיר את פרטיו לאורך כל המשפט; לא ידוע על סמך אילו תוכניות נבנה הבית, שכן אלו לא אותרו בתיק הבניין בוועדה המקומית; ולא ידועה זהות מתכנן הבית והמפקח על בנייתו, שכן גם גורמים אלו הוסתרו לאורך כל המשפט.

בנוגע לאחריות הוועדה המקומית, נקבע כי הוועדה ידעה כבר לפני כ־20 שנה שהבית נבנה ללא היתר. היא גם ידעה שהבקשות שהוגשו לא תאמו את המצב הקיים. לאחר שמפקח ביקר בבית, הוועדה התנתה את מתן ההיתר בתנאים, אולם לא פעלה בשום צורה כדי לוודא שהתנאים שהיא עצמה הציבה התמלאו לפני שהחליטה לתת היתר בנייה בדיעבד. בית המשפט קבע עוד כי מפקח נשלח למקום פעם אחת, שמונה שנים לפני שניתן ההיתר שלא תאם את המבנה בשטח, וכי "המפה המצבית" שעמדה לפני הוועדה לימדה כי הגובה של הבית בפועל אינו תואם את המצב התכנוני כפי שהוגש במסגרת הבקשה להיתר.

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי מרכז ציין כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע הן בכך שלא הוגשו אישורים בדבר בדיקות איכות הבטון ועמידת הבטון בתקנים הרלוונטיים, והן בכך שהוועדה לא בדקה בעצמה שאישורים אלו קיימים בפניה. אשר לחלוקת האחריות: על בעל הבית הוטלה אחריות בשיעור של 40%, על המהנדס אחריות בשיעור של 40% ועל הוועדה המקומית הוטלה אחריות בשיעור של 20%.

פרקליטיו של החשמלאי אמרו בתגובה: "חשיבות פסק הדין היא בעיקר בקביעת בית המשפט שוועדה מקומית לתכנון ובנייה אינה יכולה להיות 'חותמת גומי' ועליה לבדוק בעצמה שכל האישורים הנדרשים על פי החוק מצויים בפניה, והיא לא יכולה להסתתר מאחורי הצהרות בדבר בטיחות ויציבות המבנה אשר נחתמו על ידי בעלי מקצוע. וכן גם בעלי מקרקעין אינם יכולים לחמוק מאחריותם, וחובה עליהם לוודא שהבנייה שלהם תואמת את ההיתר".