האם קללות יכולות להוות לשון הרע?

תביעות לשון הרע הפכו להיות דבר שכיח. מדי יום מוגשות תביעות רבות כאלה גם על קללות וגידופים, אף שהם לא מהווים לשון הרע. לאחרונה שופט בימ"ש השלום בתל אביב יאיר דלוגין דחה תביעה כזאת, והמליץ לעורכת דין לחזור בה מתביעתה נגד עורך דין אחר, שממנו, לפי טענתה, ספגה קללות.

לפי התביעה שהגישה עורכת הדין על סך 100 אלף שקלים, במהלך ישיבה של בעלי מניות בחברה התובעת, המייצגת את בעלי מניות המיעוט, היא לא קיבלה מענה לשאלות בסיסיות שהעלתה, ולא הוצגו גם מסמכים שהיא ביקשה מראש. לטענתה, עורך דין אחר, שהוא בעל מניות הרוב בחברה, החל להשתולל, התקרב אליה בצורה מאיימת ואמר לה בין השאר: "חסרת הבנה", "מטומטמת, הטמטום לא משתנה עם השנים", ועוד שלל קללות שאין הכתב יפה להן.

בדיון שנערך לאחרונה השופט דלוגין ציין בפני התובעת כי יש פסיקה בנושא של גידופים וקללות, למעט הביטוי "חסרת הבנה", שלדברי השופט הוא לכאורה ביטוי של הבעת דעה, והדעה פה היא לא דעה חריפה.

בסיכומו של דבר התובעת הבינה כי היא לא תקבל פיצוי, וקיבלה את הצעת בית המשפט שלפיה התביעה תידחה ללא הוצאות. "ככלל, גידופים וקללות (שמטבעם פוגעים מאוד בזולת) לא מצדיקים תביעת לשון הרע", קבע השופט.

"עם זאת אוסיף - כפי שהדבר הוא נכון בכל מקרה של גידופים וקללות, אגב - כי ככל שהתמליל משקף את מה שאירע, וככל שאכן הטיח הנתבע את סדרת הגידופים והקללות בתובעת, נדמה כי כל בר־דעת עשוי לראות בכך משום תעודת עניות לנתבע. גם אם הדברים, ככל שנאמרו, נאמרו בעידנא דריתחא, וייתכן שהוא עצמו כבר מצטער על כך בתוך־תוכו. איני יודע, כך לפחות יש לקוות, ככל שאכן אמר את הדברים המיוחסים לו", סיכם השופט בהחלטתו.