"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
אפליה בקריות? לקוחה "סוננה בשל חזותה החיצונית"
אישה ממוצא מזרחי הגיעה למסעדה בקריות וזכתה להתעלמות מצד המארחת וליחס מזלזל • ביהמ"ש קבע פיצויים • "לפעמים הסלקציה נעשית בדרכים מוסוות"
אף שהמסעדה היתה ריקה ברובה, הלקוחה לא הוכנסה (אילוסטרציה). צילום: יהושע יוסף

אפליה בקריות? לקוחה "סוננה בשל חזותה החיצונית"

אישה ממוצא מזרחי הגיעה למסעדה בקריות וזכתה להתעלמות מצד המארחת וליחס מזלזל • ביהמ"ש קבע פיצויים • "לפעמים הסלקציה נעשית בדרכים מוסוות"

,עודכן
0השמעה

"לא קהל היעד":קשה להאמין, אבל נראה כי גם בימינו עדיין יש סלקציה במסעדות. רשם בית משפט לתביעות קטנות, יניב לוזון, קבע לאחרונה כי מסעדה מהקריות תשלם פיצויים בסך 11 אלף שקלים ללקוחה שלא הוכנסה אליה.

"המארחת, שלא הובאה לעדות, סיננה לקוחה שאינה קולעת לטעמו של קהל היעד - בעיקר בגלל חזותה החיצונית", נכתב בפסק הדין.

התובעת, אישה שחומת עור ממוצא מזרחי, חפצה לסעוד במסעדה במרכז מסחרי בקריות. כשהתייצבה בפתח המסעדה, המארחת המשיכה לשוחח בנייד תוך שהיא מתעלמת ממנה. התובעת המתינה כמה דקות ועזבה את המקום, אף שהמסעדה היתה ברובה ריקה. בגין היחס "המשפיל והמזלזל" היא תבעה פיצויים בסך 18 אלף שקלים.

"השפילו אותי"

התובעת הוסיפה לתביעה תכתובות מייל שבהן ציינה: "המארחת היתה עסוקה בשיחת טלפון ורק סימנה לי בידה שאין מקום! כששוב התבוננתי בה במבט שואל, היא הנידה שוב את ראשה והניפה אצבע המרמזת שאין מקום. אני רוצה לדעת למה היא לא הסכימה להכניס אותי וגרמה לי להשפלה כזאת".

מנגד, המסעדה טענה כי המארחת מילאה את תפקידה ושוחחה באותם רגעים עם אדם מבוגר שאותו התקשתה לשמוע, וכי התובעת היתה חסרת סבלנות ובחרה להמשיך בדרכה. נוסף על כך, נטען כי גג המסעדה היה בסכנת קריסה ולכן לא הושבו לקוחות במרפסת המסעדה הפנויה.

הרשם יניב לוזון ציין בפסק הדין כי המסעדה הנתבעת לא הביאה לעדות את המארחת, ולכן הטענה כי דיברה עם לקוח מבוגר אינה מבוססת. כמו כן, הוא הוסיף כי המסעדה גם לא הציגה את הסרטונים שצילמו את הסיטואציה, אף שהמסעדה מצולמת ב־16 מצלמות.

מבלים במסעדה בתל אביב (למצולמים אין קשר לכתבה),צילום: יהושע יוסף

הרשם לוזון הוסיף שגם מפת המסעדה לימדה כי הושבו סועדים במרפסת לפחות בשני שולחנות, בניגוד לטענת הנתבעת שלפיה המקום היה סגור לאירוח מסיבות בטיחותיות.

"התנהלות חשוכה"

"התובעת בתמימותה לא ייחסה למסעדה את הסיבה שבגינה סולקה מפתח המסעדה, אולם תפקידו של בית המשפט, במיוחד שעסקינן בתביעה קטנה, להאיר את השמש על התנהלות חשוכה של הנתבעת. היותה של התובעת אישה מזרחית כהת עור הביאה לדברים", כתב הרשם לוזון בהחלטתו.

"תופעת הסלקציה נעשית לפעמים בגלוי ולפעמים בדרכים מוסוות, למשל על ידי התעלמות מהלקוחה בפתח המסעדה. לא תמיד הסלקציה נעשית מטעמי העדפות והשקפה בלתי שוויונית אלא משיקולים כלכליים, על מנת להאדיר את יוקרת המקום והביקוש אליו.

"כך, בעלי המקום עשויים לבחור להכניס קהל 'יפה' הקולע לטעמם של באי המסעדה וקהל היעד שלה. המארחת תעדיף במבטה הבוחן את גבוהי הקומה והתואר, את בהירי העור והשיער, את צרי המותן ובעלי המשקפיים המעוגלים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו