"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"בהיסח הדעת"? הואשמה בגניבת הכסף - רגע אחרי שהפקידה אותו

אישה מסרה שטרות כסף לפקידת הבנק ולקחה אותם מידיה לאחר שהופקדו • טענה: "לא התכוונתי לגנוב, עובדה שחזרתי להפקיד עוד" • ביהמ"ש האמין לה: "לא היתה מודעת"

,עודכן
0השמעה
שטרות כסף (אילוסטרציה), צילום: יהושע יוסף

אישה נכנסה לבנק הדואר כדי להפקיד כסף בחשבונה, ויצאה מהסניף כשהיא מואשמת בגניבה של אלפי שקלים - הכסף שהיא עצמה הפקידה. היא זוכתה לאחר שבית המשפט קיבל את גרסתה, שלפיה היא לקחה את הכסף בהיסח הדעת, והמבטים שהיא הפנתה הצידה - ושבהם תלתה התביעה את יהבה - היו בסך הכל לעבר ידיד שעמד בסמוך וליווה אותה.

הכל החל כששושנה (שם בדוי) הגיעה לסניף הדואר בעירה ומסרה לפקידה מזומן בסכום של 4,400 שקלים. אלא שלאחר שביצעה את פעולת ההפקדה, הפקידה השעינה את ידה על הדלפק בעודה מחזיקה את השטרות - ו"באותם הרגעים ניצלה הנאשמת את היסח הדעת של הפקידה, לקחה את השטרות בחזרה והכניסה אותם לתיקה", כך צוין בכתב האישום שהוגש נגדה.

התביעה, שהתבססה על סרטון מצלמת האבטחה שתיעדה את כל האירוע, טענה כי שושנה הביטה שלוש פעמים לצדדים בטרם לקחה את הכסף מידה של הפקידה - וזאת, לדבריה, כדי להבטיח שאיש לא מסתכל.

שושנה, שהפגינה עלבון ותדהמה מעצם האשמתה בגניבה מבנק שהיא לקוחה קבועה בו זה שנים, אישרה כי אכן לקחה את הכסף בחזרה, אך טענה כי עשתה זאת ללא כוונת גניבה אלא בהיסח הדעת - "מדובר בטעות בתום לב ומתוך בלבול", אמרה.

לחיזוק דבריה, שושנה הוסיפה כי בחקירתה במשטרה היא הדגישה כי גם חזרה לבנק כעבור כמה דקות כדי להפקיד סכום כסף נוסף - "דבר שלא הייתי עושה אילו הייתי גונבת כסף מהפקידה כמה דקות קודם לכן". כדי להוכיח את תום ליבה, שושנה אף הדגישה כי היא זו שפנתה למשטרה, לאחר שהבחינה שהכסף נותר ברשותה לאחר ביצוע ההפקדה בבנק.

בתגובה לסרטון שבו היא נראתה לוקחת את הכסף, אמרה בבית משפט השלום בתל אביב: "אני רואה את היד שזזה, ודברים שלא הסתדרו לי. הכנסתי את הכסף לאחד הרוכסנים, אבל לא גנבתי את הכסף - לא יעזור לכם, זה לא היה ולא נברא. אני לא זוכרת בדיוק מה קרה, הכסף הגיע אלי בחוסר מודעות ובחוסר ריכוז. זה היה באמת מבלבול, הייתי מבולבלת".

"כנה ואמינה"

לאור הדמיון בין הסיטואציה של שושנה לזו של פקידת הבנק, כפי שהוצג על ידי עו"ד עופר אשכנזי שייצג את שושנה מטעם הסנגוריה הציבורית מחוז תל אביב, השופטת מירי הרט־ריץ קיבלה את הטענות.

"כמו שהתביעה האמינה לפקידת הבנק, שאמרה שהכסף נלקח ממנה בחוסר תשומת לב", קבעה השופטת, "כך יש להאמין לנאשמת שגם היא לקחה את הכסף בהיסח הדעת".

הרט־ריץ הוסיפה כי היא מאמינה לעדותה של שושנה "שנראתה כנה ואמינה", וזיכתה אותה באופן מלא: "עדותה היתה מלווה בהתפרצויות רגשיות של כעס ותסכול לנוכח טענת המאשימה כי גנבה את הכסף, והשתכנעתי מעדותה שהיא אכן לא היתה מודעת לנטילת הכסף בזמן אמת ושלא התגבשה בה כוונה לגנוב אותו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר