הזניחו את המטופל ויפצו אותו ב־100 אלף שקלים
עקב טיפול לקוי של מרפאת השיניים איבד המטופל רבות משיניו, ולסתותיו נפגעו • "קיים קשר סיבתי בין חובת הנתבעים להשלים את הטיפול לבין הנזק שנגרם"

ייסורים שהחלו בעקירה של עשר שיניים ונמשכו לאורך 20 חודשים של הרכבת תותבות, כתרים וגשרים רעועים שנופלים מהפה או נשברים וגורמים לדלקות ולדימומים: בגין כל אלה תפצה מרפאת שיניים את המטופל שלה ב־100 אלף שקלים.
הכל החל כשדוד (שם בדוי) נעתר להצעה שקיבל ממרפאת השיניים, שהתהדרה במומחיות רופאיה ובפשטות הטיפול שהיא מעניקה ללקוחותיה. דוד, שאכן היה זקוק לשיקום פיו, התלהב מהרופא שהמליץ לו על כתרים וגשרים מחרסינה ועל התקנת שתי תותבות חלקיות, ולטענתו אף קיבל תעודת אחריות לחמש שנים והתחייבות להצלחה בטוחה של הטיפול.
"ביצעו טיפול ברמה מקצועית ירודה שאינה עומדת בנורמות הרפואיות המקובלות, השתמשו בדבק זמני וטענו כי הטיפול הסתיים בהצלחה"
אלא שכבר בשלב הראשון, ורק בדיעבד, הוא גילה בבעתה שנעקרו לו עשר שיניים. כששאל מדוע - נענה כי הן "היו חולות והיתה חובה לעקור אותן". בהמשך התברר שהכתרים והגשרים הזמניים לא היו תקינים, לא התאימו לסגר הטבעי של פיו ולחצו על הלסת באי־נוחות. לאחר כחודש נשבר גשר עקב אי־ההתאמה, וכתרים וגשרים נפלו לעיתים קרובות.
בכל פעם שדוד התלונן, במשך שנה שלמה של סבל, היה הרופא מדביק את המבנים ואומר כי "הכל בסדר". בשלב הבא נמסר לו כי הטיפול מופסק בשל חובו הכספי, שהתגלה לאחר שנמצאה טעות של המזכירה בחישוב.
השיא היה כשבאחד הימים הגיע דוד למרפאה עקב כאבים נוראים, דלקת בחניכיים ודם שנזל מפיו. הרופא שבדק אותו דיווח על התפרקות בשיקום הלסתות, רירית דלקתית באזור הכתרים, ריקבון כולל של השורשים, שבר בגשר חרסינה ודליפה שולית בגשרים.
את כל האמור עד כאן תיאר דוד בפרוטרוט בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בחיפה נגד המרפאה, בטענה שהיא ורופאיה "התרשלו בטיפול והפרו חובה חקוקה בכך שלא הסבירו על הליך הטיפול ועל הסיכונים הכרוכים בו, ביצעו טיפול ברמה מקצועית ירודה שאינה עומדת בנורמות הרפואיות המקובלות, השתמשו בדבק זמני וטענו כי הטיפול הסתיים בהצלחה, והפסיקו את הטיפול טרם סיומו בטענה כי הוא חייב להם כסף".
"לא התריעו בפני הסכנה"
הנתבעת, שכפרה בכל טענותיו של דוד, עתרה לדחיית התביעה בטענה כי "לתובע הוענק טיפול איכותי, סביר ומסור, שבוצע בידי צוות רפואי מיומן ומנוסה, ובהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל. הוא הופנה לכל הבדיקות הנחוצות, הטיפול היטיב את מצבו, והרשומה הרפואית מלאה, מפורטת ותקינה". עוד נטען כי דוד "לא עשה די להקטנת הנזק והפר את תנאי כתב האחריות בכך שלא שמר על היגיינת הפה, לא המשיך בטיפולים אצל שיננית ולא שילם את יתרת חובו".
בבית המשפט נסב עיקר הדיון על סוגיית "הנטישה", פריט ההתרשלות שעסק בשאלה אם מותר לרופא להפסיק את המשך הטיפול עקב חוב כספי של מטופל. בעניין זה קבעה השופטת נסרין עדוי־ח'דר שישבה בדין כי לתובע היה "אשם תורם" בשיעור של 60 אחוזים, משום שלא הגיע במשך שנה וחצי לטיפול המשלים.
בפסק דינה כתבה עדוי־ח'דר כי "שוכנעתי שהנתבעים לא נקטו את כל האמצעים הסבירים למניעת הנזק. במשך יותר משנה ושמונה חודשים לא מצא לנכון הנתבע לבדוק מדוע התובע לא הגיע להשלמת הטיפול, ולא דאג להזמינו לבדיקה חדשה. לכל הפחות, הוא לא דאג להזהירו מפני הסכנה הצפויה כתוצאה מאי־ביצוע הדבק הקבוע, הלוא היא כישלון הטיפול".
בסיכום פסק הדין קבעה השופטת כי "הנתבעים צפו, ומכל מקום היה עליהם לצפות, שאם הטיפול לא יושלם עלול להיגרם נזק לתובע. הנזק התממש, בסופו של יום - ועל כן התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת חובת הנתבעים להשלים את הטיפול לבין הנזק שנגרם". עלות הנזק לנתבעים, כאמור, כ־100 אלף שקלים (כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות).
טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו