"השאלון הקטן" חושף את הסיפורים הקטנים מאחורי הקלעים • והשבוע: עם ערן צלגוב

ערן צלגוב - משורר, מתרגם (עדיף "משרגם" למעשה), משרבט ועורך שירה. פעיל ספרותי וחברתי. יודע 256 ספרות אחרי הנקודה ומה מתחרז עם קלמנטינה. עדיין אופטימי, לפעמים. בעבר עורך "דקה - כתב עת לשירה וביקורת", ועכשיו בהוצאת "רעב" הבאר־שבעית. ספר שיריו השלישי (או הראשון - תלוי איך סופרים) יראה אור בקרוב.

בספר שירים מ־54 מדינות. איזו אפריקה, או אפריקות, משתקפות ממנו?
"אין אפריקה אחת. זהו מרחב מדומיין שנוח לנו ב"מערב" (איזה מערב יש אם הכדור הוא עגול?) לאחד ליחידה אחת, כדי שלא נתבלבל, כדי שלא "נסתבך" עם עובדות, כדי שנוכל להקטין ולהקניט. התרגום, או מה שאני מכנה ה'שירגום', מאפשר להתקרב ולהסתכל, להושיט יד או להירתע. אני חושב שהתרגום מאפשר צניעות בעמדת המוצא והשתאות בנקודת היעד".

השירים תורגמו מאנגלית, לא משפות המקור. איך בתנאי תרגום כאלה מעבירים את דקויות הצליל המקורי?
"אמת. כן. בעיה. מה עושים? אז משתדלים. מתאמצים. אני בדרך כלל מחפש כל חומר שאני יכול על משורר/ת שאני נמצא מול המילים שלה/ו. אני מחפש קטעי וידאו וקול, לשמוע את השפה, את השיר במקור ובכלל. מחפש תמונות. ראיונות. להתקרב עד כמה שאפשר. כל תרגום הוא ניסיון בלתי אפשרי. תרגום על תרגום הוא בוודאי שכזה. האסופה הזו היא צעד ראשון. מהסס שראוי לבקר אותו בדיוק על הנקודה הזו. ואז לקום וללמוד את השפות ולהכיר את האפריקות בשפת המקור".

איפה השירים פוגשים את השירה הישראלית?
"ציינתי למעלה את מידת הצניעות - העברית היא שפה נפלאה, אבל היא כלוב זהב. השירה בספר מביאה תמונות חדשות שמאפשרת להזדהות למרות המרחק, אבל לעולם זה לא דומה בדיוק. המשורר המקסיקני אוקטביו פאס כתב: "השמש שעליה שרים בשירה האצטקית שונה מהשמש של המזמורים המצריים, אף על פי שהגוף השמימי זהה".

תרגומי שירה אהובים לעברית.
"'עשרים שירי אהבה וזמר נואש' לפבלו נרודה בתרגום טל ניצן, יותם בנשלום ותרגומו לניזאר קבאני, פרויקט תרגום השירה הפרסית של אורלי נוי, עידן בריר והאנתולוגיה של שירה אֶזידית".

שורות שמדברות לליבך במיוחד.
"מָתַי נִסְגַּר הַחוֹב?/ כַּמָּה זְמַן צָרִיךְ לַעֲבֹר/כְּדֵי לְפַצּוֹת עַל מְאוֹת הַשָּׁנִים בָּהֶן לְקַחְתֶּם/הַכֹּל בְּלִי לָתֵת דָּבָר בִּתְמוּרָה?" (קוואמה דאוז מגאנה). "אֲנִי לוֹמֶדֶת כִּי גּוּפִי לֹא נוֹעַד לְמִין/כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁכְשֶׁכֶת בְּמֵימָיו הָרְדוּדִים שֶׁל הָאֲגַם" (נגווטילו מאוויו מקניה).

קרן דותן