"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"חיי מדף": מתוך ההריסות

היצירה, לפי דיוויד לינץ', היא מנוסה אל "מעל המציאות", הימלטות ממה שהיא טומנת בתוכה

,עודכן

במעמקי באר הנטפליקס מונח סרט קצרצר של דיוויד לינץ' שכותרתו "מה עשה ג'ק?" (What did Jack do?),
17 דקות של דיאלוג בין בלש (שאותו מגלם לינץ' עצמו) לבין חשוד בפשע, אולי רצח על רקע "רומנטי" - בגילומו של קוף קפוצ'ין לבוש בחליפה מיושנת.
החדר אפלולי, רעשי רקע אקראיים נותרים בגדר רמז בלבד (וכך גם המלצרית הפורצת לחדר לכמה שניות). הפריים מדלג בין הקוף המדבר בקול חרוך ובשפתיים אנושיות, לבין הבלש המקשה עליו בשאלות שהן רפליקות נדושות מסרטי נואר מוכרים. ברגע כלשהו הקוף יוצא בשירת בלדה סכרינית, אין לכך הסבר, אולם אחר כך הוא נלקח למעצר בהתרחשות דרמטית שאינה נקלטת בעין המצלמה.
זהו משחק חבטות חסר הכרעה. העלילה אינה העיקר, כהרגלו של לינץ', אלא אותה "תחושה של מקום", כפי שתיאר זאת בספרו הייחודי "לתפוס את הדג הגדול" (שראה אור בעברית ב־2015 בהוצאת אסיה, בתרגום של נועה ברמן־הרצברג). ספרו של לינץ' עוסק רובו ככולו ביחסי הגומלין שבין תרגול המדיטציה הטרנסצנדנטלית לבין יצירותיו, ובתהליך המוביל אליהן. בתארו את התחושה הזו, את המקום החמקמק וחסר הערך אילו היה נכלא במסגרת של מילים, מבהיר לינץ' כי "לכל סיפור יש את העולם שלו".
ומכיוון שנקודת הפתיחה של האמן גמישה למדי, הטקסט עצמו יכול להיות גם תוצר של תוכנת מחשב, או אלגוריתם צפוי של סרטי פשע. אין זה משנה אם ההתרחשות הפיזית היא על הכבישים המיוערים של מלהולנד דרייב, במרחבי התירס של איווה או בתחנת רכבת נידחת כמו ב"מה עשה ג'ק?". היצירה, לפי לינץ', היא מנוסה אל "מעל המציאות", הימלטות ממה שהיא טומנת בתוכה, ואת זה מספק רק דז'ה וו מסתורי, שראשיתו הרחק מעבר לשורות התסריט.
בספרו מתאר לינץ' כיצד בצעירותו חיפש אחר משמעות חיי האמן, לאחר שקרא בספרו של רוברט הנרי, "רוח האמנות". ממנו גם למד כיצד להגיע אל היצירה. "יצירת התנאים לציור אורכת זמן. הרעיון הוא רק הטריגר הראשוני להתחלת יצירה ומה שמגיע אחריו הוא תהליך של אקשן וריאקשן. מדובר תמיד על תהליך של בנייה והריסה; ואז מתוך ההריסות מתגלה משהו שעליו אתה רוצה לבנות".
מתוך הבנייה הזו לעיתים קם מגדל בבל. אבל לינץ' אינו מעוניין שנתרגם את מה שנאמר בו. הוא מעדיף שנאזין לבליל השפות, למצלולי הניבים הזרים, לרחש ההמון המתגבב כצרצר. הוא דורש שחוסר ההבנה ינדוד עם המאזין אל זיכרון ישן, אל חוויה או אל צרימה מן העבר. חיישני התחושה של האדם חזקים מהאינטלקט שלו. "אנשים אומרים לפעמים שיש להם קושי להבין סרט מסוים, אבל אני חושב שהם מבינים הרבה יותר ממה שהם חושבים", כתב לינץ' במכתם קצר שכתב על האתגר שניצב בקרב מי שחותר לפרש את יצירותיו. ב"מה עשה ג'ק?" הוא מעמיד את ההנחה הזו שוב במבחן, וכשחושבים על זה רגע נדמה שגם הפעם הוא צודק. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר