הנס שלא היה: השיעור הניהולי של המונדיאל

מדי ארבע שנים, עולם הספורט מספק לנו דרמות אנושיות יוצאות דופן, המלוות בנטייה כמעט מיסטית לדבר על "ניסים" או "כישרונות של פעם בדור". מנהלים רבים במגזר העסקי והציבורי נושאים עיניים אל הכוכבים הגדולים על כר הדשא, ומחפשים את אותה "נוסחת קסם" של מנהיגות או גאונות מולדת. אך האמת הניהולית מאחורי המונדיאל היא הפוכה לחלוטין: הצלחה בזירה הזו היא לעולם לא תוצר של נס. היא תוצר מובהק של תכנון אסטרטגי, ניהול משאבים קפדני, ובעיקר - מערכת מובנית שיודעת לייצר שוויון הזדמנויות אמיתי מהשורש.

אחריות גדולה
כשמנתחים את המדינות שמגיעות פעם אחר פעם לשלבים המכריעים, מגלים מתודולוגיה עסקית לכל דבר. זו אינה מקריות, אלא זה פס ייצור מתוחכם של מצוינות. היתרון התחרותי של המדינות האלה לא נובע מכך שנולדו בהן יותר ילדים מוכשרים, אלא מכך שהן השכילו להקים רשת ביטחון ניהולית שדוגמת, מאתרת ומטפחת כל גרגיר של פוטנציאל, ללא קשר למיקום הגיאוגרפי או למצב הסוציו אקונומי של הוריו. כאן טמון השיעור הניהולי הקריטי ביותר עבור החברה והכלכלה הישראליות: הכישרון מבוזר באוכלוסייה באופן שווה, אך ההזדמנות לממש אותו - לא.

כבר שנים אני זוכה לסייר לאורכה ולרוחבה של המדינה, לעמוד על המגרשים החדשים בפריפריה, במרכזים הקהילתיים ובאולמות הספורט, ולהביט בעיניהם של הילדים והילדות שלנו. אני רואה שם את אותו הניצוץ, את אותה התשוקה ואת אותו הפוטנציאל הגולמי הקיימים בילדים שגדלו במרכז הארץ. הלב מתרחב מול האנרגיה הזו. אך כעומק ההתרגשות - כך גודל האחריות. הילדים האלה הם לא רק עתיד הספורט שלנו; הם דור העתיד של המדענים, הרופאים, יזמי ההייטק ומנהיגי הציבור. אם לא נעניק להם נקודת זינוק שווה - הפסדנו אותם, והפסדנו את עתידנו.

מבחינה כלכלית, מדובר במחדל שאף חברה עסקית לא היתה מרשה לעצמה. במחקר המודרני אין מחלוקת: השקעה בתשתיות אנושיות ופיזיות בפריפריה היא מנוע הצמיחה המשתלם ביותר למשק. לא מדובר באקט של צדקה או רווחה במובן המצמצם של המילה, אלא במהלכים שמניבים תשואה לאומית אדירה מהמעלה הראשונה.

כשאנחנו מייצרים תשתית ראויה, אנחנו למעשה מקימים את "פס הייצור" שיזרים דם חדש ומצטיין לכל תחומי המשק, ירחיב את מעגל התעסוקה האיכותי, ויגדיל את התוצר הלאומי הגולמי.

לייצר תשתיות עומק
בעולם הניהול המודרני, מנהיגות נמדדת ביכולת לייצר תשתיות עומק. אם אנחנו רוצים לייצר את "נבחרות המחר", אנחנו לא יכולים להסתמך על המזל או על יוזמות מקומיות של הורים בעלי אמצעים. נבחרת מנצחת בונים מלמטה. המשמעות היא השקעה מאסיבית במרכזים קהילתיים, באקדמיות למצוינות ובמתקנים מתקדמים, דווקא בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

מדינה שמפקירה את הפוטנציאל של חלקי אוכלוסייה שלמים, פשוט משאירה כסף וכישרון על הרצפה, ומחלישה את היתרון היחסי שלה בשוק הגלובלי. וכאשר מנגישים תשתית איכותית כבר בגיל הרך, הופכים את איתור המצוינות למדע מדויק ולא להימור. המונדיאל צריך להוות עבורנו תמרור אזהרה ותוכנית עבודה כאחד. הגיעה העת להחליף את תרבות ה"סמוך" ואת הציפייה להברקות רגעיות באסטרטגיה ארוכת טווח. עלינו לבנות מערכות ציבוריות ועסקיות שרואות בשוויון הזדמנויות בגיל צעיר מנוע צמיחה לאומי. רק כשנבין שכישרון הוא חומר גלם שדורש מפעל שלם של טיפוח - נוכל להרכיב גם כאן, כמו בכל תחומי החיים, נבחרת לאומית מנצחת שתוביל אותנו קדימה.

אם אנחנו רוצים לייצר את "נבחרות המחר", אנחנו לא יכולים להסתמך על המזל או על יוזמות מקומיות של הורים בעלי אמצעים.

הכותב הוא יו"ר מפעל הפיס