"אנחנו מביאות פרספקטיבה אחרת, אמינות ואחריות. לא מעגלות פינות"

עשור לפני קום המדינה התכנסו נציגי הערים ירושלים, חיפה ותל אביב והקימו את חבר המועצות המקומיות כגוף מאוחד. לימים הוא הפך למרכז השלטון המקומי, המייצג כיום 206 עיריות ורשויות מקומיות בישראל ומחזיק בחברות בשווי מיליארדי שקלים. מאז הקמתו תמיד עמד בראשו מנכ"ל, עד שלפני שנתיים מונתה, כאישה הראשונה בתפקיד, לירון דורון־לוי.

דורון־לוי (46), אם לשלושה מגני תקווה, לא תכננה להגיע לתפקיד מסוג כזה. היא החלה את דרכה המקצועית כסמנכ"לית שיווק בחברת הייטק וב־2013 נבחרה ("במקרה", לדבריה) לרשימה של מי שכיום היא ראש עיריית גני תקווה והפכה לחברת מועצה. "זו היתה תחילת ההיכרות שלי עם השלטון המקומי. התנדבתי במשך שנה בעשייה המוניציפלית, הקמנו מערך מתנדבים טכנולוגי בעיר, וככה התאהבתי בעשייה הציבורית. באותה שנה גם הייתי בחופשת לידה עם הבת הקטנה שלי ועשיתי חישוב מסלול מחדש".

ביוני 2016 מונתה לראשת המטה של יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס. מדובר בתפקיד שנחשב בדרך כלל מינוי פוליטי, אבל ביבס, שלא הכיר כלל את דורון־לוי, פגש אותה לראשונה בראיון והחליט לבחור בה, כדמות שיכולה להיות מקצועית עזר כנגדו, ולא מהמקום הפוליטי. "כיהנתי בתפקיד במשך חמש שנים, מוניתי לסמנכ"לית אסטרטגיה וקשרי ממשל, לאחר מכן למשנה למנכ"ל, ולפני שנתיים - למנכ"לית. כבר כמשנה למנכ"ל היה לי חשוב להכיר את כל הנושא הכספי של מרכז השלטון המקומי ושל החברות־הבנות שלנו. בסוף, אנחנו הבעלים של מפעל הפיס ושל החברה למשק וכלכלה - מדובר בחברות של מיליארדי שקלים".

ובכל זאת, את אם לשלושה ובמקביל מנכ"לית של גוף ענק - איך עושים את זה?
"בשנים הראשונות כאמא הייתי יותר בבית, ואחרי זה הבנתי שאני עושה חישוב מסלול מחדש כי הבנתי שאני רוצה להיות חלק ממערכת שמשפיעה. יש הקרבה מסוימת באיזון שבין קריירה לבית, וזה אומר שאת לא מאה אחוז בהכל, וזה בסדר, כי ה־85 אחוז שלנו הוא מעולה ואנחנו צריכות לקבל את זה. אני נמצאת איפה שהילדים שלי צריכים אותי, אבל במקביל לא מוותרת על עצמי".

לא היה חשש להתמנות לתפקיד שעד אז היו בו רק גברים?
"הגיע הזמן שנשים יהיו בתפקידי מפתח, וגם לא יפחדו להתחרות מול גברים. תסתכלי למשל על הנהגות הורים בבתי ספר - את רואה המון נשים שהן ראש ועד כיתה, יכול להיות בית ספר שיש בו 20 אימהות כאלה, אבל בסוף להנהגת ההורים הבית־ספרית נבחר גבר. למה? זה נובע מהפחד של ההקרבה, 'אהיה פחות עם הילדים, מה זה יצריך ממני', ומהתחרות מול גבר. נשים צריכות להתגבר על שני החסמים האלה. אני לא משלה את עצמי, אני יודעת שהיחס לנשים הוא אחר. היו דירקטוריונים שקשורים אלינו שבהם ניסו למדר אותי מישיבות מסוימות בגלל ששאלתי שאלות מסוימות. בהרגשה שלי, לגבר לא היו עושים את זה.

"אני חושבת שאנחנו מביאות פרספקטיבה אחרת לשולחן. אנחנו לא מוכנות לעגל פינות. אנחנו מביאות אמינות ולויאליות, ומבט הרבה יותר הוליסטי. אתן לך דוגמה מהקורונה: ביום האחרון של החופש הגדול, אחרי הסגר האחרון וכבר אחרי החיסונים, כל הילדים התכוננו בהתרגשות ל־1 בספטמבר. ב־11 בלילה התכנס הקבינט, שהורכב רק מגברים, וקיבל החלטה שאין לימודים מחר. החלטה הזויה. אם היו שם נשים שמשפיעות זה לא היה קורה. יש לכך משמעות רגשית. אלה בדיוק המקומות שאת אומרת לעצמך - לא יכול להיות שהחלטות כאלה מתקבלות בלי שמישהו ברמה ההוליסטית רואה את המשמעויות האחרות".

מחזקים את החלשים
דורון־לוי סבורה כי נקודת התורפה הקריטית בקריירה נשית, שלא מדברים עליה מספיק, היא חופשת הלידה הראשונה. "פיזיולוגית, את נמצאת במקום שאת חושבת שאת לא זוכרת כלום, לא יודעת כלום, לא מבינה איך יכולת אי־פעם להיות מנהלת. ובנקודה הזאת אנחנו מוותרות בזמן שכולם מתקדמים, ונשארות עם כדור השלג המתגלגל של ילד ראשון, שני, שלישי. אני רוצה להגיד לאותה אמא - תצאי מהבית, כי הילד שלך יגדל מצוין עם הדוגמה האישית הכי טובה שתיתני לו. הילדה שלי חושבת שהיא יכולה לגעת בשמיים, והיא תעשה את זה. היא עכשיו בדרך לגיבוש טיס, ומבחינתה אין שום דבר שונה בינה לבין גבר כי זה מה שהראיתי לה בבית".

כמי שעומדת בראש גוף שמייצג את כל הרשויות בישראל - מה האתגר הכי גדול מבחינתך?
"הפערים בין הרשויות, ואני אתן לך נתון לדוגמה: העיר שמשקיעה הכי פחות בחינוך מוציאה 211 שקלים בשנה על ילד, לעומת זו שמשקיעה הכי הרבה ומוציאה 6,700 שקלים בשנה. זה מדיר שינה מעיניי. המדינה אמורה לצמצם את הפער, אבל היא לא עושה את זה. תסתכלי על בתי החולים - איפה הם נמצאים? את יודעת שאין MRI בצפון? 85% מתאונות הדרכים הקטלניות קורות בפריפריה. יש שבעה חדרי טראומה בארץ, חמישה מהם במרכז. ואחרי 7 באוקטובר ראינו את זה בעיניים, תושבי הצפון שעברו למרכז חוו התפכחות. הבינו שילד במרכז מקבל מה שילד בצפון לא מקבל".

"אני רוצה להגיד לאותה אמא אחרי חופשת לידה: תצאי מהבית, כי הילד שלך יגדל מצוין עם הדוגמה האישית הכי טובה שתיתני לו. הילדה שלי חושבת שהיא יכולה לגעת בשמיים, והיא תעשה את זה. היא עכשיו בדרך לגיבוש טיס, ומבחינתה אין הבדל בינה לבין גבר, כי זה מה שהראיתי לה בבית"

ומה עושים עם זה?
"קודם כל דורשים מהמדינה למלא את התפקיד שלה ולא להחליש את החזקים, אלא לחזק את החלשים. תנו את כל המשאבים לצמצום הפערים. תייצרו תחבורה כך שבן אדם יכול לגור באופקים וליהנות מההטבות שם ולעבוד בתל אביב. במקביל, אנחנו עושים בעצמנו המון תוכניות. למשל, הקמנו עם משרד הביטחון ומרכז הסייבר את תוכנית 'גשרים' שבה חיילות מהיחידות הטכנולוגיות המובחרות מגיעות לחטיבה ולתיכון בפריפריה ומכשירות את הילדים.

"יש לנו גם את תוכנית 'ניצנים', צהרונים לכולם עד שעה 5, על בסיס מעמד סוציו־אקונומי. התוכנית מאפשרת לשני ההורים לעבוד, כי בסוף שוויון הזדמנויות, גם בין נשים לגברים, מתחיל ביכולת לשים את הילדים בגנים ולאפשר להם להתפתח".

פרויקטים מתוך משבר
השם הראשון של נרצח שפורסם בבוקר 7 באוקטובר היה של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער הנגב. עבור אנשי מרכז השלטון המקומי היתה לכך משמעות מיוחדת, כשמדובר בעמית לעבודה. דורון־לוי מודה כי כמו כל המדינה גם למרכז לקח זמן להבין את גודל האירוע, אבל בתוך זמן קצר כבר נפתח חמ"ל מיוחד ועד לשעות הצהריים התקבלו בו אלפי פניות מתושבים. "למחרת שמנו לנו למטרה להגיע לכל הרשויות שקלטו אלפי תושבים שהגיעו ממש כפליטים, עם פיג'מות, בזמן מלחמה. עיריית אילת הכפילה את תושביה בתוך 24 שעות, וביום אחד ראש העירייה והצוות שלו צריכים לדאוג ל־120 אלף תושבים. הגענו לכל מקום ודאגנו להיות הגוף שמקשר ברמה המערכתית וברמה הפרטנית בין הרשויות לבין המדינה.

"האתגר הגדול ביותר שנתקלנו בו הוא העניין שאני מדברת עליו מאז 2016 - היעדר נתונים. אף אחד לא ידע איפה הם נמצאים, מי פונה ולאן. זו בעיה גם בעיתות שגרה, והאמת הקשה היא שאם כיום תהיה רעידת אדמה ויקרוס בניין ויהיה אירוע רב־נפגעים, חס וחלילה, אנחנו לא יודעים מי נמצא מתחת להריסות ואת מי לחפש. הנתונים נמצאים, אבל המערכת היתה בנויה בצורה כזו שאף אחד לא איגד את כל עשרות המערכות. באוקטובר 2023 החלטנו שלא מחכים למדינה - עושים את זה בעצמנו. זימנו את כל המומחים מהרשויות, וככה נולד המוניפורס (MuniForce). התחלנו לבנות מערכת אחת לכל השלטון המקומי של נתונים, דיגיטציה ואוטומציה, ובהמשך גם בינה מלאכותית. כשגוף כמו שלנו בונה את זה עבור כולם, אז למעלות־תרשיחא יש אותו כוח כמו לתל אביב".

פרויקט נוסף שקם מתוך משבר שנמשך כבר שנים הוא "המסייעת". דורון־לוי מספרת כי ב־3,000 גנים לגילי 6-3 חסרים אנשי צוות, וכשגן נסגר זה משפיע על כל המשק, על כל מעסיק, על כל עובד שיש לו ילד בגן. "הפתרון נמצא בהכרה שהעולם בעידן הגיג־אקונומי (מערכת חלופית של משרות קצרות טווח) השתנה. הדור החדש רוצה גמישות, רוצה לשלב. אנחנו לא נתקן את המחסור רק עם העלאת שכר, כי השינוי הוא בעולם התעסוקה כולו. אז הקמנו פלטפורמה דיגיטלית שמחברת בין גנים שחסר להם כוח אדם לבין נשים שרוצות לעבוד בשעות גמישות. כיום יש בפלטפורמה 15 אלף תומכות חינוך זמינות, ומאות גנים שהיו נסגרים - נשארים פתוחים.

"פרויקט מוניבוקס קם מתוך מקרה אישי שלי. כל משק בית בישראל משלם בין 10 ל־17 תשלומים לשלטון המקומי בחודש - ארנונה, מים, תשלומים לבי"ס, צהרונים, קייטנות. ככל שיש יותר ילדים במערכת החינוך, מספר התשלומים עולה. אני פספסתי פעם את הרישום לקייטנת הקיץ, ובמקום 450 שקלים לשלושה שבועות שילמתי 4,000 שקל לגוף פרטי. לא שמתי לב ללינק בהודעה ה־1,852 בקבוצת הווטסאפ של הכיתה. אז התחברנו לפייבוקס והקמנו אזור שבו כל תושב רואה בצורה מרוכזת את כל התשלומים שלו, מקבל התראות על רישומים ויכול לתכנן את כל מה שקשור לכל ילד וילד".

את אופטימית בנוגע לנשים בעמדות מפתח?
"יש נתון שמשמח אותי מאוד: כיום יש 40% מנכ"ליות בשלטון המקומי. כמעט 50-50. תשווי לממשלה - שתי מנכ"ליות במשרדי הממשלה. אז יש מקומות שבהם שברנו את תקרת הזכוכית, ובראשות ערים יש כיום 15 נשים. הדבר שהכי ממחיש לי שאנחנו בכיוון הנכון זה כשבא אלי ראש רשות ערבית ואומר לי: אני רוצה שתעזרי לי למצוא מנכ"לית ברשות שלי. זה מבחינתי ההישג האמיתי. זה לא מובן מאליו מבחינה תרבותית, ואם הצלחנו לעשות זאת וליצור הזדמנות כזאת, אנחנו בדרך הנכונה.

"ולכל אישה שמסתכלת על תפקיד בכיר ואומרת 'זה כנראה לא בשבילי' - אגיד שאנחנו צריכים אותה. המדינה צריכה אותה. שלא תוותר, שתבין מה צריך לעשות כדי שזה יקרה, ושתגייס את כל מי שלצידה - בן הזוג, המשפחה, ההורים - בשביל ההצלחה. כי השינוי הזה לא יכול להיות רק של נשים, הוא צריך להיות של נשים ושל גברים יחד".