ביום העצמאות הזה, כשאנחנו מחפשים את הביטוי המזוקק ביותר למושג "עוצמה ישראלית", אנחנו לא צריכים להביט רחוק מדי. למעשה, רוב הסיכויים שאנחנו עומדים עליה ממש עכשיו. היא נמצאת במדרכות שאנחנו צועדים עליהן, בכיכרות העירוניות, בתשתיות הניקוז הענקיות שמתחת לרגלינו ובקירות המגן השומרים על יישובי הגבול. חברת אקרשטיין, המציינת השנה 100 שנים להיווסדה, היא הרבה יותר מיצרנית מוצרי בטון - היא חלק משלד הפלדה והבטון שעליו נבנתה המדינה, מבית המלאכה הקטן בתל אביב של שנות ה־20 ועד לטכנולוגיות הבנייה המתועשת שמשקמות כיום את יישובי העוטף.
"רוב הציבור מכיר אותנו בעיקר בזכות הריצופים, משום שהם נוכחים במרחב הציבורי ובכל מקום שבו אנשים הולכים, בכל מקום במדינה", אומר גיורא אקרשטיין, יו"ר הקבוצה והאיש שהפך אותה ממותג מקומי לענקית תעשייה. "אבל חשוב לדעת שאנחנו מייצרים גם מוצרי תשתית, כגון צינורות לכל מערכות הניקוז - כולל אלו של המוביל הארצי ומערכות להולכת מים ושפכים. למעשה, כל מערכת הצינורות של השפדן היא מתוצרתנו. אלו דברים שאנשים לא רואים, מכיוון שהצינורות טמונים תחת האדמה. לא מדובר רק בצינורות, אלא במערכות שלמות הכוללות שוחות ואלמנטים נוספים. נוסף על כך, יש לנו תחום של בנייה טרומית, בעיקר לצרכים ביטחוניים. כל הקירות שרואים בטלוויזיה, למשל ב'עוטף ירושלים', והעמדות העגולות הללו שנקראות 'פילבוקסים' - אלו דברים שאנחנו קשורים אליהם בתחום המיגון ומייצרים אותם בכמויות גדולות".
כדי להבין את העוצמה של אקרשטיין, יש להבין את חשיבותן של התשתיות התת־קרקעיות. בלי מערכות הניקוז, הביוב והתקשורת שאקרשטיין מייצרת אף מגדל הייטק או שכונת יוקרה לא היו יכולים לתפקד. זוהי "העוצמה השקטה" - זו שמבטיחה את רציפות החיים התקינה של אזרחי ישראל. למעשה, החברה הטביעה את חותמה בפרויקטים רבים שקצרה היריעה מלהכיל, ובהם אצטדיוני סמי עופר ובלומפילד המתחדש, בית המשפט בתל אביב ומוזיאון ישראל בירושלים, בתי החולים רמב"ם בחיפה וזיו בצפת, בית הנשיא, תשתיות לתחנות רכבת ולמסילות, פארק המדע בבאר שבע, גן המוזיקה בראשון לציון, ועוד מיזמים רבים לאורכה ולרוחבה של המדינה.
שביל האבנים המשתלבות
אבל לפני שהקבוצה התפתחה לענקית עם שלושה מפעלי ייצור בישראל ועוד שניים בארה"ב, הסיפור שלה החל בבית מלאכה קטן בתל אביב שאותו הקים צבי אקרשטיין ז"ל ב־1925. באותם ימים העיר העברית הראשונה היתה זקוקה לידיים עובדות ולחומרים שיעזרו לה לצמוח מתוך החולות, וצבי, שעלה מפולין כפועל פשוט, זיהה את הפוטנציאל הגלום בבטון. "ההתחלה היתה בייצור מרצפות למדרכות ואבני שפה, זה היה הבסיס", מספר גיורא. "מאבני השפה לא בנו את הכבישים עצמם, אבל הן שימשו לצידי הכביש ובמדרכות. מזה הוא התחיל".
גיורא בילה שעות ארוכות במפעל המרצפות של אביו ורכש ידע בסיסי בייצור מוצרי בטון. לאחר שחרורו מצה"ל הוא החל לעבוד במפעל המשפחתי, שעבר לאזור התעשייה בהרצליה, בתחילה בניהול צוותי הרצפים ואבני השפה. הוא החל לימודי מנהל עסקים, אך הפסיק כעבור שנתיים בשל הצורך בניהול המפעל. בעזרת כספי שילומים מגרמניה אביו רכש מכונות חדשות, והמפעל בהרצליה הורחב לשטח של 24 דונם. אחד מפיתוחיו הבולטים של אקרשטיין הבן הוא האבנים המשתלבות המוכרות - מוצר שאליו נחשף במהלך ביקור ביריד בגרמניה בשנות ה־60. הוא רכש תבניות ומיכון גרמני והחל לייצר אותן לראשונה בישראל, ובתוך זמן קצר המוצר אומץ בהתלהבות במדינה הצעירה - תחילה בחניות פרטיות בתל אביב, ועד מהרה הפך לסטנדרט בריצוף מדרכות וכיכרות, לאחר שהוכיח עמידות לעומסים כבדים ולתנאי אקלים.
"לאחר שאבי נפטר החלטתי שהמפעל בהרצליה צריך לעבור מקום. הלכתי וקניתי שטח של 60 דונם בירוחם, והחלטתי להקים שם את המפעל. זה היה סוג של חלוציות מבחינתי, כי מדובר היה במקום מרוחק מאוד וקשה, והאוכלוסייה שם היתה מורכבת ברובה מאנשים שרק הגיעו לארץ. כיום המפעל שם משתרע על כמעט 150 דונם. זהו מפעל ענק המהווה עוגן לאזור כולו. את המפעל בהרצליה פיניתי בהדרגה, והעברנו את כל תשומות הייצור לירוחם. עם הזמן ראיתי שהתעשייה שלנו מתפתחת, והחלטתי להקים מפעל נוסף באשדוד. כיום יש לנו שם מפעל על שטח של 60 דונם, המייצר מוצרים ברמה גבוהה מאוד.
"בהמשך החלטתי להקים מפעל נוסף באזור התעשייה צחר, ליד ראש פינה וצפת. המפעל הזה משתרע כיום על 140 דונם, והוא המפעל הצפוני ביותר שלנו ומעסיק עובדים רבים. בסך הכל כיום מועסקים בחברה כ־550 איש, והם מייצרים את כל מוצרי הבטון הנדרשים. הקמת המפעלים בפריפריה לא היתה רק הזדמנות להתרחבות החברה, כי אם גם שליחות ומשימה לאומית, והיום אני גאה שהחברה שלנו מייצרת מקומות תעסוקה באזורים הללו".
ציונות בניר עוז
כחברה מובילה, לאורך השנים - וביתר שאת בשנים האחרונות - אקרשטיין תמיד הקפידה להיות בקו הראשון מבחינת קדמה טכנולוגית בפיתוח מוצריה. אחד מהביטויים המובהקים ביותר לחדשנות של החברה הוא תחום הבנייה המתועשת. בעידן שבו לוחות הזמנים הם קריטיים והמחסור בידיים עובדות מחריף, אקרשטיין פיתחה שיטות המאפשרות לייצר רכיבי בניין שלמים במפעל, ולהרכיבם בשטח בדיוק ובמהירות חסרי תקדים. היכולת הזו מקבלת משנה תוקף בפרויקט הלאומי של שיקום יישובי עוטף עזה לאחר אירועי 7 באוקטובר, כשאקרשטיין החלה בהקמת "שכונת החלוץ" בקיבוץ ניר עוז - פרויקט המהווה דוגמה חיה לציונות מודרנית. השכונה תכלול עשר יחידות דיור חדשות, כל אחת בגודל 125 מ"ר, הכוללות ממ"ד וחדר ממוגן.
השימוש בבנייה מתועשת, מסביר גיורא, אִפשר לחברה לעמוד באתגר הנדסי ולאומי עצום, וכבר בקרוב צפויים השלמת הפרויקט ואכלוס השכונה. מבחינת החברה אין מדובר רק בחוזה עסקי, אלא גם במחויבות מוסרית לתושבי העוטף ולמדינת ישראל. "אנחנו גאים לקחת חלק בשיקום ניר עוז. מבחינתנו זה פרויקט בעל חשיבות לאומית וערך אנושי עמוק", אומר גיורא. "ניר עוז הוא סמל לעמידה איתנה, ועבורנו זו לא עוד משימה אלא שליחות של ממש. בענף שבו המחסור בכוח אדם מיומן ולוחות הזמנים הארוכים הפכו לאתגרים מהותיים - הבנייה המתועשת מהווה מענה מוכח, בזכות תכנון מוקפד, ייצור מבוקר והרכבה מדויקת בשטח. לוחות הזמנים להקמת השכונה, יחד עם המצב הביטחוני, היוו אתגר מהותי שנערכנו אליו ברמת כל החברה".
גיורא אקרשטיין: "בפרויקטים שלנו לרוב רואים את הריצופים, שהם למעשה השלב האחרון - המדרחובים והיופי החיצוני - וקשה לראות את מה שנמצא מתחת לאדמה, אבל זה שם. אנחנו ממשיכים להשקיע גם במה שלא רואים, ונמשיך לעשות זאת תוך מחשבה מתמדת על גדילה והתרחבות"
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל אתגרי החברה הלכו והתעצמו. המפעלים בירוחם ובצפון מצאו את עצמם לא פעם בקו האש, אך הייצור לא פסק לרגע, והצורך הדחוף בפתרונות מיגון - ממיגוניות ניידות ועד קירות מגן מיוחדים - הציב את עובדי אקרשטיין בחזית העשייה האזרחית. "במפעל בירוחם אנחנו מייצרים מיגוניות וממ"דים, ועובדים שם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כדי לספק את דרישות המיגון הקיימות גם בימי שגרה - אז ודאי שמ־7 באוקטובר רק הגברנו את הקצב", מספר גיורא. "בתוך המפעלים עצמם יש לנו מיגוניות מפוזרות בשטח, ובמקרה של אזעקה העובדים נכנסים אליהן. המצב לא הפריע לנו להמשיך לעבוד. אמנם היו חסרים אנשים, אבל לא היתה ברירה והתמודדנו. האנשים רצו לבוא לעבוד, הם הגיעו ועשו 'אקסטרות' כדי שהעבודה תימשך. הם גם ידעו שאנחנו תמיד עוזרים בכל מה שצריך, עם מערכת תמיכה פנימית שמסייעת לכל עובד שזקוק לכך. גם מבחינת העזרה לקהילה אנחנו מעורבים בהרבה מאוד מיזמים, ובמהלך המלחמה הקפדנו להמשיך בכך מתוך מחויבות לחברה הישראלית. למשל, אנחנו מהראשונים שנענו למיזם 'אמץ לוחם', ובין היתר מאמצים את בית הספר לנ"מ במשאבי שדה ואת בית הספר להנדסה קרבית".
משקיעים בהתחדשות
למרות המורשת העשירה, אקרשטיין לא שוקטת על שמריה. החברה משקיעה ללא הרף במערכי ייצור אוטומטיים וברובוטיקה, ומכינה את עצמה לפרויקטים הלאומיים הגדולים של העשורים הקרובים, ובראשם פרויקט המטרו. כחלק מהיערכות זו, כבר כיום החברה בוחנת הקמה של מפעלי ייצור נוספים כדי לענות על הביקוש הצפוי לתשתיות הנדסיות מורכבות.
גיורא מדגיש כי אף שאקרשטיין היא חברה ציבורית הנסחרת במדד ת"א 125, היא שמרה על האופי המשפחתי שלה. לצידו לוקחים חלק בניהול החברה בנו ושתי בנותיו - צביקה (יו"ר הדירקטוריון), קרין (אדריכלית החברה) ומאיה (היועצת המשפטית) - מה שמבטיח המשכיות של הערכים והחזון שהתווה המייסד. גם בגיל 86 הוא עצמו מגיע למשרדים בכל יום, מתעדכן בצרכים שעולים בענף הבנייה ומקפיד לעבור על אתרים מחו"ל כדי לקבל השראה לחדשנות.
כמי שעומד בראש החברה, מהו החזון שלך עבורה עשר שנים קדימה? אילו אתגרים יעמדו בפניכם, ומהם כיווני ההתפתחות?
"לאחרונה קיבלתי עבודת מחקר של אחד המכונים המובילים, שקבעה כי תחום הבנייה והפיתוח העירוני יחווה צמיחה גדולה מאוד בשנים הקרובות. זה כולל שכונות מגורים, אזורי תעשייה והייטק - וזה יהיה הכיוון. אנחנו נערכים לכך, וכבר כיום אנחנו מרכיבים במפעלים שלנו מערכי ייצור אוטומטיים חדשים כדי לייצר את מה שהשוק דורש. אנחנו משפרים את התעשייה וכל הזמן משקיעים בהתחדשות. כמו כן, אנחנו בוחנים הקמה של מפעל רביעי - במיוחד לנוכח פרויקט המטרו שהולך להיבנות וידרוש תשתיות בכמויות עצומות. את הדברים האלה לא תמיד רואים בעין. באקרשטיין לרוב רואים את הריצופים, שהם למעשה השלב האחרון של הפרויקטים - המדרחובים והיופי החיצוני - וקשה לראות את מה שנמצא מתחת לאדמה. אבל זה שם. אנחנו ממשיכים להשקיע גם במה שלא רואים, ונמשיך לעשות זאת תוך מחשבה מתמדת על גדילה והתרחבות".
אקרשטיין: "אנחנו מעורבים גם בפעילות למען הקהילה, ובמהלך המלחמה הקפדנו להמשיך בכך מתוך מחויבות לחברה. זה נכון גם לגבי צה"ל, ובין היתר אנחנו מאמצים את ביה"ס לנ"מ במשאבי שדה ואת ביה"ס להנדסה קרבית"
לסיום, מהו המסר שלך לישראלים ביום העצמאות הזה לנוכח המצב המורכב?
"אנחנו עוברים תקופה לא קלה, אפילו קשה מאוד, ואני מקווה לטוב. אני מאמין שאם נעבור אותה כולנו בשלום, ביחד ובלי להיפגע - רק טוב יכול לצמוח מזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו