כך נולד הקרב האווירי הראשון של המדינה שבדרך

פנחס (פיניה) בן פורת נולד בשנת 1914 באוקראינה, וכבר כשמלאו לו 7 שנים עלה עם משפחתו לארץ ישראל כחלק מה"עלייה השלישית".

הוא התחנך בכפר הנוער בן שמן וכשבגר עבר לקיבוץ נען, שם הצטרף ל"הגנה".

בשנת 1940, כשהוא בן 26, הצטרף פנחס לקורס טיס בחברת "אווירון" - חברת התעופה הציונית הראשונה שנוסדה כחברה ל"תעופת פנים" עם משולש הקווים תל אביב, חיפה וטבריה, אך בפועל היוותה כיסוי מהבריטים לזרוע האוויר הביטחונית של היישוב הגדל.

אחרי שנתיים של קורס ותעופה אזרחית בחברה (עם השתלמות יוקרתית באנגליה), עבר בן פורת למחלקת הטיס של הפלמ"ח, שם הפך לטייס בכיר שחנך ולימד את שאר הטייסים.

הימים ימי ראשית מלחמת העצמאות.

בכ"ט בנובמבר 1947 הועברה באו"ם ההחלטה ההיסטורית של תכנית החלוקה, ויום למחרת פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות ופעולות צבאיות כנגד היישוב היהודי, במטרה למנוע את הקמת המדינה היהודית העומדת בפתח.

כשבועיים מפרוץ המלחמה, ב-16 בדצמבר 1947, יצאו מספר לוחמי פלמ"ח לתקן משאבת מים תקולה ליד באר שבע, אך הופתעו על ידי כח ערבי שארב להם.

הם הצליחו לסגת פצועים וחבולים לקיבוץ בית אשל, שם הזעיקו עזרה, וביום למחרת הגיע מטוס הפינוי מתל אביב ועליו רופא מטעם ההגנה והטייס, פנחס בן פורת.

פנחס והרופא כבר התחילו להעמיס את הפצוע ולהתארגן לטיסה חזרה לכיוון תל אביב, כשלפתע נשמעו זעקות עזרה במכשירי הקשר: היו אלו חברי ולוחמי קיבוץ נבטים שהותקפו על ידי 200 פורעים ערבים וזעקו לעזרה.

פנחס לא היסס לרגע וקרא אליו את אלי אביבי, קצין פלמ"ח צעיר שהתגורר בבית אשל: "תעזור לי לעקור את דלת המטוס ותביא כמה שיותר רימונים ומקלעים!", קרא אליו.

המטוס, דגם RWD-13, היה במקור מטוס תיירות פולני שנקנה על ידי מנהיגי היישוב לצרכי תעופה, בעיקר של פינוי ותצפית. בחלומות הפרועים של מהנדסיו הפולנים הם לא חשבו שהוא יצליח לשמש כ"מטוס קרב".

אבל את פנחס בן פורת ואלי אביבי זה לא עניין, ובקור הרוח ובאילתור הפלמ"חי הידוע הם עקרו את דלתות המטוס, חיברו מספר רימונים בצורה שיתפוצצו אחד אחרי השני, העלו את המקלעים ויצאו לדרך אחרי תדריך טיסה קצר מצידו של בן פורת.

כשהתקרבו לנבטים הנמיך בן פורת גובה ואביבי נכנס לפעולה- זרק את הרימונים לכיוון הפורעים והחל מרסס כדורים לכל עבר. כשראו את הערבים נסים לכל עבר, סובב פנחס בן פורת את מטוסו והשניים שבו בשלום לבית אשל. אלי אביבי שב לביתו, ואילו פנחס בן פורת חזר לתל אביב, ביחד עם הרופא והפצוע הנותר.

כששמע בן גוריון על המבצע האווירי הנועז, כתב ביומנו: "הדבר הגיע לערבים בירושלים ועשה עליהם רושם כביר". קצין בריטי סיפר כי יום למחרת הגיעו אליו ערבים לתחנת באר שבע והתלוננו על הטייס היהודי שזרק עליהם רימונים, והוא בתגובה צחק להם בפנים.

כשהוקם חיל האוויר הישראלי של צה"ל, הצטרף אליו פנחס בן פורת ביחד עם חבריו ל"שירות האוויר" של ההגנה. הוא מונה למפקד טייסת 69, ובשנת 1951 הצטרף לאל על לאחר פרישתו מצה"ל, שם היה לאחד הטייסים הישראלים הראשונים והבכירים בחברת התעופה הלאומית.

ב-27 ביולי 1955 יצאה טיסת 402 של אל על מלונדון בדרכו לתל אביב ובשל מזג אוויר גרוע ובעיות ניווט, נכנס המטוס בטעות למרחב הטריטוראלי של בולגריה, והופל על ידי מטוס מיג-15.

כל 58 האנשים שהיו על הסיפון נהרגו, ובניהם פנחס בן פורת, שהלך לעולמו בגיל צעיר מדי בהותירו אחריו אישה ו-3 ילדים.