המרחב הדיגיטלי הפך בשנים האחרונות לאחת הזירות המרכזיות במאבק הנרטיבי במלחמה. העובדה שאין לישראל מערך הסברה קבוע, או אחראי אחד שמנהל את השיח ברשת, מאפשרת לסיפור כמו זה של 7000$ להתפתח, ומראה בדיוק את הדפוס הפעולה של פרו פלסטינים בזירה הנוספת והקשה של ישראל ברשתות החברתיות.
הסיפור מתחיל במסמכים רשמיים שהודלפו ממשרד המשפטים האמריקאי תחת חוק FARA, המחייב כל גורם הפועל בארה״ב, בשם ממשלה זרה להירשם ולחשוף פעילות.
במסמכים נחשף כי משרד החוץ הישראלי שיתף פעולה עם חברת Bridges Partners LLC במסגרת פרויקט שנקרא “Project Esther”, שנועד לגייס משפיענים אמריקאים להפקת תוכן פרו־ישראלי.
בשום שלב במסמכים לא מופיע תשלום של 7,000 דולר למשפיען עבור פוסט. למעשה, המספר נולד מחישוב עיתונאי מתוך מספרים במסמך. תקציב כולל של כ־900 אלף דולר לקמפיין שחושב בין 14-18 משפיענים לכאורה, לאחר ניכוי עלויות הפקה ושירותים.
חלוקת הסכום שנותר במספר הפוסטים המשוער של כ- 75-90 פוסטים, יצרה מספר ממוצע של כ- 7000$ לפוסט. מדובר בהערכה שנעשתה בכתבה עיתונאית, ולא בשכר רשמי.
גם לגבי עצם ביצוע הקמפיין, אין הוכחה מהמסמכים לכך שהתוכן אכן עלה, או שהמשפיענים קיבלו תשלום שכזה על פוסטים. המשפיענים עצמם גם לא מוזכרים בשמות.
במקביל, בסמוך לפרסום המסמכים, התקיימה פגישה פומבית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין קבוצת משפיענים אמריקאים, המזוהים עם תמיכה בישראל.
שילוב התזמון והחישוב הפך את “7000” לויראלי, ומשם לתשובה ויראלית שמשמשת כתגובה אוטומטית לכל תוכן הסברה ישראלי.
הסיפור הזה מראה כיצד היעדר אסטרטגיה מתמשכת, לצד מהלכים נקודתיים שבסוף לא משיגים את מטרתם, מאפשר לתופעות אנטי ישראליות להתפתח במהירות ולהפוך לכלי בידי משתמשים, שרק מחכים להזדמנות להסית נגד ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו