"זוהי שעתנו היפה ביותר": אין לנו מה לעשות מלבד להצדיע ולומר תודה

"כל העולם שעדיין חופשי מתפעל מהרוגע והאומץ שבהם אזרחינו מתמודדים ומתגברים על הסבל הגדול שבו הם נתונים. הם יודעים שיש מאחוריהם עם שלא ייסוג או יתעייף מהמאבק – קשה וממושך ככל שיהיה; אלא שנשאב מלב הסבל עצמו את ההשראה וההישרדות, ואת הניצחון שאינו רק עבורנו אלא עבור כולם; ניצחון שאינו רק עבור דור זה אלא עבור האנושות כולה". כך כתב וינסטון צ'רצ'יל ב־11.9.40, בעיצומו של הבליץ על לונדון שבו איבדו את חייהם 43 אלף אזרחים.

על הפגיעה המכוונת בעורף הישראלי – לא נשכח ולא נסלח, והנקמה תגיע. לא נגד העם האיראני, כמובן, אלא נגד מנהיגיו. אבל אסור לנו לשקוע באבל, לא עכשיו. אנחנו צריכים, כמו שצ'רצ'יל ביקש מעמו לפני 85 שנה, לשאוב מהסבל את ההשראה להישרדות שלנו, להפוך את הכאב למקור כוח ומוטיבציה להמשך הלחימה.

ועוד דבר: אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הגדולה. במלחמה שנכפתה עלינו בשמיני עצרת ניצלנו את הכוחות האדירים של העם שלנו ושינינו את המזרח התיכון לעד ולטובה. לקחנו את גורלנו בידינו, והבטחנו לנו ולדורות הבאים חיים אחרים לחלוטין מאלה שחיינו עד כה.

בשנה ושמונת החודשים האלה השתנה העולם כפי שהכרנו אותו עד כה: עולם של אינתיפאדות, של סבבים בעזה, של איום מחיזבאללה ושל חרדה קיומית ממשית מפצצת אטום איראנית.

והיום? לאחר שחיזבאללה וחמאס הוחלשו מאוד, שמנהיגיהם חוסלו, שהעם הסובב אותם כבר לא מעניק להם את הרוח הגבית ההכרחית להישרדות של ארגון טרור, ובעקבות ההתקדמות המואצת של איראן לגרעין, עשינו את הבלתי ייאמן.

תקפנו, ואנחנו ממשיכים ותוקפים, אחרי שתכננו וחיכינו בסבלנות שנים, בכל הכוח והאומץ והחוצפה והתחכום, את המוחות הזדוניים והצנטריפוגות והטילים והמשגרים שכולם כוונו נגדנו. עוד שבועות מספר היו טילים אלה יכולים לשאת נשק גרעיני, ואז לא היה נהרס בניין בבת ים או בטמרה - גוש דן כולו היה נמחק.

לא בחרנו לתקוף. אפילו יאיר לפיד הודה אתמול שנכון עשה נתניהו, יריבו המר, שתקף בעת הזאת: "יצאנו למלחמה מהסיבה היחידה שיכולה להצדיק מלחמות: לא היתה לנו ברירה. איראן גרעינית היתה מסכנת את קיומה של ישראל. אין לנו שום מריבה היסטורית או טריטוריאלית עם האיראנים, אין שום תביעות הדדיות בינינו מלבד אחת: הם רוצים שנמות, ואנחנו מסרבים", כתב.

אסור לנו לעצור עכשיו

החרדה הקיומית מהפצצה האיראנית ליוותה את החיים שלנו עד כה. אם נשלים את המלאכה – היא תתרחק עשרות שנים אחורה. כשנגיע להכרעה, כשייפסקו האזעקות, תשקוט הארץ. הילדים והנכדים שלנו יגדלו בשקט הזה. זאת המתנה שלנו להם. רק אסור לנו לעצור עכשיו.

זוהי שעתנו היפה ביותר, כדברי צ'רצ'יל, שבה אנחנו עומדים כואבים, גאים, עצורי נשימה, כשאנחנו רואים איך הגיבורים שלנו משנים את העולם לטובה. אין לנו מה לעשות מלבד להצדיע ולומר תודה.