ללא רבב

באולם הכניסה לבית המשפט העליון אין חפצים מיותרים. אבל יש שם פסל אחד, דמות ראשו של מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בעת הקמת הבית, ולא בכדי. 

עיון בתולדות המשפט הישראלי, כמו בספרו האוטוביוגרפי של מאיר שמגר, "תם ולא נשלם - פרקי חיים", מגלה מה רב חלקו של שמגר בבניין מערכת המשפט בישראל. כיובל שנים עשה הבנאי הגדול, "הורדוס" של מערכת המשפט, בבניין וביצירה: הכפפת הנעשה ביהודה ושומרון לביקורת בג"ץ; ארגון מערכת הייעוץ המשפטי לממשלה, קיבוע מעמדה וקביעת נהלים והנחיות למסגרת פעולתה; כתיבת פסקי דין מכוננים שעיצבו הלכות בכל תחומי המשפט; והקמת היכלו של בית המשפט העליון. כל אלה הם רק קצת מזכויותיו של האיש שלעתים נראה "גדול מהחיים". 

כלפי חוץ הנשיא שמגר מקרין ריחוק מסוים. סמכותיות, מתינות, איפוק, אדיבות, נועם, מילים מדודות, שלא אחת תואמות את דימויו בעיני כמה ממכריו כקצין "פרוסי" חמור סבר. אך לצד סקירה של מסכת חייו המפוארת, חושף ספרו גם פנים פחות מוכרות בחייו, מעין "שמגר בנעלי בית". חובב ג'אז מושבע היודע גם לטעום את טעמם של החיים, שכמעט אין מקום בגלובוס שלא טייל בו.  

פתח הספר מציע תיאור מרתק על שנות ילדותו של הילד מיראן שטרנברג, לימים מאיר שמגר, בדנציג התוססת. תלמיד יהודי יחיד בין 4,000 אחרים, הבולע בשקיקה את ספרי קארל מאי. תל אביב, שאליה הגיע כבר כנער בן 14 באביב 1939, הפכה את שמגר ל"פליט", אך לא ל"מסכן". 

בהמשך הדרך מתגייס הנער שמגר לשורות האצ"ל והפלמ"ח, שילוב לא מצוי המאפיין את האיזון והסינתזה שמאפיינים את כל מסכת חייו - הערכה לז'בוטינסקי ובה בעת גם לבן־גוריון. טעות גורלית אחת בפעילות המחתרתית הובילה את שמגר מירושלים המנדטורית למחנות המעצר באריתריאה, סודאן וקניה הרחוקות. ניסיונות הבריחה הנועזים לבדם היו עשויים לפרנס ספר שלם שסופו רק כחודשיים לאחר קום המדינה, עת הגיעו הגולים לחופי חיפה, מתקבלים בקריאות שמחה של חיל הים הישראלי שזה עתה קם. 

למרות עברו באצ"ל, התקדם שמגר במהירות בסולם הדרגות. בצה"ל החלו לנבוט כישוריו הארגוניים של שמגר ביציקת דפוסי פעולה ונוהלי עבודה מסודרים. תהליך השלמת חקיקת החש"ץ - חוק השיפוט הצבאי - והתאמתו לצה"ל היו הכנה מצוינת למפעליו העתידיים. 

עוד בטרם נדמו רעמי התותחים והדי היריות במלחמת ששת הימים, ששינתה באחת את פניה של מדינת ישראל, וכבר היה בנוי לפני הממשלה והמערכת הצבאית בית שלם, בן כמה קומות, מעשה ידיו להתפאר של שמגר. הבית היה בנוי מצווים, פקודות, הוראות והנחיות. לפי המתואר בספר, הפצ"ר שמגר נכנס עם שר הביטחון לעיר העתיקה, הבחין בדגל הישראלי שמתנוסס מעל כיפת הסלע, הסב את שימת ליבו של משה דיין וזה הורה על הסרתו לאלתר. 

הדחיינות הישראלית של "אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לדחות למחרתיים", היתה אצל שמגר כ"בל ייראה ובל יימצא". כל החלטה ניתנה בו ביום או בתוך ימים ספורים, כל פנייה זכתה למענה. העובדים במשרד נהגו לקרוא לו "כאן גר" במקום "שמ־גר". 

כריכת הספר

עד אחרון ימיו בבית המשפט, שמגר נהג "לפתוח את הבניין" עם ראשוני המנקים, בשעת בוקר מוקדמת (לעתים לאחר שסיים את ה"מנה היומית" שלו בברכת השחייה), והיה "מכבה את האורות" בסיומו של יום העבודה, בשעת לילה מאוחרת. 

עמדתו התקיפה של שמגר בנושא שמירת מעמדם ועצמאותם של הפצ"ר והיועץ המשפטי לממשלה, וכן הצורך להילחם בשחיתות הציבורית, בולטים מבין רבים מדפי ספרו. שמגר יוצא בחריפות נגד הטענות בדבר "עודף ייעוציזציה" ונגד רעיון הפיצול של תפקיד היועמ"ש, נושא שנדרש אליו בהרחבה בעת שעמד בראש הוועדה לבחינת מעמדו ועצמאותו של היועמ"ש לממשלה בעקבות פרשת "בר־און חברון".  

בעשייתו השיפוטית הטביע שמגר חותם מיוחד על מערכת המשפט הישראלית. שורה של פסקי דין שהוציא מתחת ידו היו לאבני פינה. כך, לדוגמה, בעיגון מעמד־העל של הזכות לחופש ביטוי, וכך בסוגיית "החיסיון העיתונאי" שאותו הטמיע  כמעט "יש מאין". גם סלידתו מהסדרי טיעון ודבריו הנוקבים בשבח הסובלנות ראויים לציון. 

בשונה משופטים אחרים, מיעט שמגר להרבות בהצהרות בומבסטיות בפסקי דינו והעדיף על פניהן את העשייה השיפוטית השקטה. עמיתו, הנשיא ברק, שספג לא מעט אש בשל פסיקותיו, הגדיר פעם את ההבדל בינו לבין שמגר: "מאיר שמגר יכול לקפוץ לבריכה מלאה מים אך ייצא ממנה יבש לחלוטין. אני קופץ לבריכה ריקה לחלוטין ויוצא ממנה כשאני רטוב עד לשד עצמותיי". 

המעיין בפסיקתו של שמגר יגלה שאין תחום במשפט שלא שלח בו ידו: משפט פרטי ומשפט ציבורי, משפט ישראלי ומשפט בינלאומי, דיני חוזים ונזיקין, משפט חוקתי ומנהלי, דיני עונשין ומסים, דיני עשיית עושר ודיני מלחמה. רבגוניותה של יצירתו השיפוטית משקפים חוכמת משפט ותבונת חיים הטבולים בערכים של צדק וחירות, יושר ויושרה, זכויות אדם, סובלנות ואנושיות.  

לצד פסקי דינו המרובים, תרם תרומה משמעותית למשפט הישראלי ולשיפור חייה של החברה הישראלית במאבקו הנמרץ, מעורר ההערכה, למען עלייתם של כל יהודי אתיופיה לארץ, ניסוח חוקה לישראל, מלחמתו בשחיתות, ובדו"חות חשובים שהוציא מתחת ידו בעומדו בראשות ועדות חקירה ממלכתיות. 

למרות כובד משקלן של רבות מהסוגיות שנזכרו בו, ספרו של שמגר כתוב בלשון שווה לכל נפש. בכך תרומתו לא רק לתיאור חייו המרתקים של שמגר אלא גם בהבאת ערכיו ומסריו לציבור הרחב. על אף מסכת חייו המפוארת, לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. שֵם ספרו, כמו המילים החותמות אותו (מתוך פסק הדין בעניין דמיאניוק), מבטא זאת: "תם ולא נשלם. השלֵמות אינה נחלתו של בשר ודם". ¬ 

תם ולא נשלם - פרקי חיים / מאיר שמגר 

ידיעות ספרים, 297 עמ' 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו