הפספוס ההיסטורי של האקדמיה השבדית

עשרות שנים אחרי זכייתו של הסופר הרוסי מיכאיל שולוחוב בפרס נובל לספרות ב־1965, נפתחים ארכיוני ההצבעה וחושפים את הדרמה שהתנהלה מאחורי הקלעים.

על פי התקנון, חברי הוועדה השבדית מחויבים לשמור על סודיות המועמדים שהציעו למשך 50 שנה. לאחרונה, עם תום תקופת הסודיות, התגלה כי לזוכה באותה שנה, שולוחוב, היו כמה מתחרים בעלי משקל כבד בהרבה ממנו בפרספקטיבה היסטורית, כגון מחבר "לוליטה" ולדימיר נבוקוב, חורחה לואיס בורחס, סמואל בקט והמשורר הצ'יליאני פבלו נרודה.

לשולוחוב, שהירבה לכתוב על נושאים הקרובים ללב המפלגה הקומוניסטית, שבה היה חבר, הפרס הוענק בנימוק כי "נתן ביטוי לתמורות היסטוריות בחייו של העם הרוסי״, ויצירתו תוארה כ"יצירת מופת קלאסית שזוהרה לא עומם״. עם זאת, עיון מחודש ברשימת המועמדים באותה שנה מגלה כי לצד הגדולים שהפסידו לו, היו עוד שמות בולטים כגון ו.ו אודן וסומרסט מוהם הבריטיים.

נחשד בגניבה ספרותית. שולוחוב (צילום מתוך ויקיפדיה)

אמנם בקט ונרודה הספיקו לזכות בהמשך בפרס נובל (בקט ב־1969 ונרודה ב־1971), אך האחרים - ובראשם בורחס ונבוקוב - הלכו לעולמם מבלי שקיבלו את ההכרה הגדולה מכל ליצירתם. מבט לאחור מעלה תהיות על מידת האמינות של פרס נובל לספרות כסמן איכות מובהק ליצירה, אך לפחות במקרה של שולוחוב, זאת לא היתה הפעם הראשונה. יצירתו הגדולה, "הדון השקט", שהעבודה עליה נמשכה 14 שנה - נחשדה כגנובה.

אף שלבסוף נוקה שולוחוב מכל אשמה בידי ועדה שהקים יוזף סטלין, משהו מעננת החשדות נותר מעליו לאורך השנים ושמו של שולוחוב, שספריו היו הנקראים ביותר בסיפורת הסובייטית, נקשר בכל זאת עם השערורייה. עכשיו, כשנחשפה רשימת המועמדים שעליהם גבר בדרך לפרס - אפשר כבר לקבוע שהמאבק הוכתר בהצלחה.