ביום שלישי, 16 בפברואר, יפתחו במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס ארבע תערוכות שונות המציגות את הקול הנשי של יוצרות הקומיקס והקריקטורה בישראל, תחת השם "מוזיאון משלהן", המפרפר לספרה האיקוני של וירג'יניה וולף, "חדר משלך". האחת היא "פרידל שטרן: עלי תאנה" (אוצרת: ורד גנשרוא) תערוכה החוקרת את יצירתה של הקריקטוריסטית החלוצה ומלאת ההומור (2000-1948), והאישה היחידה שפעלה בזירה גברית בעשורים הראשונים של מדינת ישראל. נוסף על כך, תועלה תערוכת המיטב של התחרות השלישית לקריקטורות ע"ש פרידל שטרן (אוצר: אסף גמזו) ותכלול יצירות שנשלחו על ידי מאיירים חובבים אך לא רק, העוסקים בשאלות עכשוויות של נשיות וישראליות, לציון 100 שנים להולדתה של שטרן.
ורד גנשרוא תאצור גם את "בקיצור ישראלית – 12 שיחות עם יוצרות קומיקס כאן ועכשיו" בהשתתפות שלושה דורות של יוצרות קומיקס מובילות דוגמת רותו מודן, בתיה קולטון, אילנה זפרן, מירה פרידמן, והדור הצעיר יותר כמו הילה נעם, עינת צרפתי, שמרית אלקנתי ועוד רבות. עוד תערוכה תבחון את עבודתה של המאיירת איה גורדון-נוי, שמושפעת משפת הקומיקס והטיפוגרפיה, וסיגלה לעצמה סגנון זכיר ומיוחד, כפי שאפשר לראות בספרים שאיירה, "אלף-בית" מאת נעמי שמר או "נונה ומחק האוויר" של אורית גידלי.
החלוצה. איור של פרידה שטרן מתוך "עלי תאנה", 1983
נדמה שכל יציאת כותר של קומיקס ישראלי, בין אם למבוגרים ובין אם לילדים או לנוער, היא בבחינת אירוע. למרות שילדים הם הקהל הטבעי לפורמט הזה, ויותר ויותר מבוגרים מכירים בז'אנר כמרתק ואיכותי, תחום הקומיקס והקריקטורה הישראלי עדיין מתקיים במעין בועה. לאור זאת, מה עומד מאחורי הבחירה לתת מקום לקומיקס נשי?
גונשרוא, מאיירת ואנימטורית, מספרת שהכמות הרבה של החומרים האיכותיים היא זאת שהניעה את ההחלטה. "הבחירה שלי היתה לא רק לעסוק בעניין המגדר, אלא ליצוק לתערוכה תכנים נוספים, עם דגש על מקומיות וישראליות יומיומית. ראיתי חומרים של יוצרות טובות, שמאיירות פנטזיה ומד"ב ומאוד מחוברות לדברים שקורים בחו"ל, אך זה לא הכיוון של התערוכה, אלא התייחסות לסביבה הקרובה".
כיצד היית מגדירה קומיקס נשי? האם בכלל יש צורך בהפרדה?
"אני חושבת שהדגש על האלמנט התוכני אצל יוצרות קומיקס חזק יותר. כמו כן, באופן טבעי העניין המגדרי והעיסוק בו מאוד בולט אצל רוב המאיירות, שכן אלו נושאים שהן מתעסקות בהם ביום-יום. אני לא חושבת שאפשר באמת לפרוט את היצירה הנשית למשהו אחד מרכזי – יש הכל הכל".
.jpg)
לא רק מגדר. אילנה זפרן, "אזור מסוכן לרחצה", מתוך "רישומון - האוסף", 2014
עם זאת, מה שבכל זאת בולט, מוסיפה גונשרוא, הוא הבחירה לאייר אנטי גיבור/ת-על. "הנשים כבר לא צריכות להוכיח את עצמן מול המיינסטרים הגברי, לכן את תראי בתערוכה פרשנות רבה לסיפורים אישיים ולחוויות פנימיות, לאו דווקא לנרטיבים גדולים מהחיים. ניסיתי לבחון האם נשים מציירות אחר מגברים? התשובה היא לא. התוכן שונה, הצורה לא".
באחד הראיונות עימו, המאייר ניסים חזקיהו סיפר שכאשר שאל את פרידל שטרן למה אין הרבה קריקטוריסיות, היא השיבה ש"נשים לא יודעות להיות תכליתיות ותמציתיות, ואילו קריקטורה מחייבת לתמצת רעיון בכמה קווים".
"אין ספק שבזמן ששטרן צוטטה, זה בהחלט היה נכון. היא פעלה כאישה יחידה בסביבה גברית. מאז התקדמנו לאין שיעור; צפון אמריקה, יפן ואירופה הן מעצמות קומיקס, ושיעור הנשים המאיירות שווה שם לזה של הגברים".
"קומיקס נשי מעצם העובדה שאישה יוצרת אותו, אבל אני לא חושבת שבהכרח שיש נושאים נשיים לקומיקס", מוסיפה עינת צרפתי, אחת המאיירות הבולטות בתחום ("סיפור אחרי השינה" מאת שהם סמיט, "אולימפיאדת החיות" של אסף הראל, "שמש במרום זורחת" של ע. הלל ועוד רבים) ויוצרת הבלוג "דברים שמעצבנים אותי". "קומיקס טוב הוא סיפור טוב (קטן או גדול) וסיפור טוב, שעובד הוא לרוב כזה ששזורים בו אלמנטים מהחיים, כזה שמרגיש אמיתי. עם זאת, חשוב בעיניי שיהיו גיבורת קומיקס נשיות".
היכן היית ממקמת את עצמך מבחינת השראה וטכניקה, אם ניקח את יצירתה של פרידל שטרן החלוצה, דרך אורה איתן, רותו מודן ובתיה קולטון, והדור הצעיר, שאת חלק ממנו?
"קשה לי לומר, כל המוזכרות למעלה הן אכן אושיות קומיקס ואיור נשיות מעולות שעל איוריהן גדלתי או התבגרתי. בנוסף, היצירות עצמן הן יצרו פה מקום ומודעות לקומיקס, שהיה ז׳אנר בשוליים של האיור בארץ. אני לא יודעת למקם את עצמי על הרצף הזה, אני פשוט חושבת שקומיקס הוא אחת הדרכים הכי טובות לספר סיפור".
.jpg)
עינת צרפתי והילה נעם, "זלעפות", במסגרת אומניבוס - קומיקס דואט, 2014
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
