גיבור ספרו החדש של איל מגד, "אושרליה", הוא הילל רוט. אדם מכובד, מוסיקאי קלאסי, מלחין בעל שיעור קומה. הוא נשוי למוסיקאית מפורסמת ואב לבת כישרונית, אך חייו האישיים הרוסים לחלוטין. אשתו אליס עזבה אותו לטובת מנצח איטלקי שרמנטי, בתו מכלה את זמנה בסדנאות יוגה על פסגות הרי העולם, והוא נשאר לבד בישראל, פטור מההבטחה המקצועית הגדולה שהיה ושבור מהתפרקות התא המשפחתי, מקרטע ברכבו בין הרי יהודה בדרך לסדנאות אמן, שהן מקור פרנסתו היחיד, ונהנה מהאוויר שנושב דרך החלון בזמן שחייו מתנפצים לרסיסים.
אך למרות הנסיבות הקשות, הילל רוט רחוק מלהיות גלמוד, כיוון שבצד השני של העולם יש משפחה המצפה לבואו. באוסטרליה מחכה לו ענת, שעובדת כווטרינרית בחווה להצלת חיות במצוקה, ואיתה רועי בן ה־7, בנם המשותף שנולד בעקבות יחסים מזדמנים על אי ביוון. המשבר שרוט נקלע אליו בישראל והפצרותיה של ענת מפתים אותו לעלות על מטוס ולבדוק את מידת התאמתו לחיים המקבילים שעד עכשיו לקח בהם חלק כצופה מהצד. אולי מתוך סקרנות, אולי מתוך נחמדות ואולי כדי לבדוק עוד אפשרות להתחיל הכל מחדש - והפעם לעשות את זה כמו שצריך.
כריכת הספר (ידיעות ספרים)
כאן פחות או יותר תם החלק ההרמוני בסיפור, ומתחיל החלק המעניין, שעשוי לאכזב את מי שמצפה לאיחוד משפחות סטייל אדמונדו דה אמיצ'יס. פרק הזמן שבו שוהה רוט עם רועי וענת רחוק מלצייר תמונה משפחתית ורודה. הם נכנסים לשדה קרב בין־אישי, לדרמת יחסים סוערת שמתפתחת למלחמת חפירות נואשת.
במערכה הזאת הראשון שמנמיך את רף הציפיות הוא רוט עצמו, שמצהיר: "לאמו הוא היה ילד מאוחר, ולי הוא היה מיותר". אבל גם ענת ורועי, שחיים כבר שבע שנים בלעדיו, לא יוצאים מגדרם כדי להנעים את הביקור. שניהם נותנים דרור לתסכול שהצטבר במשך שנים כלפי דמות האב הנעדרת, והופכים את הביקור היהיר למערכה מורכבת בהרבה מסתם מסע לתיקון עצמי.
דמותו של הילל רוט היא אחת הדמויות הגבריות המוצלחות שנכתבו בשנים האחרונות. כמה מרענן לפגוש דמות שמצליחה להכיל בו בזמן קונפליקט רגשי מורכב, שמתבטא ביחסי אב ובן או גבר עם אשתו הבוגדת, ובה בעת לתת תחושה שסיפורה היה מעניין גם אם הכל היה מתנהל על מי מנוחות. הילל הוא דמות גברית נהדרת, מפני שהוא מאמץ את היותו מפסידן.
צדדים בדמותו המדושנת והמנומנמת מעוצבים כמעט כקלישאה, או כפרפראזה על אשכנזי מסרטי בורקס. הוא עצל, פלספן, אמיד ובכיין, ונראה שהכל בא לו בקלות. אך דווקא משום כך הוא מצליח לנעוץ סיכה בבלון הנפוח של אחד מקודשי החברה הישראלית - מוסד המשפחה.
יש שני מאבקים גדולים בספר. האחד מתקיים בין רוט לבנו רועי, שזוכה פתאום לאב אחרי ילדות שלמה כבן לאם חד־הורית, ובקושי מצליח להתמודד עם השינוי. קשייו של רועי, שבאים על רקע התפרקות התא המשפחתי של רוט בישראל, רומזים אולי שבהזדמנות החדשה הנקרית לפתחו יעשה סוף־סוף רוט את "הדבר הנכון", אך סוד קסמו של רוט הוא בעובדה שהוא שם פס אחד עבה על הקול הפנימי הזה, כאילו יש דבר כזה בכלל.
רוט הוא לא אדם שצופה ב"סופר נני"; מאבקו האמיתי והילדותי במידה רבה הוא למצוא את הדבר המסוים שבא לו לעשות, והדבר הזה משתנה לפי כיוון הרוח. פעמים הוא נוטה לשקוע בנוסטלגיה וברחמים עצמיים, פעמים הוא חוזר ודש במערכת היחסים ההרוסה עם אליס, ופעם אחת ליבו נפתח לאפשרות שיש בקצה העולם סיפור שהוא יכול לתקן, וכל מה שצריך לעשות זה לקום ולנסוע.
ואכן, הוא עולה על מטוס ומגיע לאוסטרליה כדי לראות אם הוא יכול לסייע, אך בדיקה זו משולה להבדל שבין הצצה בחלון ראווה להעברת כרטיס האשראי בקופה. שהותו המהוססת עם ענת ורועי נותנת לשניים את התחושה שלא רק יצר אבהי טהור הוביל אותו לשם, אלא גם שמץ ממסתרי ההרפתקה. ״נדמה שיש בי צירוף מוזר של זהירות מופלגת ופזיזות חסרת אחריות״, אומר רוט לעצמו, ״זה לא שאני לא רואה את הנולד. אני רואה אותו ועוד איך... אלא שבפזיזותי אני מתעלם ממנו״.
פזיזות הגיבור הראשי, שהיא לא יותר מעוד נוצה בזנבו של טווס תצוגה זקן, היא שמחיה בסיפור את שאלת השאלות: האם יש אפשרות לתיקון, ואם אפשר - לתיקון מהיר, תיקון בזק. רוט כמה למהלך מהסוג שעליו שומעים בתוכניות בוקר: "איך מתקנים את מה שנהרס בחיים שלמים? מייד אחרי המתכון לעוגת תפוחים נהדרת". אך הספר לא מתפתה לסוף שייטיב עם נפשות כל המעורבים. זאת עמדה בוגרת שמוגשת בצורה מרתקת, גם אם מעורבת בכך נשמה חסרת אשם של ילד.
לאורך הספר, רוט מעיד על עצמו יותר מפעם אחת שהוא מושפע מדברי רבי נחמן מברסלב, שטוען כי במקום שבו אי אפשר למצוא את אלוהים יש שני סוגי אפיקורסים. סוג אחד, בר הצלה, הוא זה שיודע לבקש עזרה; והסוג השני הוא אבטיפוס של אדם אבוד, שמתעקש לחשב את סיכוייו בעצמו. מעניין עם איזה מהם מזדהה גיבורנו.
אושרליה / איל מגד; ידיעות ספרים, 374 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו