"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הדרמה שמתחוללת שם בפנים
גיבוריו של מוני אנדר מאותגרים על ידי סביבה חרדית תובענית, אך מציעים פתרונות לא צפויים
מתוך סידרת הטלוויזיה "שטיסל

הדרמה שמתחוללת שם בפנים

גיבוריו של מוני אנדר מאותגרים על ידי סביבה חרדית תובענית, אך מציעים פתרונות לא צפויים

, עודכן

אסופת הסיפורים הקצרים של מוני אנדר נפתחת בתנופה עדינה אך עמוסת רגש. התמונה הראשונה מציגה אם ובתה במטבח המשפחתי, כשביניהן עוף מרוט, סכין גדולה, ושאלה גורלית אחת, שהתשובה לה עשויה לחרוץ את עתידו של כל נער ונערה חרדיים שהגיעו לפרקם.

בשלב הזה של הסיפור, קול ששון וקול שמחה נשמעים ברקע, ונשפני הכלייזמר מחממים את כליהם. אבל שיחת הטלפון שהסתיימה כשהקוראים נכנסים לתמונה רומזת שזהו לא סיפור מסוג זה. "הם החליטו שהם לא רוצים להיפגש יותר" עונה קולה של אסתר השדכנית מהצד השני. "הם פשוט קצת מפחדים" - מאחיה הקטן של הכלה המיועדת, שהוא כמו שאומר הסיפור, "לא עלינו, אוטיסט".

כריכת הספר (ידיעות ספרים)

עומק הכנות הנשקפת כבר מהעמוד הראשון מלמדת שמוני אנדר, חסיד ופעיל חב"ד מוכר, לא בא לשחק. חלק גדול מתריסר הסיפורים בספרו "חצי חלון חצי מראה" נוברים באומץ בקרביים החשופים של האוכלוסייה החרדית החסידית, עיסוק שמקבל משנה חשיבות לאחר הטרגדיה המתוקשרת, בחייה ובמותה, של חסידת גור לשעבר אסתי וינשטיין.

"לא עלינו" פורס כאמור את קשיי ההתמודדות עם ילד אוטיסט במשפחה, אתגר שבחברה החרדית נוספת לו מידה מסוימת של נידוי חברתי, אבל בסיפור "וטהרה" אנדר הולך צעד נוסף קדימה ומעלה את שאלת ההתמודדות החברתית במגזר עם אתגרים נפשיים כגון הפרעת טורדנות כפייתית, דווקא מנקודת מבטה של אישה חרדית. גם כאן מעמת אנדר את גיבוריו עם אתגרים מהקשים שבנמצא, אבל מנעד האתגרים רחב ונע בין כובד הראש שמאפיין את ציפי, בעלת ההפרעה הכפייתית שנגזר עליה לחיות חיים רצופי ריטואלים, לבין בנימיני, הילד שלתדהמת הוריו המיוחסים חולם להיות וטרינר. נתיבי החיים שמוצעים בסיפורים אינם צפויים ורחוקים מסטריאוטיפים.

"חצי חלון חצי מראה" מבקש להשתלב בלב מציאות ספרותית מתמשכת שבה הסיפור הקצר נמצא במשבר. עובדה זו, עשויה, על פניו, להקשות על הספר. אבל אז נכנסת לפעולה שאלת קהל היעד; תוכן סיפוריו של אנדר עוסק כמעט בבלעדיות בעולם הפנים-חסידי. בעובדה זו כשלעצמה אין פסול - הציבור הרחב כבר בקיא ביצירות דרמטיות כמו שטיסל, למשל, שמתרחשות בעולם החרדי. אבל מבנה של תריסר סיפורים ב-183 עמודים משרה אווירה כמעט מונוטונית לקראת סיום הקריאה, והדמיון התמטי רק מוסיף לאתגר.

ובכל זאת, חשוב ומעניין להיזכר במעמדו האיתן של הסיפור הקצר בחסידות. מדובר, הלכה למעשה, באבן יסוד של החסידות, והפעולה של אנדר בקובץ עשויה להיות כפולה: ספרותית וחברתית. כך שגם אם בסיום הקריאה עולה לאיטה התהייה מה היה קורה אילו חלק ניכר מהסיפורים היה מתרחש במקום אחר, בזמן אחר – ההנאה אינה נפגמת. הסיפור עומד בפני עצמו.

חצי חלון, חצי מראה / מוני אנדר;ידיעות ספרים, 183 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...