האישה שלנו בטהרן

עבור רובנו, ביקור בטהרן אפשרי כמו טיול לירח: בתיאוריה כן, זה נעשה, אבל הסיכוי שלנו, בימי חיינו, לעשות זאת - לא גדול, בלשון המעטה.לא כן עבור ד"ר עמליה תבורי. מצוידת בדרכון צרפתי (אותנטי, כפי שהמחבר מדגיש כמה פעמים לאורך הספר) נכנסת ויוצאת הגב' תבורי בשערי הרפובליקה האיסלאמית כאילו המדובר היה בפאריס או בלונדון. היא לא נוסעת לשם להנאתה, כמובן - היא סוכנת של המוסד, ומוטלות עליה משימות עדינות ומורכבות. כמובן ששמה שונה - אמילי שורקי הוא שמה לצורכי השלטונות והחברים באיראן, אבל המקצוע בו היא אוחזת פותח בפניה את ליבם של כל הבאים איתה במגע: היא מהנדסת פארקי שעשועים, וסיפור הכיסוי שלה הוא שהיא באה לתכנן את הדיסנילנד של טהרן. תודו שהופתעתם.

סיפור הכיסוי שלה, כמו כל סיפור כיסוי טוב, נשען על הרבה אמת ומעט המצאה. וזו ההרגשה כשאתה קורא את ספרו החדש של החדש של העיתונאי הוותיק יצחק לץ, "כתף להניח עליה ראש". הספר עמוס בפרטי פרטים על עבודת המוסד והפעלת סוכנים בחו"ל, שאינני יכול, כמובן להביע דעה באשר לאותנטיות שלהם, אין לי מספיק ידע - אבל הם עושים רושם אמין למדי.

כריכת הספר (הוצ' פרדס)

במיוחד מצליח לץ לתאר את הבדידות האיומה שבה חי ומתפקד סוכן (במקרה זה, סוכנת) בארץ זה. לא מדובר רק בלהיות לבד, אלא בלעמוד על קצות האצבעות בכל רגע, כשאת יודעת בוודאות, שכל מעידה קלה עלולה להסתיים בחבל התלייה. המועקה הזאת הקיומית הזו אינה מרפה מן הסוכן ולו לרגע; הוא צריך לזכור איזו גירסה מסר למי, איזה פרט מחייו עלול להכשיל אותו ואפילו מה מידת האסרטיביות שהוא יכול לגלות מול בעלי תפקידים מאיימים כמו שוטרים או משמרות הצניעות. לץ מציג את הדילמות הקשות הללו בכישרון רב באמינות רבה.

גם רחובות טהרן קמים כאן לתחייה. כאמור, אני לא מכיר את העיר אך הם מתוארים בצורה חיה ומפורטת, על מקומות הבילוי שמתחת לרדאר והניסיונות לנהל אורח חיים נורמלי ככל האפשר תחת האיום המתמיד של האיסלאם הקנאי.

דמותה של הגיבורה מעניינת במיוחד, משום שהיא ממש לא הסטריאוטיפ של סוכנת מוסד שהיית מצפה להכיר. אני כמובן לא רוצה לעשות שום ספוילר לקורא, ולכן אומר באופן כללי, כי המניעים שלה להכניס את עצמה לתפקיד המסוכן שהיא ממלאת לא צפויים - וכך גם ההתנהגות שלה לאורך כל הספר: היא מפתיעה לעיתים קרובות מאוד את הבוסים שלה במוסד (שגם הם רחוקים מדמויות המופת שהיינו מצפים מהם להיות) וכמובן, גם את הקורא. על צד הביקורת אומר, שחלק מהטוויסטים בעלילה לא קלים לעיכול, ולטעמי האישי, שימוש בזמן הווה פחות מוצלח לז'אנר. אבל בראייה כוללת, מדובר בספר מרתק ומפתיע, שפותח צוהר לשני עולמות נסתרים מהעין: המוסד מצד אחד - ואיראן מהצד השני.

כתף להניח עליה ראש / יצחק לץ, פרדס, 293 עמ'