פותחים תיק: יום אחד מגלה מייקל וינגייט, יזם נדל"ן שנמצא בעיצומה של פריצת הדרך המקצועית והכלכלית שלו, שרודפים אחריו ואחרי משפחתו - ומאיימים על חייהם - מסיבות שלחלוטין אינן ברורות לו. בצר לו הוא מבקש מאחיו לדם בבית האומנה שבו גדלו שניהם, טיפוס אפל בשם שפ, לסייע לו להילחם ברודפיו. מייקל ננטש על ידי אביו כשהיה בן 4, בנסיבות מחרידות עבור ילד בגיל הזה, וטראומת הנטישה הבלתי מוסברת ההיא רודפת אחריו כל חייו. בלי לעשות ספוילר, די ברור מן ההתחלה כי האירוע ההוא קשור קשר בל יינתק למצב הקטלני שבו נמצא מייקל היום.
גבולות הז'אנר: "אתה הבא בתור" הוא רומן מתח קלאסי, שבו פועלים גיבורים ונבלים ברורים. יש בו מידה משמעותית של אלימות, מעט מאוד סקס, אבל גם התייחסות מעוררת מחשבה לבתי היתומים המודרניים, הלוא הם משפחות האומנה. מאמץ גדול הושקע בשרטוט דמויות הנבלים, ובראשם ויליאם ודודג', שהזכירו לי קצת את שמשון ויובב. ויליאם סובל כל כך מפגמים פיזיים, שלמרות שהוא רוצח קר דם אתה לא יכול שלא לרחם עליו מעט. דודג', הענק השתקן וחסר הרגשות לכאורה, מעניק הרגשה שמתחת לפני השטח יש יותר ממה שהעין רואה. מדובר בתיאור סאטירי־אכזרי של הדמויות, ולכן מענג מאוד.
מדד המתח: כל הקלישאות שהמבקרים והבלוגרים אוהבים להדביק למותחנים, כגון "מושיב אותך על קצה הכיסא" או "page turner" - מונח שלא מצאתי לו תרגום נאות, אך פירושו שקורא הופך את הדפים במהירות בלהיטותו להגיע לסוף - מתאימות לספר הזה. הוא אכן מותח בצורה יוצאת דופן.
השורה התחתונה: "אתה הבא בתור" הוא דוגמה מעולה למותחן אקשן, שמספק לקוראיו מנה הגונה של אדרנלין. התרת התעלומה יוצאת דופן במידה רבה ולגמרי לא צפויה עבור הקורא הישראלי, שיתקשה אולי לשפוט את אמינותה.
אתה הבא בתור / גרג הורביץ
מאנגלית: דפנה לוי; דני ספרים, 518 עמ'
.jpg)