הרוח עדיין נושבת בתרגום חדש

"בעודו צופה במאורה, ראה משהו קטן ומבהיק מנצנץ מתוך לב־לבה, נעלם ומנצנץ שוב כמו כוכב זעיר... ואז, בעודו מתבונן, הדבר קרץ אליו – ובכך הודיע ברבים שהוא עין; ופרצוף קטן צמח אט־אט מסביב לו, כמסגרת מסביב לתמונה. פרצוף חום וקטן עם שפם... 'שלומות, חפרפר!' אמר נברן המים. 'שלומות, נברן!' אמר חפרפר. 'תרצה אולי לקפוץ לביקור?' שאל הנברן כעבור רגע. 'אה, לדבר זה קל', אמר החפרפר בצורה די קטנונית, שכן הנהר והחיים לחופו ומנהגיו היו חדשים לו".

כך מתחיל סיפור ידידותם של חפרפר ונברן, ואליהם מצטרפים גם קרפד וסמור – ארבעת החברים ב"הרוח בערבי הנחל", ספרו רב הקסם של קנת גרהם, שהפך לקלאסיקה ולמושא השראה לספרים רבים.

כל כך הרבה טוב וחמלה שופעים מעמודי "הרוח בערבי הנחל" – שנחשב ספר ילדים אבל הוא גם לחלוטין ספר למבוגרים – ומלווים את החברות בין ארבעת הגברים הללו - חפרפר התמים שעוזב את המאורה לטובת הרפתקאות על חוף הנהר; נברן טוב הלב שאוהב לחרוז חרוזים; קרפד היהיר והעשיר שרודף אחר תענוגות מתחלפים; וסמור המתבודד שמתגלה כג'נטלמן וכדמות סמכותית. סמור, אגב, חי ביער הפרא, מקום שמסוכן להיכנס אליו.  

"הרוח בערבי הנחל" רואה אור כעת בתרגום מחודש לעברית בהוצאת מחברות לספרות. על התרגום חתומים אוריאל אופק ועטרה אופק - אב ובתו. אופק האב, שהיה סופר ילדים, מתרגם ועורך, הלך לעולמו ב־1986. בתו עטרה היא מתרגמת ועורכת, ולפני שנים אחדות שבה אל התרגום של אביה, והחליטה לעדכן אותו.

לספר, שרבים אולי זוכרים גם בזכות תסכית הרדיו בקולו הנהדר של מוטי ברכאן, היו כמה תרגומים לעברית, הראשון שבהם של יונתן רטוש משנות ה־50, והוא זה שהעניק לספר את שמו העברי. ב־1984 ראה אור תרגום חדש של אוריאל אופק, שנתיים לאחר מכן פורסם תרגום יפה של יעל רנן, וב־2013 ראה אור תרגום מוער של יניב פרקש.

מדוע אופק בחרה לחדש שוב את התרגום? "בזמנו, כשהחלה סדרת 'הרפתקה' של הוצאת אוקיאנוס שבה סופרים מתרגמים ספרי מופת, ביקשתי לתרגם את 'אליס בארץ הפלאות'", היא מספרת, "אבל התרגום היה של אבי, והתלבטתי אם לעשות זאת ובכך להוריד את התרגום שלו מהמדפים. בסוף הבנתי שאם לא אני אעשה את זה - מישהו אחר יעשה'".

כך עלה הרעיון לעדכן גם את התרגום ל"הרוח בערבי הנחל" - המשך לדיאלוג הרוחני בין אב ובתו. "כשקראתי את התרגום של אבא שמתי לב שהיו לו כמה אי דיוקים - באותן שנים לא היה עורך תרגום; היה אפילו מקום שהוא דילג על שורה ולא שם לב", מספרת אופק. "וגם בהיותו סופר, הוא נטה לערוך את הספרים שהוא תרגם, לייפות, להסביר. ישבתי מול המקור, ראיתי שיש המון עבודה. זה למעשה תרגום מחדש, אבל לפחות אני עושה את הכבוד לאבא שלי ומשמרת את היופי, הליריות והעברית היפהפייה שלו".

"כבוד לאבא". המתרגמת עטרה אופק // צילום: פרטי

לאופק היה חשוב להישאר נאמנה למקור. במקום "מעולם לא הייתי בתוך סירה", היא כתבה, כמו במקור - "אף פעם בימי חיי לא הייתי בסירה". "במקום 'הם טיילו', אבי כתב 'צעדו', אני החזרתי את זה ל'טיילו'. הוא כתב למשל – 'כי התמוז סוף סוף הגיע', והתלבטתי ולבסוף תרגמתי 'כי הקיץ סוף סוף הגיע', רציתי להרחיק רמזים יהודיים־ישראליים מדי". עם זאת, בתרגום החדש הגירית הפכה לסמור, החולד לחפרפר, עכבר המים נהיה נברן, ורק הקרפד נשאר קרפד. הלוטרה הפכה ללוטר.

אופק מבהירה כי הסיבה היחידה שהספר, כמו ספרי מופת רבים, נתפס כספר ילדים - היא מפני שהגיבורים שלו הן חיות ומשום שאין בו מין. "וכמובן יש את האיורים היפים של ארנסט שפרד. אבל לא יזיק שגם ילדים בכיתות ג' וד' ינסו לקרוא אותו".

מה לדעתך הפך אותו לספר פולחן?

"כמו ב'שלושה בסירה אחת', גם כאן יש חבורת גברים בטלים ממעש שערך החברות אצלם מקודש ומעורר הערצה. הכל משועשע מצד אחד, ומצד אחר בעל רגשות נעלים. יש אפילו ממד דתי, כשהגיבורים מגיעים למקום שחי בו יצור נשגב והם רואים אותו לרגע ושומעים מוזיקה שמימית. אבל בעיקר יש בספר חברות, ניצחון על הרעים, התמדה, עוז וגבורה. למשל בקטע של חפרפר שמקשיב להלך המספר לו על ארצות הדרום, ניכרים כיסופים לדברים חדשים ונועזים. הרגשות והתחושות הללו נפרטים לפרטי פרטים. גרהם עושה את זה כל כך יפה שאתה נישא על גלי המילים שלו".

"הרוח בערבי הנחל" ראה אור באנגליה ב־1908. קנת גרהם, שנולד ב־1859 באדינבורו שבסקוטלנד, התייתם בילדותו ונשלח לגור אצל סבתו בכפר במחוז ברקשייר באנגליה. האחוזה כללה גן גדול ליד נהר התמזה, והיא היתה כנראה ההשראה לכתיבת היצירה. גרהם היה במשך שנים מנהל ב"בנק אוף אינגלנד"; הוא נישא בגיל מאוחר יחסית, והיה לו בן אחד, אלסטיר, שנולד פג, סבל מעיוורון חלקי ובילה זמן רב במיטתו. את סיפורי "הרוח" חיבר למענו.

הרוח בערבי הנחל // כריכת הספר

יש שיאמרו כי בהיקסמות של גרהם מן הטבע היו גם יסודות פגאניים, למשל בפרק "החלילן בשערי השחר" (להקת פינק פלויד קראה לאלבום הראשון שלה על שם הפרק) – ובו מופיע ככל הנראה האל פאן ברגע של התאחדות עם הטבע. "בעיניי", אומרת אופק, "עיקר האמנות של גרהם טמון בכישרון השירה המופלא שלו לתמלל את הדברים שנדמה שאי אפשר לתמלל אותם. זה כולל הכל: תיאורי טבע, צבעים וצללים, תנועה בכל מקום - במים וביבשה. זה ניכר גם בגעגועים הביתה, ברגשות הכמוסים והאינטימיים ביותר של הגיבורים".

החברות בספר היא מאוד גברית; נשים כיום יכולות להזדהות איתה?

"נשים יכולות להבין אותה, אבל מדובר בחברות גברית במובהק. למעשה, הגיבורים כולם גברים בריטים בגיל שבו חבריהם כבר מקימים משפחות, אבל אצלם אין זכר לשום צורך בבת זוג. גרהם כנראה ביקש לברוא עולם אוטופי, שבו החברים מהווים סוג של משפחה זה לזה ומסתפקים בכך לגמרי. ואני יכולה להבין אותו, כי אחרת היתה יוצאת לו פרודיה על חיי נישואים.

"הכיסופים לנדוד מהבית היו כנראה שלו, והתרופה שמוצא החפרפר לנברן בסוף פרק 9 היפהפה כדי לשכך את הכיסופים הנוראים האלה – זו הכתיבה. גם נשים יכולות כמובן ליהנות מזה, מה גם שמדובר פה אחרי הכל בבני אדם, שבמקרה הם גם גברים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו