בשיתוף טרוסט אסטרטגיה
מנהלים ואנשי חינוך אינם סובלים ממחסור בעשייה. תוכניות, יוזמות, ערכים, פדגוגיה, אירועים ופעילות קהילתית ממלאים את היומיום של כמעט כל ארגון חינוכי.
אבל בתוך שפע העשייה הזה מסתתרת שאלה עמוקה יותר: מה הופך את כל העשייה הזאת לסיפור זהות אחד — בהיר, מעורר השראה, שמלכד קהילה שלמה סביב תפיסת עולם משותפת?
טרוסט, מייסד “טרוסט אסטרטגיה” פיתח לאורך כשני עשורים דרך ייחודית המחברת בין זהות, אסטרטגיה, שיווק ומנהיגות בעולם החינוך. התפיסה מבקשת לשנות את נקודת המבט על תפקידו של המנהל — מניהול של ארגון חינוכי למנהיגות קהילתית שמחברת מאות ואלפי אנשים סביב תפיסת עולם משותפת.
לאורך השנים הוביל למעלה מ־250 מהלכים אסטרטגיים בארגוני חינוך וקהילה, וליווה רשויות מקומיות, רשתות חינוך וארגונים חינוכיים מכלל המגזרים בישראל . את הרעיונות, הכלים והמתודות שפיתח הוא מעביר גם בסדנאות, הדרכות והכשרות למנהלים ולמובילי חינוך, וכינס את עיקרי התפיסה בספרו “מה הסיפור החינוכי שלך?”
מבחינתו, סיפור זהות הוא הרבה יותר מרק וניסוח יפה של חזון. הוא תפיסת עולם שנצרבת כתודעה משותפת בקרב הקהילה — ובה בעת מחלחלת אל העשייה עצמה: אל ההחלטות, הפדגוגיה, התרבות הארגונית והקשר עם הקהילה.
בימים אלה התפיסה הזאת מקבלת ביטוי במיזם ארצי חדש שמוביל טרוסט: “בחירת סיפורי הזהות המשפיעים של מוסדות החינוך בישראל“.
המהלך שמבקש להציב את סיפור הזהות החינוכית במרכז
המיזם “בחירת סיפורי הזהות המשפיעים של מוסדות החינוך בישראל ” מבקש לזהות ולהעניק במה לארגונים חינוכיים שהצליחו להפוך תפיסת עולם חינוכית מובחנת לסיפור חי — כזה שאינו נשאר על הקיר, אלא נוכח בעשייה ומשפיע על הצוות, המשפחות, המתעניינים והקהילה כולה.
המועמדויות נבחנות סביב שני צירים מרכזיים: הרעיון הגדול — שליחות חינוכית אותנטית שמגדירה את זהות הארגון; והשפעה והזדהות — האופן שבו הסיפור מתורגם לעשייה, מהדהד ומחבר את הקהילה.
.
סיפור זהות הוא לא מה שכותבים על הקיר. הוא מה שאפשר לפגוש במסדרון“
מה גרם לך לצאת דווקא עכשיו למהלך ארצי שעוסק בסיפורי זהות?
“אחרי שנים של עבודה עם מנהלים וארגוני חינוך, אני פוגש שוב ושוב תופעה דומה: יש המון עשייה טובה, לפעמים אפילו יוצאת דופן, אבל לא תמיד יש סיפור אחד שמחבר אותה ומאפשר לקהילה להבין במה הארגון באמת מאמין ולאן הוא מבקש להוביל.
המיזם נולד מתוך רצון לתת במה לארגונים שהצליחו לעשות את החיבור הזה, ובמקביל לעורר עוד מנהלים לעצור ולשאול את השאלה הזאת בעצמם.”
“הבעיה של ארגונים חינוכיים היא לא שאין להם מה לספר. לפעמים יש להם כל כך הרבה מה לספר — עד שלא ברור מה הסיפור.”
“פרויקט מצוין עדיין לא הופך לסיפור זהות“
אז איך מנהל יודע שיש לארגון שלו באמת סיפור זהות — ולא רק אוסף של יוזמות מוצלחות?
“קל מאוד להגדיר ארגון דרך הדברים שרואים מבחוץ — תוכניות, פרויקטים, מגמות, אירועים ופעילויות. אבל אלה עדיין לא בהכרח הסיפור.
סיפור הזהות נמצא ברובד עמוק יותר: בתפיסת העולם שמעניקה לכל העשייה הזאת משמעות משותפת ומסבירה למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, איזה אדם אנחנו מבקשים להצמיח ואיזו דרך אנחנו מבקשים להוביל.”
אז מה כן הופך עשייה לסיפור זהות?
“סיפור זהות חינוכי הוא תפיסת עולם שהופכת לדרך חיים משותפת של קהילה שלמה.”
“תן דוגמה. איך סיפור כזה נראה במציאות?”
“ניקח למשל את בית הספר ‘נאות לון’ בבאר שבע. פגשנו שם מוסד עם שפע של עשייה חינוכית מצוינת — יוזמות, תוכניות ופרויקטים. לכאורה זה יתרון גדול, אבל דווקא ריבוי היוזמות יצר עומס: כשמנסים לספר הכול, בסוף קשה להבין מהו הסיפור שמחבר את הכול.
במקום לנסות להציג את כל העשייה, חיפשנו בתוכה את היהלום — אותו רכיב אחד שיכול לבטא תפיסת עולם רחבה הרבה יותר. זיהינו מוקד שבו התלמידים לומדים להציג בפני קהל את הפרויקטים והתוצרים שיצרו, וסביבו בנינו את תוכנית “אחד על מאה” — תלמיד אחד שעומד ומציג בפני מאה איש — והפכנו אותה למוצר דגל של בית הספר.
מאחורי התוכנית עמדה תפיסה שרלוונטית במיוחד לעולם החדש: לא מספיק לדעת ולעשות דברים היטב — צריך גם לדעת להציג אותם, להסביר אותם ולרתום אליהם אחרים.
לא ביטלנו את שאר העשייה ולא טענו שהיא פחות חשובה. להפך: תוכנית “אחד על מאה“ הפכה לעוגן שדרכו ניתן היה להבין ולספר את הסיפור הגדול יותר של בית הספר.
התוצאה: פתאום קהילה שלמה — פנימית וחיצונית — הבינה והתחברה לסיפור החינוכי הגדול.”
“ולפעמים הסיפור נמצא דווקא בשבירת אקסיומה“
“בתיכון אורט מוצקין” פגשנו אתגר אחר. מדובר בבית ספר גדול מאוד, וכששאלנו איך אפשר בתוך מערכת בסדר גודל כזה באמת לראות כל תלמיד, צפה כמעט מאליה האקסיומה: ככל שבית הספר גדול יותר, כך קשה יותר לייצר יחס אישי.
במקום לקבל את ההנחה הזאת, החלטנו להפוך אותה. סיפור הזהות שנבנה ביקש לבטא בדיוק את המתח שבין הגודל לבין היחס האישי: “ ענק שרואה אותך בגובה העיניים.”
אבל סיפור טוב לא יכול להסתפק בהבטחה. הוא צריך לתת לקהילה גם סיבה להאמין — Reason to Believe. וכאן זיהינו את אחד הנכסים המשמעותיים ביותר של בית הספר: המורים. המסר המשני שנבנה סביבם היה: “כשהמורים שלך נותנים יותר ממה שהם מחויבים לתת.”
התוצאה: המורים הפכו לגיבורי הסיפור, ודרכם היה קל הרבה יותר להניע את כלל הקהילה להתחבר לסיפור הגדול ולראות את עצמה כחלק ממנו.”
“יש שאלות שמכריחות אותנו לגעת בליבה“
כשאתה יושב עם מנהל ומנסה לפצח את סיפור הזהות של הארגון שלו, מאיפה מתחילים?
“לפעמים אני מבקש ממנהל לעשות תרגיל מחשבתי: דמיין שמחר, מסיבה כלשהי, הארגון שלך מפסיק להתקיים. מה באמת היה חסר לעולם בלעדיו?
לא אילו תוכניות היו נעלמות, אלא איזה ערך, איזו דרך חינוכית, איזו תרומה ייחודית כבר לא היו קיימים.
זו שאלה שמכריחה אותנו לצאת לרגע מהשוטף ולשאול לא רק מה אנחנו עושים, אלא בשביל מה אנחנו כאן.”
“בסופו של דבר, זו שיטה של תנועה מבפנים החוצה“
כל מה שאתה מתאר מתחבר לשיטה שפיתחת, “תהודת הזהות“?
כן ‘ .תהודת הזהות’ היא השיטה שפיתחתי לאורך השנים כדי לעזור למנהלים לקחת את תפיסת העולם שלהם ולהפוך אותה לכוח שמניע קהילה.
השיטה מתחילה בפיצוח הזהות — מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים, מהו ה’למה’ הגדול שלנו ומהו הסיפור שאנחנו רוצים להנהיג — ומשם עוברת לשאלה הגדולה הבאה: איך גורמים לזהות הזאת להפוך מתפיסה של ההנהלה לתודעה שחיה ומהדהדת בארגון ובקהילה כולה.
“שיווק חינוכי אמיתי לא מתחיל מבחוץ. הוא מתחיל בזהות פנימית ברורה ונע מבפנים החוצה.”
“אחרי שפיצחנו את הסיפור, צריך לגרום לו לחיות“
איך עושים את המעבר הזה מסיפור זהות למציאות?
“יש כאן שני מהלכים שצריכים לעבוד במקביל.
הראשון הוא להעמיק את הסיפור בתוך העשייה החינוכית עצמה. במשרד אנחנו קוראים לזה ‘פדגוגיה בחשיבה שיווקית’.
לא מדובר בהכנסת פרסום לכיתה, אלא בדיוק להפך: לקחת את תפיסת העולם ולשאול איך היא מקבלת ביטוי ממשי בפדגוגיה, בתוכניות, בטקסים, בסדירויות ובחיי היומיום של הארגון. כשהדברים מתחברים נכון, הפדגוגיה עצמה הופכת לאחת הדרכים החזקות ביותר לספר את הסיפור.
במקביל מתקיים מהלך של הטמעה והדהוד. קהל היעד הראשון הוא הצוות. אנחנו מעניקים להנהלה כלים אסטרטגיים ומעשיים לרתום את האנשים שסביבה לסיפור הזהות ולהטמיע את הנרטיב בקרבם — בין היתר באמצעות סדנאות ותהליכי Outdoor.
המטרה היא לא רק שהצוות יכיר את הסיפור, אלא שיהיה מחובר אליו, יזדהה איתו ויראה את עצמו כשותף בהגשמתו. משם הסיפור מהדהד הלאה — לתלמידים, למשפחות, לגורמים המזינים והמשפיעים, למתעניינים ולקהילה הרחבה.
בעיניי, זה גם אחד הכלים המשמעותיים ביותר להשבחת המנהיגות הקהילתית של המנהל: היכולת לא רק לנהל אנשים ומערכות, אלא לרתום קהילה שלמה סביב רעיון גדול ולהוביל אותה יחד לאותו כיוון.”
מה היית רוצה שהמהלך הזה ישאיר אחריו?
“הייתי רוצה שעוד מנהלים יעצרו וישאלו את עצמם לא רק אילו תוכניות ויוזמות אנחנו מובילים, אלא:
איזה סיפור אנחנו מנהיגים כאן ואיזו קהילה אנחנו מבקשים לבנות סביבו?
אם המיזם יצליח לתת במה לסיפורי זהות מעוררי השראה, ובמקביל לגרום לעוד מנהלים לחדד את תפיסת העולם שלהם ולרתום סביבה את הקהילה — מבחינתי זו תהיה ההצלחה הגדולה שלו.”
גם הארגון שלכם מנהיג סיפור זהות חינוכי שראוי לקבל במה?
לפרטים ולהגשת מועמדות למיזם הארצי “בחירת סיפורי הזהות המשפיעים של מוסדות החינוך בישראל“ לחצו בקישור המצורף
בשיתוף טרוסט אסטרטגיה