"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

טיפול נפשי בבית: המודל המהפכני של מרכז “הוויה” בהנהלת מולי רוזן שמחזיר מתמודדי נפש לחיים

בעקבות אירועי 7 באוקטובר והצורך הגובר במענה נפשי אינטנסיבי, מרכז "הוויה בחזרה לחיים" מציע אלטרנטיבה פורצת דרך: במקום להוציא את האדם למסגרת סגורה, מעטפת רב-מקצועית מגיעה ישירות לביתו. מולי, מייסד המרכז, מספר על שיטת שלושת המעגלים, הטיפול בתוך הטריגרים של החיים והחזון לשינוי פני בריאות הנפש בישראל

|עודכן:
0השמעה
מולי רוזן מנכ"ל הוויה, צילום: אלה פואסט ,
מולי רוזן מנכ"ל הוויה, צילום: אלה פואסט

בשיתוף מרכז "הוויה"

בישראל של אחרי 7 באוקטובר, בריאות הנפש היא כבר מזמן לא נושא שמדברים עליו בחדרי חדרים. המדינה כולה חוותה מטלטלה אדירה, ורבים מצאו את עצמם מתמודדים עם טראומה, חרדות שמשתקות את היום-יום, התמכרויות שהעמיקו והסתגרות בתוך הדלת הנעולה של הבית. בתוך המציאות המורכבת הזו, משפחות רבות עמדו חסרות אונים מול יקיריהן, בלי לדעת איך להחזיק את הכאב וכאשר המערכת הציבורית מתקשה לספק מענה מהיר ומקיף.

בדיוק בנקודת השבר הזו פועל מרכזהוויה בחזרה לחייםמערך טיפולי אינטנסיבי ופורץ דרך, שנועד להביא את הטיפול הנפשי המתקדם ביותר ישירות אל ביתו של המטופל. במקום להוציא את האדם מסביבתו הטבעית או להסתפק בשעה שבועית בקליניקה, “הוויה” בונה מעטפת אישית, רב-מקצועית ויומיומית, שמחזירה את המטופל צעד אחר צעד אל מסלול החיים.

יצאנו לשוחח עם מולי, המייסד והמוביל של מרכז “הוויה”, כדי להבין איך עובד המודל שמשנה את כללי המשחק בתחום טיפול הנפש והשיקום בישראל.

מהקליניקה לסלון: הרגע שבו הכל השתנה

כדי להבין את הצורך במודל כמו “הוויה”, צריך להביט במציאות הישראלית בשנה האחרונה. המערכת הטיפולית חוותה עומסים חסרי תקדים, והיה ברור כי הכלים הישנים כבר אינם מספיקים. מולי נזכר ברגע שבו גמלה בליבו ההחלטה להקים מודל אחר, גמיש ואנושי יותר.

“הרעיון של‘הוויה’נולד אצלי בעקבות אירועי 7 באוקטובר,” מספר מולי בקול שלם. “ראינו מדינה שלמה שנכנסת למציאות נפשית אחרת לגמרי. טראומות עמוקות, חרדות, הסתגרות בבתים ומשפחות שלמות שלא יודעות איך להחזיק את האדם שהן הכי אוהבות בעולם. אף אחד לא הכין אותנו לטראומה בהיקף כזה לא המטפלים ובטח שלא האזרחים.”

מולי ראה שקמים בארץ הרבה ‘בתים מאזנים’ לטיפול נפשי. הוא חשב שזה פתרון מעולה, אבל שאל את עצמו אם זו הדרך היחידה לעזור לכל אחד.

“שאלתי את עצמי שאלה פשוטה: למה כדי לקבל מעטפת טיפולית משמעותית ואינטנסיבית, אדם חייב לעזוב את החיים שלו, לקטוע את השגרה ולהיכנס למסגרת חיצונית? חיפשתי ולא מצאתי מענה שמעניק לאדם בתוך הבית שלו מעטפת אינטנסיבית, מקצועית ורב-מקצועית, חמישה ימים בשבוע. מעטפת שכוללת פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול בטראומה ובהתמכרויות, עבודת גוף-נפש, חונכות ועבודה מעמיקה עם המשפחה כשהכל מוחזק תחת תוכנית טיפול אחת מסונכרנת.

ואז הבנתי שזה בדיוק הדבר שאני רוצה לבנות. במקום שהאדם ינסה להתאים את עצמו למערכת, המערכת מגיעה אליו. לא לשעה קלה בשבוע בקליניקה סטרילית, אלא לתוך החיים עצמם. למקום שבו המשבר באמת קורה כי בדיוק שם, בתוך הבית, מתחילה גם ההחלמה.”

מולי רוזן, צילום: אלה פואסט

.

לא האבחנה שלך: המשמעות מאחורי השם “הוויה

כשנכנסים לעומק הפילוסופיה הטיפולית של המרכז, מבינים שהשם שנבחר למיזם אינו גימיק שיווקי, אלא תפיסת עולם שלמה של תמיכה נפשית ושיקום.

“עבורי, המילה ‘הוויה’ מחברת בצורה העמוקה ביותר בין עבר, הווה ועתיד,” מסביר מולי. “אדם שמגיע אלינו בעיצומו של משבר נפשי עמוק, הרבה פעמים כבר שכח מי הוא היה לפני שהסערה התחילה. בהווה, הוא עלול להרגיש שהחרדה, ההתמכרות, הדיכאון או הטראומה הפכו להיות כל הזהות שלו.

אני באופן אישי לא מאמין שאדם הוא האבחנה שלו. מאחורי כל הקושי, הסבל והתסמינים, עדיין נמצא אותו אדם עם הרצונות שלו, הכוחות הייחודיים שלו, החלומות שלו והחלקים הבריאים שבו. המטרה שלנו ב’הוויה’ היא לעזור לו לחזור להוויה המקורית שלו, למי שהוא נועד להיות בלי שהקושי הנפשי ינהל ויכלה את כל חייו.”

מולי מבהיר כי השלמת השם“בחזרה לחיים”היא המצפן הטיפולי המנחה את הצוות מדי יום:

“‘בחזרה לחיים’ זו ממש לא סיסמה עבורנו. בסוף, אנחנו לא מודדים הצלחה טיפולית רק לפי כמה מדד החרדה ירד או אם סימפטום כזה או אחר נחלש. אנחנו רוצים לראות אדם שחוזר לקום בבוקר, ליצור קשרים אישיים ואנושיים, לעבוד, ללמוד, לאהוב, להיות חלק פעיל מהמשפחה שלו, לצאת מהבית ולבנות לעצמו עתיד. מבחינתי, רק שם מתחילה החלמה אמיתית.”

מגרש ביתי: למה הטיפול הנכון קורה דווקא בסביבה הטבעית?

רבים נוטים לחשוב כי בעת משבר נפשי חריף, התנתקות מהסביבה הפיזית היא התנאי הראשון להבראה. אולם, הניסיון המצטבר בתחום בריאות הנפש מראה כי הפער בין ה”חממה” הטיפולית לבין החזרה למציאות מייצר לא פעם נפילה כואבת.

מולי מסביר את ההיגיון הטיפולי העומד בבסיס הטיפול הביתי:

“אני מאמין שבמקרים המתאימים, טיפול אפקטיבי צריך להתרחש דווקא בתוך החיים ובתוך הטריגרים ולא רק הרחק מהם. יש בהחלט מצבים שבהם נכון וראוי להוציא אדם מהסביבה שלו ולתת לו תקופה מוגנת במסגרת מנותקת. אבל לאורך השנים נתקלתי בהרבה מאוד אנשים שעשו תהליך מרשים במסגרת סגורה, אך כשהם חזרו הביתה, תוך זמן קצר חזרו בדיוק אותם טריגרים, אותם יחסים משפחתיים דפוקים ואותם דפוסים מעכבים. כי בסופו של דבר, החיים האמיתיים מחכים לך בבית.

לכן אנחנו מעדיפים כל עוד זה בטוח ומתאים לעבוד בתוך המציאות. אם הטריגר נמצא בבית, אנחנו נטפל בבית. אם הקושי מורכב מול אמא או בן הזוג, נעבוד גם מולם. אם אדם מפחד לצאת מהבית, אנחנו לא רק נדבר על הפחד בחדר ממוזג, המטפל או החונך יעמדו איתו ליד הדלת ויעשו איתו את הצעד הראשון החוצה.

אם הבעיה היא בדידות חברתית או הימנעות, נעבוד בתוך השכונה, בבית הקפה השכונתי, במקום העבודה או הלימודים. אנחנו לא רוצים ליצור ‘בועה טיפולית’ שהמטופל מצליח בה רק כל עוד הוא מנותק מהעולם. אנחנו מלמדים אותו לחיות בתוך החיים. וכשעושים את זה נכון, השינוי עמוק ויציב הרבה יותר לטווח הארוך.”

שיטת שלושת המעגלים: התמודדות עם משבר חריף והתנגדות לטיפול

אחת המורכבות הגדולות בטיפול נפשי בבית היא ההתמודדות עם מטופלים הנמצאים במצוקה קשה, ולעיתים מביעים התנגדות עזה לקבלת עזרה. מרכז “הוויה” פיתח מתודולוגיה סדורה להתמודדות עם מצבים אלו, המכונהשיטת שלושת המעגלים.

המערך הטיפולי נבנה בהדרגה מובנית:

  1. מעגל הייצוב:עצירת ההידרדרות הנפשית, הפחתת מצוקה מיידית, יצירת ביטחון, החזרת שגרה בסיסית ובניית אמון ראשוני.
  2. מעגל העומק:עבודה אינטגרטיבית על עומק הקשיים מענה למשקעי טראומה, טיפול בהתמכרויות, פירוק דפוסים מעכבים ועבודה על חיבור גוף-נפש.
  3. מעגל הצמיחה:ביסוס החזרה לחיים עצמאיים חזרה לתעסוקה, לימודים, זוגיות, קשרים חברתיים ויצירת משמעות מחודשת.

כשנשאל מולי כיצד מתמודדים עם מטופלים שמסתגרים עם עצמם ומסרבים לשתף פעולה, הוא מציג גישה סבלנית ומכבדת:

“אנחנו בשום אופן לא נכנסים למלחמת כוחות עם מטופל. אם אדם אומר לנו ‘אני לא רוצה טיפול’, השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היא לא רק איך לשכנע אותו, אלא מה ההתנגדות שלו מנסה לספר לנו, ומה הוא כן מסוגל לקבל כרגע.

לפעמים, הכניסה הטיפולית הראשונית היא בכלל לא שיחה פסיכולוגית נוקבת, אלא יציאה להליכה קצרה בחוץ, שתיית כוס קפה ביחד, שיחה יומיומית או עבודה ראשונית עם בן משפחה. אנחנו מחפשים את החרך הצר, את הדלת שהאדם כן מוכן לפתוח עבורנו. משם אנחנו בונים אמון ונוכחות בהדרגה. אי אפשר לכפות החלמה על אדם, אבל אפשר להיות לידו בצורה מדויקת עד שמתעורר בו שוב הרצון להשתתף בחיים שלו.”

קרדיט: Midjourney

.

הסנכרון הרב-מקצועי: מעטפת אחת במקום מבוך של מטפלים

אחד הכשלים השכיחים ברפואת הנפש הוא חוסר התיאום בין אנשי המקצוע השונים. מטופל עשוי לפגוש פסיכיאטר, פסיכותרפיסט, מטפל באמנות וחונך כשכל אחד פועל בכיוון שונה לחלוטין. ב”הוויה”, התיאום הופך ללב העשייה.

הצוות הטיפולי במרכז כולל פסיכיאטרים, פסיכותרפיסטים, מומחי טראומה והתמכרויות, מטפלי גוף-נפש וחונכים שיקומיים. כדי למנוע טשטוש, המרכז מפעיל מנגנון שלניהול מקרהואינטגרציה טיפולית הדוקה.

“אפשר לתת לאדם חמישה מטפלים מצוינים ועדיין לקבל טיפול מפורק ומבלבל, אם כל אחד רואה רק את החלק הצר שלו,” מדגיש מולי. “אצלנו יש גורם מנהל שמחזיק את התמונה השלמה. מדי שבוע אנחנו מקיימים ישיבת צוות פרונטלית ומעמיקה שבה עוברים על התהליכים, בודקים אילו מטרות הושגו, איפה יש תקיעות ומה צריך לדייק.

הסנכרון הזה קריטי: אם מטפל אחד עובד כרגע על ייצוב וביטחון, לא יעלה על הדעת שמטפל אחר יפתח באותו שבוע טראומה עמוקה ויציף את המטופל. המטופל לא אמור להיות מנהל המקרה של עצמו ולהתרוצץ בין חמישה אנשי מקצוע. זו האחריות הבלעדית שלנו. הוא צריך להרגיש שיש סביבו צוות אחד, מלוכד ואחראי.”

גבולות ואחריות מקצועית: מתי המודל הביתי אינו מתאים?

לצד האמונה המלאה בכוחו של הטיפול הביתי, ב”הוויה” מבינים היטב את המגבלות ושומרים על קווים אדומים ברורים למען בטיחות המטופל.

“אחד הדברים החשובים ביותר במקצועיות שלנו הוא לדעת לא רק למי ‘הוויה’ מתאימה, אלא מתי היא לא המענה הנכון,” מבהיר מולי ביושר.

“אנחנו לא מקבלים למודל הביתי אנשים הנמצאים במצב פסיכוטי פעיל, או במצב של אובדנות פעילה ומסוכנות גבוהה שמחייבת השגחה צמודה במתקן רפואי. במצבים כאלה, חובתנו המקצועית והמוסרית היא לומר בצורה ברורה שהאדם זקוק כרגע למסגרת מוגנת יותר, לעיתים לאשפוז.

אני לא מאמין ב’בית בכל מחיר’. ‘הוויה’ אינה נגד בתי חולים, לא נגד בתים מאזנים ולא נגד טיפול בקליניקה פרטית. להפך כל אלו הם חלק מרצף טיפולי שלם. יש אדם שזקוק לשעה בשבוע, יש אדם שזקוק למעטפת אינטנסיבית בבית, ויש אדם שברגע מסוים חייב מסגרת מוגנת. מקצועיות פירושה לדעת לאבחן את ההבדל.”

מהתהום אל הסטודנטית שחזרה לחיות: סיפור החלמה מהשטח

מאחורי המודלים והתיאוריות עומדים בני אדם. כשמבקשים ממולי לשתף במקרה אחד שממחיש את מהות המרכז, עולה בעיניו התרגשות גדולה. הוא בוחר לספר על שורדתמסיבת הנובהשהגיעה לטיפול במרכז בעקבות הטראומה הלאומית והאישית.

“הגיעה אלינו צעירה ששרדה את התופת בנובה,” מולי משתף, תוך שמירה קפדנית על פרטיותה. “כשהיא הגיעה אלינו, היא הייתה במצב קשה מאוד של הדרדרות תפקודית ונפשית. היא כמעט ולא יצאה מהבית, התסמינים התעצמו, והקשרים שלה עם העולם החיצוני הצטמצמו כמעט לחלוטין.

עבדנו איתה במשך כחצי שנה במעטפת ביתית אינטנסיבית. זה לא היה ‘קסם’ פתאומי. זה היה תהליך הדרגתי, מייגע ועקבי של ייצוב, עיבוד הטראומה, עבודה על הגוף והנפש וחזרה איטית לתפקוד בשטח. צעד קטן אחר צעד.

כשהסתכלנו על החיים שלה כעבור שמונה חודשים, ראינו פשוט אדם אחר. היא מצאה עבודה חדשה, נכנסה לזוגיות אוהבת, חידשה את הקשר הקרוב עם המשפחה ונרשמה ללימודי תואר ראשון. מבחינתי, זו בדיוק ה’בחזרה לחיים’.

זה לא אומר שאין לה ימים מורכבים או טריגרים שצפים לכולנו יש, החלמה אינה מצב שבו שום דבר כבר לא כואב, החלמה היא המצב שבו גם כשהחיים כואבים, יש לך מספיק כלים, כוחות ואמונה בעצמך כדי לא לאבד שוב את כל החיים בגלל הכאב.”

החזון הלאומי: לשנות את פני בריאות הנפש בישראל

כשמסתכלים על העתיד, מולי מקווה שהמודל של “הוויה” יפסיק להיות נישה פרטית ויסיט את הספינה של בריאות הנפש בישראל כולה.

“החלום שלי הוא שנפסיק לראות את בריאות הנפש רק דרך שני הקצוות או שעה בשבוע בקליניקה, או אשפוז ומסגרת סגורה. יש מרחב עצום באמצע. יש עשרות אלפי אנשים שלא צריכים אשפוז, אבל שעה בשבוע פשוט לא מצליחה להחזיק את המציאות שלהם.

החזון שלי הוא שטיפול ביתי-קהילתי אינטנסיבי יהפוך לחלק טבעי ונגיש מרצף בריאות הנפש בישראל. אני רוצה שבעתיד, אדם שפונה לקופת החולים שלו לקבלת עזרה נפשית, יקבל אופציה לבנות מעטפת רב-מקצועית בתוך הבית והחיים שלו. אם נגיע למצב שבו כל קופת חולים מציעה מעטפת כזו נעשה שינוי היסטורי ואמיתי בתפיסת בריאות הנפש במדינת ישראל”, הוא מייחל.

.

מרכזהוויה בחזרה לחייםהוא מרכז מומחה לטיפול נפשי, שיקום וליווי אינטנסיבי בסביבה הטבעית ובבית המטופל. המרכז מעניק מענה מקיף 5 ימים בשבוע למצבי משבר, טראומה, חרדה, דיכאון, התמכרויות והסתגרות, תוך שילוב פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול גוף-נפש, חונכות וליווי משפחתי תחת ניהול מקרה אחד.

לפרטים נוספים, ייעוץ ראשוני ותיאום פגישת הערכה, ניתן לפנות לאתר המרכז או ליצור קשר עם צוות “הוויה בחזרה לחיים“.

טלפון: 054-9999938

לאתר הבית:https://havaya.co.il/

לעמוד האינסטגרם:https://www.instagram.com/havaya.co.il

לעמוד הפייסבוק:https://www.facebook.com/Havaya.Center

האמור בכתבה זו כולל תוכן ומידע מסחרי / שיווקי באחריות המפרסם ומערכת היום אינה אחראית למהימנותו

בשיתוף מרכז "הוויה"

כדאילהכיר