עו״ד אביב הראל: השבוע הראשון בגירושין קובע מי יוצא עם הרכוש

בשיתוף משרד עורכי דין אביב

נניח שבן הזוג מושך סכום משמעותי מהחשבון המשותף. או שנחתמת עסקת מכירה על נכס שרשום על שם שניכם. או שכספים עוברים לחשבון פרטי, בעוד הצד השני עדיין שוקל אם בכלל לפנות לעורך דין. זה לא תרחיש קיצוני, זה קורה בשבוע הראשון, לפעמים עוד לפני שמישהו אמר את המילה “גירושין” בקול רם. מה שקורה בשלב הזה לא תמיד ניתן לתיקון אחר כך, וזאת לא אמירה דרמטית אלא תיאור של מציאות שאני רואה שוב ושוב אחרי יותר מ-25 שנה של עיסוק בדיני משפחה בלבד.

מועד הקרע: הרגע שקובע את גבולות האיזון

חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע שלכל אחד מבני הזוג מגיעה מחצית מהרכוש שנצבר במהלך הנישואין, עד לנקודת זמן שנקראת מועד הקרע. מה שנצבר אחריה, כל צד שומר לעצמו. הבעיה היא שמועד הקרע אינו בהכרח יום הגשת התביעה. הפסיקה הכירה בכך שהוא נקבע לפי נסיבות בפועל, כלומר מתי הסתיימה השותפות הכלכלית האמיתית בין בני הזוג, ולא מתי הוגש המסמך הראשון.

לצד זה חשוב לדעת שלא כל נכס נכנס לחלוקה. נכסים שהיו לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה במהלכם, וגמלאות מסוימות כמו קצבת ביטוח לאומי או פיצוי בגין נזקי גוף, נותרים מחוץ לאיזון. זהו ליבו שלאיזון משאבים– ומי שאינו מבין את גבולותיו מגיע לדיון כשחלק מהקלפים כבר הונחו על השולחן. כמובן, כל מקרה נבחן לגופו.

הטעות היקרה ביותר: לחכות ולראות

בשבוע הראשון מתרחשות פעולות שמעצבות את התמונה הרכושית לאורך כל ההליך. משיכות כספים, העברות בין חשבונות ועסקאות שנחתמות יוצרות עובדות בשטח. בית המשפט יכול, בתנאים מסוימים, להתחשב בפעולות שנעשו בתום לב, אך להוכיח כוונת הברחה בדיעבד זה קשה, ולרוב יקר מבחינת זמן ומשאבים.

לכן ההבדל בין “אחכה שבוע” לבין “אפנה לייעוץ היום” הוא לפעמים ההבדל בין תמונה רכושית שלמה לבין תמונה שממנה כבר נלקחו חלקים. לא בהכרח משום שהצד השני פעל בזדון – אלא פשוט משום שהוא פעל ראשון.

תיעוד מוקדם: מה שמצלמים היום שווה יותר ממה שמתארים מחר

מה כדאי לתעד כבר בימים הראשונים: יתרות חשבונות בנק, תיקי השקעות, שווי נכסי נדל”ן, זכויות פנסיה ועסקים, הכל לפי מועד. הסיבה פשוטה. בהמשך ההליך כל צד מביא את גרסתו לגבי מצב הרכוש, והתיעוד הוא שקובע מה בית המשפט יכול לראות ולהסתמך עליו.

בתיק שטיפלתי לפני זמן מה, ניתוח מוקדם של תדפיסי חשבון חשף תנועות שהצדיקו בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא שהוביל את ההליך לתוצאה שונה לחלוטין ממה שנראה בהתחלה, והמינוי הזה לא היה אפשרי בלי התיעוד שנאסף מהיום הראשון. בכל תיק התמונה שונה, אך הכלל חוזר על עצמו: מה שנאסף מוקדם מחזיק – ומה שמנסים לשחזר בדיעבד קשה יותר להוכיח.

.

מה שחבוי: נכסים שלא מופיעים בדפי החשבון

לא כל הרכוש מופיע בדפי החשבון הרגילים. עסקים עם הכנסות שלא דווחו במלואן, נכסים רשומים על שם קרובי משפחה, כספים שהועברו לצד שלישי, פיצויים שטרם התקבלו ואופציות על מניות, כולם יכולים להיכנס לתמונת החלוקה אם יודעים איך לאתר אותם.

זהו תחום שבו התמחיתי לאורך השנים, ובמיוחד בתיקים שבהם אחד מבני הזוג מתפרנס מכלכלה שאינה מדווחת. בניגוד לכספים בבנק, לקרנות פנסיה או לנדל”ן שחשופים במרשמים, כסף כזה מתנהל במחשכים, והבעיה בראשיתה היא ראייתית. בית המשפט לענייני משפחה מכיר בכלים לאיתור נכסים, בהם שאלונים, גילוי מסמכים ועיון בתיקי רשות המיסים, אבל כולם דורשים יוזמה ותזמון. בתיק שבו נחשפה תמונה כזו הגשנו בקשה לצו איסור דיספוזיציה עוד לפני שהצד השני הספיק לסגור עסקה – והצו נתן את הזמן הנדרש לאמת את התמונה המלאה.

כשהרכוש אינו רק דירה וחשבון בנק

הרבה אנשים נכנסים להליך כשבראשם שתי שאלות בלבד: מה יקרה לדירה ומה יקרה לחשבון. בפועל, לעיתים קרובות הנכס הגדול ביותר שצברו בני הזוג אינו נראה לעין. זכויות פנסיוניות, קרנות השתלמות וביטוחי מנהלים נצברים לאורך שנות הנישואין ונכללים באיזון, וכשהם נשכחים מהדיון אף אחד לא מזכיר אותם במקום הצדדים.

קיים גם מושג שנקרא נכסי קריירה. כאשר אחד מבני הזוג לא עבד או צמצם את הקריירה שלו, בעוד השני בנה בשנים האלה מקצוע ומוניטין שמניבים הכנסה גבוהה, הפסיקה מכירה בכך שיש לכך ערך שיש להביא בחשבון באיזון. במקרים מורכבים ממנה בית המשפט אקטואר שיעריך את שווי הזכויות. גם כאן ההערכה מבוססת על נתונים שנאספו – ולכן מי שלא תיעד בזמן מגיע אליה בעמדת נחיתות.

הדירה: פירוק שיתוף ומה קורה עם המשכנתה בינתיים

דירת המגורים היא כמעט תמיד הנכס שסביבו מתנהל הוויכוח החריף ביותר, והיא גם זו שההליך סביבה ארוך יותר. כשאין הסכמה על מכירה או על רכישת חלקו של הצד השני, ההליך המשפטי נקרא פירוק שיתוף, והוא עשוי להימשך חודשים ארוכים. בתקופת הביניים הזו ממשיכה להיצבר משכנתה, וממשיכים להצטבר תשלומים שוטפים.

השאלה מי משלם את המשכנתה בזמן הזה, ומה ייחשב בהמשך כתשלום על חשבון החלק המשותף, אינה שאלה טכנית. היא משפיעה ישירות על החישוב הסופי. במקרים רבים אפשר להסדיר את הנקודה הזו כבר בשלב מוקדם, בהסדר זמני מנוסח היטב, ובכך למנוע ויכוח שיתפתח בהמשך על כל שקל שהועבר.

כשנכס רשום על שם אחד בלבד

רישום אינו חזות הכל. במשפט הישראלי קיימות שתי מערכות כללים שחלות על זוגות שונים. על זוגות שנישאו מ-1974 ואילך חל חוק יחסי ממון, ועל זוגות שנישאו לפניו וכן על ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף שנקבעה בפסיקה. מעבר לכך פיתחו בתי המשפט את מה שמכונה שיתוף ספציפי, שמאפשר להכיר בזכות של בן זוג בנכס שרשום על שם השני, כשהנסיבות מלמדות על כוונת שיתוף אמיתית.

הדוגמה השכיחה היא דירה שנרכשה מכספים של צד אחד, למשל כספי משפחה או נכס מלפני הנישואין, אך שני בני הזוג חיו בה שנים, שיפצו אותה יחד ונשאו יחד בהחזרים. במצבים כאלה בית המשפט בוחן את ההתנהלות בפועל ולא רק את הרישום בטאבו. גם כאן, ההוכחה נשענת על תיעוד: העברות בנקאיות, קבלות על שיפוץ, התכתבויות. מי שאוסף אותן בשבוע הראשון נמצא במקום אחר לגמרי מזה שמחפש אותן שנתיים לתוך ההליך.

מה לא לעשות בשבוע הראשון

יש שלוש פעולות שחוזרות ומופיעות בתיקים, וכל אחת מהן עלולה לפגוע בצד שביצע אותה, לא משנה מי הוא:

משיכת כספים גדולה מחשבון משותף ללא תיעוד מטרתה עלולה להיחשב כהפחתה מכוונת של הנכסים המשותפים, ולהשפיע על האיזון לרעת מבצע הפעולה.

חתימה על מסמכים ללא קריאה מעמיקה, כולל מסמכי הסדר זמני שנראים תמימים אך יכולים לקבע מצב לאורך חודשים.

ניהול שיחות בערוצים כתובים שבהן אחד הצדדים מנסה לגבש הסכמות לפני שיש ייצוג לשני הצדדים. הסכמות כאלה יכולות לשמש בהמשך.

ההיגיון פשוט: כל מה שקורה לפני שיש ייצוג, קורה בלי שמישהו בודק אם זה בא על חשבונך.

התזמון של הפנייה הוא לא שאלה של נוחות

ההליך עצמו ארוך, לפעמים שנים. אבל הרכוש שיחולק בסופו הוצב על הבמה כבר בשבועות הראשונים: אילו נכסים נכנסים לאיזון, אילו מסמכים קיימים, ואילו פעולות כבר בוצעו. התזמון של הפנייה אלעורך דין גירושיןאינו שאלה של נוחות אלא שאלה של מה יהיה אפשרי בהמשך ומה כבר לא. השאלה שאני שומע הכי הרבה בפגישות ייעוץ היא “למה לא פניתי קודם”, ולא “למה פניתי מוקדם מדי”. כל מקרה נבחן לגופו.

בשיתוף משרד עורכי דין אביב