בשיתוף עו"ד דין אתי חסיד
זירת לשון הרע בישראל עוברת טלטלה שראשיתה עם כינון הממשלה הנוכחית בסוף 2022 והמשכה בגל המחאה של 2023 נגד הרפורמה המשפטית. המתיחות חברתית ופוליטית התעצמה והגיעה לשיאה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. אירועים אלו החישו תהליך שכבר היה בעיצומו: לראשונה, מרכז הכובד של תביעות לשון הרע עבר מאישי ציבור, פוליטיקאים ועיתונאים — אל אזרחים פרטיים שביטאו עמדות בשיח הציבורי ומצאו את עצמם חשופים להליכים משפטיים.
שדה קרב חדש
חוק איסור לשון הרע תשכ”ה–1965 מניח איזון בין שתי זכויות מתחרות: הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. תביעות לשון הרע בין אזרחים פרטיים – שכנים, מתחרים עסקיים, מכרים – היו ונותרו הנפוצות ביותר בבתי המשפט. אלא שמאז 2022, ובמיוחד מאז ה-7 באוקטובר, נוסף ממד חדש לתביעות האזרחיות: הקיטוב הפוליטי. הנושאים שבגינם אנשים תובעים זה את זה השתנו . כך השתנתה עוצמת הרגשות, היקף ההפצה, והמורכבות המשפטית של הטענות.
עו”ד אתי חסיד, המתמחה בדיני לשון הרע : “אני רואה את זה בפרקטיקה היומיומית שלי. לפני שנתיים, מרבית הפניות עסקו בלשון הרע מסחרית — מתחרים עסקיים, סכסוכי שכנים. היום, חלק ניכר מהפניות קשורות לפרסומים בנושאים לאומיים: חיילים שהואשמו, בני משפחות חטופים שפרסמו דברים ברגע של כאב, אנשים שנמצאו כצד לא נכון של הוויכוח הפוליטי. זה שינוי מהותי בזירת לשון הרע.”
תביעות בצל המלחמה
בחינה של ההליכים המשפטיים שהוגשו מאז אוקטובר 2023 חושפת דפוס עקבי: תביעות לשון הרע אינן עוד נחלתם של פוליטיקאים ותאגידי תקשורת בלבד. הן הפכו לכלי נפוץ בידי יחידים, ארגונים ואפילו חיילים — כאשר הנושא המרכזי שלהן הוא, פעמים רבות, הדרך שבה סופר הסיפור של המלחמה.
תבנית שחוזרת בפניות למשרדי עורכי דין בתחום: אדם פרטי מפרסם בפייסבוק תגובה חריפה על בכיר — קצין, פקיד ממשלה, או דמות ציבורית-למחצה. בתוך ימים הוא מקבל מכתב התראה. אפילו אם התביעה לעולם אינה מוגשת, הפוסט נמחק והשתיקה הושגה. זוהי פגיעה הנוגעת בלב חופש הביטוי, שאינה מגיעה כלל לפסיקה פומבית.
עו”ד חסיד: “הבעיה הגדולה היא שרבים מהאנשים שמקבלים מכתב התראה נכנסים לפאניקה ומורידים מיד את הפרסום — גם כשהיה להם בסיס משפטי מצוין להגן עליו. מכתב מעורך דין נראה מפחיד, והאפקט המרתיע הוא מיידי. בדיוק לכך הוא נועד. אני מאמינה שחינוך משפטי בסיסי — הבנה שקיימות הגנות, שהאמת מגינה, שביקורת ציבורית לגיטימית מוגנת — יכול לשנות את המשוואה.”
דפוס נוסף שהתגבר משמעותית הוא מה שניתן לכנות ‘מדורת השיח’ – ויכוח שמתחיל בפוסט מתלהם, מושך תגובות חריפות, ומתדרדר במהירות לשיח רעיל שבו מספר משתתפים חוצים בו-זמנית את הגבול לכדי לשון הרע חמורה והסתה. בניגוד לתביעה הקלאסית שבה יש תובע אחד ונתבע אחד, תבנית זו מולידה הליכים משפטיים מרובים ומסועפים — כל צד תובע את הצד השני, כולם טוענים שהם הנפגעים, ובית המשפט נדרש לנתח שרשרת שלמה של פרסומים שלכל אחד מהם הקשר, טון ומידת חומרה שונים. ברשתות החברתיות, שבהן כל תגובה היא ‘פרסום’ לצורך החוק, מדובר בחשיפה משפטית שרבים אינם מודעים לה כלל.
האיזון בין לשון הרע לחופש הביטוי — מה השתנה?
חוק איסור לשון הרע התשכ”ה–1965 שיקף עמדה לפיה, לאדם זכות לשם טוב, אך זכות זו אינה מוחלטת — היא עומדת מול זכות חוקתית מתחרה, חופש הביטוי, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט העליון פירש לאורך השנים את החוק בניסיון לאזן בין שתי הזכויות. איזון זה נבחן באמצעות מספר פרמטרים מוגדרים. כך למשל, ביהמ”ש בוחן מה היא אמת והאם היה עניין ציבורי בפרסום. כמו כן נבחנת השאלה האם התובע הוא איש ציבור שההגנה עליו היא פחותה. אולם מאז 2022, ובמיוחד מאז ה-7 באוקטובר, כל אחד מיסודות אלו נמצא תחת מתקפה.
מי הוא “איש ציבור”
הדין מאפשר ביקורת נוקבת יותר כלפי אנשי ציבור מאשר כלפי אנשים פרטיים, מתוך הנחה שמי שנכנס מרצונו לזירה הציבורית מקבל על עצמו גם חשיפה לביקורת. אלא שהמלחמה יצרה קטגוריה חדשה של “אנשי ציבור-למחצה”: חיילים ששיתפו את חוויותיהם בתקשורת, בני משפחות חטופים שהפכו לדוברים פעילים, ניצולי הטבח המתראיינים באופן תכוף. האם נסיבות טראומטיות אלו, הופכת אדם פרטי ל”איש ציבור” הפתוח לביקורת חריפה? בית המשפט טרם קבע קו ברור
מה היא “אמת”
הגנת האמת לפי סעיף 14 לחוק היא ההגנה המרכזית ביותר: מי שמוכיח שפרסומו היה אמת פטור, בכפוף לדרישת “עניין ציבורי”. אך בעידן שבו “האמת” עצמה שנויה במחלוקת – מה אירע ב-7 באוקטובר, מה נעשה בשדה תימן, מה היה מהלך פעולה פלוני – הגנת האמת הופכת שדה קרב בפני עצמו. תובע שיטען כי הפרסום שגוי, ונתבע שיטען כי הוא אמת, יתמודדו כעת בתוך מחלוקת עובדתית שאין עליה הכרעה מוסכמת.
“עניין ציבורי”
לפני המלחמה, הגדרת “עניין ציבורי” נגעה בעיקר לפעולות של נבחרי ציבור, גופים ציבוריים ותאגידים בעלי פרופיל ציבורי. כיום, כמעט כל היבט של המלחמה , כמו, תנאי שבי, החלטות פיקודיות, משא ומתן על החטופים , כולם בעלי “עניין ציבורי”. זה מרחיב תיאורטית את ההגנה על המפרסם, אך גם מגדיל את מספר הזירות שבהן ניתן לתבוע.
עו”ד חסיד: “בית המשפט נדרש עכשיו לשאלות שמעולם לא עלו בצורה כזו. האם חייל שסיפר את סיפורו בתקשורת הוא ‘איש ציבור’ לצורך הגנה בדיני לשון הרע? האם אם ששכלה את בנה ומדברת בשמו ברבים, חשופה יותר לביקורת ולכן אינה זכאית להגנות כמו אדם פרטי הקו בין אדם פרטי לאיש ציבור, שתמיד היה גמיש, הפך כיום למעשה לבלתי-קיים. וזה מחייב בחינה מחודשת של הדין.”
הרשתות החברתיות: הזירה החדשה
רוב התביעות שהוגשו מאז אוקטובר 2023 נוגעות לפרסומים בפייסבוק, אינסטגרם, טוויטר/X ו-TikTok. בית המשפט העליון קבע כבר בפסיקה קודמת כי חוק איסור לשון הרע חל במלואו על פרסומים בפייסבוק, וכי הפלטפורמה אינה מקנה חסינות. בפסיקה נוספת נקבע כי פעולת “שיתוף” (share) עשויה להיחשב כ”פרסום” לצורך החוק — בעוד שסימון “לייק” בלבד, ככלל, אינו מגיע לאותה רמה.
בנסיבות של המלחמה, שבהן פוסטים מתויגים, נשלחים בקבוצות וואטסאפ, ומשותפים אלפי פעמים בתוך שעות, עולה השאלה, עד היכן מגיעה האחריות של מי ש”שיתף” תוכן שגוי בתום לב.
בעניין זה חשוב להדגיש כי פרסום ברשת חברתית, גם אם נמחק לאחר מכן, עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי. צילומי מסך מהווים ראיה קבילה בבית המשפט הישראלי. מחיקת פרסום לאחר הגשת תביעה אינה מבטלת את עצם הפרסום.
לשון הרע – בין דעה לעובדה
החוק מגן על הבעת דעה בתום לב , אך דעה הנסמכת על עובדות שגויות עלולה לאבד הגנה זו. כאשר האמוציות גבוהות וחוסר הוודאות גדול, קל מאוד לחצות את הקו.
עו”ד חסיד: “אני נפגשת עם אנשים שפרסמו מתוך כאב אמיתי, מתוך תחושת שליחות — ולא הבינו שעל אף הכוונה הטובה, פרסמו משהו שפגע בשמו של אדם ספציפי ללא בסיס עובדתי מספק. הכוונה הטובה לא מגינה עליך בדיני לשון הרע. מה שמגן הוא האמת, הוא עניין הציבורי, הוא תום הלב – אבל אלה צריכים להיות מגובים. הייעוץ שאני נותנת לכל אחד: לפני שאתה מפרסם שם של אדם ספציפי בהקשר שלילי תחשוב פעמיים, ואם יש ספק, תתייעץ.”
תביעת השתקה והגנת SLAPP
SLAPP ( Strategic Lawsuit Against Public Participation )— תביעה שנועדה להשתיק קול ביקורתי. ישראל טרם חוקקה הגנה ייעודית מפני תביעות מסוג זה, בניגוד למדינות כארה”ב, קנדה ואוסטרליה.
בישראל, בניגוד למדינות מערביות רבות, אין חקיקה ייעודית המגנה על אזרחים מפני תביעות השתקה. משמעות הדבר היא שכל אזרח יכול לקבל כתב תביעה של מאות אלפי שקלים על פרסום בן שלוש שורות. אפילו אם יזכה בסופו של דבר, ההוצאות המשפטיות עלולות להרוס אותו. בעידן של מלחמה ומתיחות, בו הדיון הציבורי חיוני לפעולתה התקינה של הדמוקרטיה, היעדר ההגנה הזו מקבל משמעות כפולה.
עו”ד חסיד: “ישראל נמצאת בפיגור של שנים בכל הנוגע להגנה על אזרחים מפני תביעות SLAPP. אני רואה לא מעט מקרים שבהם ברור לכולם שהתביעה לא נועדה לפיצוי — היא נועדה להשתיק. הפתרון חייב לבוא מהמחוקק: חקיקה שתאפשר דחייה מהירה של תביעות סרק ותחייב את התובע לשאת בהוצאות כבדות. עד שזה יקרה, נטל ההגנה נופל על האזרח הפשוט — ולרוב הוא לא מסוגל לשאת אותו לבדו.”
לאן הולכת הזירה?
ניתן לזהות מספר מגמות שסביר שיעצבו את פסיקת לשון הרע בשנים הקרובות. בית המשפט העליון יידרש לקבוע קריטריונים ברורים יותר לשאלה מיהו “איש הציבור” בנסיבות שבהן יש עמימות ביחס למעמדו הציבורי של אדם לבין היותו אדם פרטי. צפויה גם פסיקה מפורשת ביחס לאחריות ברשתות החברתיות – גבולות השיתוף, המחיקה, וקבלת צילומי מסך כראיה. לחץ גובר מהחברה האזרחית לחקיקת הגנת SLAPP עשוי אף להניב תוצאות.
עו”ד חסיד: “מה שה-7 באוקטובר חשף הוא שדיני לשון הרע בישראל לא עודכנו למציאות של חברה קוטבית, רשתות חברתיות בוערות ומשבר לאומי. החוק משנת 1965 הוא כלי טוב — אבל הוא לא נועד להכיל את הסערה הזו. אנחנו, כעורכי דין בתחום, רואים כל יום את הפערים. ואני מאמינה שהשינוי חייב לבוא — בין אם דרך חקיקה, בין אם דרך פרשנות שיפוטית מתקדמת. השאלה היא רק מתי.”
בשיתוף עו"ד דין אתי חסיד