בשיתוף השף הלבן
העוגות שמלוות את הרגעים האלה הן לא עוגות מרשימות של קונדיטוריה, אלא דווקא העוגות מהלב ומהבית. בלי קצפת, בלי שכבות, בלי טכניקה. פשוט עוגה בחושה ומפנקת, שאפשר לחתוך ישר מהתבנית ולהתחיל לזלול ישר.
החזרה לעוגות של פעם
שנים רבות כיכבו עוגות שופעות קצפות במחוזותינו, ואחרי המרדף להכנת קרמים מורכבים, קינוחים בשלוש שכבות וטכניקות צרפתיות עם שמות בלתי נגמרים. העוגות הפשוטות של הבית עושות קאמבק ובענק! יש משהו מרגיע דווקא בעוגה הפשוטה, זו שנראית קצת עקומה, שלא מצלמים לאינסטגרם ושלא אכפת לה אם חתכו אותה חמה מדי או אכלו ממנה עם כפית. זה הטעם שמחזיר אותנו לרגעים של בית, לריח של עוגה אפויה ביום שישי, לעוגה עם סדק קטן, לאבקת סוכר וחיתוך עם סכין מריחה של פעם.
דווקא העוגות האלו לא מחויבות לשעה מסוימת ביום, אלא מתיישבות בדיוק על החשק, למשל בשעות הבוקר כשאנחנו מחפשים עוגה רכה ועדינה, כזו שלא תשתלט על הפה ותשאיר מקום לקפה. אחרי צוהריים כשמתחשק איזה ביס מתוק של עוגה עם קראסט מסקרן או תוספת אגוזים. או אולי בכלל בערב, פרוסה שנחתכת ישר מהתבנית ועוברת ישר לתוך הפה, בלי טקסים. בכל שעה אפשר ליהנות מהעוגות הללו שמתאימות לכל מצב רוח. ובינינו, לא חייבים להתלבט איזו עוגה לאכול, אפשר פשוט לשמור תבנית קבועה על השיש שתמיד תחכה שם עם עוגת השבוע.
כשעוגה היא ניחוח של עוגת תפוזים
יש ריח אחד משכר במיוחד והוא הריח של עוגת תפוזים שנאפית בתנור. זו דוגמה מושלמת לעוגה שכולה טעמים וניחוחות של חורף. היא רכה, נימוחה, עוטפת ומלאה בטעמים טבעיים. היא עוגה שניחנה ביכולת המופלאה למלא חלל שלם בתחושת חמימות. לא צריך להוסיף לה דבר, לפעמים אפילו אבקת סוכר מיותרת. ביס אחד ונדמה כאילו זה יום שבת בבוקר ואתם עם פיג’מה, כפכפים ורדיו חלש ברקע מתענגים על ביס מתוק מן העבר.
הקסם שבתבנית: כשעוגה פשוטה מצליחה לרגש
יש עוגות שאופים פעם אחת, מצלמים וממשיכים הלאה. ויש את אלו שממשיכים להכין שוב ושוב כי הן מסבות הנאה עצומה והן מתאימות להכול. תבנית אינגליש קייק שמכילה כל סוג של עוגה בחושה, החל מבננות רכות, שוקולד קצוץ, שאריות תפוחים, או אפילו טחינה עם קפה. הבצק מתערבב בכף, התבנית מרופדת בנייר והטעם? טעם של פעם, טעים, ממלא, מנחם.
עוגת תפוזים היא עוגה שאוכלים עם הידיים, ולא עם מזלג, כי לא כל עוגה צריכה צלחת. זו עוגה שאת השובל פירורים שלה אוכלים ילדים ומבוגרים ומשאירים שובל של סוכר על השיש. זו העוגה האמיתית של הבית. זו שכבר מחכים להגיע בסיום של יום עבודה ארוך ולטעום ממנה שוב כדי ליהנות מהתמוססות הטעמים שבפה.
סיום מתוק, אבל לא מתוק מדי
הדבר הכי טוב בעוגות הבחושות הללו הוא, שהן לא מתאמצות. הן לא חייבות להיות הכי יפות, הכי מדויקות, הכי מפונפנות ואפילו לא הכי מתוקות. הן לא זועקות ממרחק אילו טעמים הן מכילות, הן לא מפוצצות בסוכר, והן לא כבודות ומעיקות. הן עוגות שמעניקו איזון של טעמים ורגעים, הן העוגות שתמיד משאירות חשק לעוד פרוסה וכשהן נעלמות מהתבנית, כבר מתכננים את הבאה בתור. כי עם כל הכבוד לקרם, ולשכבות ולתארים היוקרתיים, אין כמו עוגה שקוראת לכם מהשיש לעוד ביס מענג במיוחד.
בשיתוף השף הלבן