בשיתוף עו"ד איזבל פוקס ואזנה
אלון והנערה שחר בני ה-16, הם תלמידים מצטיינים, אשר למדו בכיתות מקבילות, בישוב במרכז הארץ. מערכת היחסים ביניהם הייתה ידידותית וכללה התכתבויות, מפגשים יזומים בהפסקות, שיחות עומק ואף גילוי סודות הדדיים.
לקראת חופשת הפסח, תלמידי הכיתות יצאו לטיול שנתי בן יומיים בדרום הארץ. השניים, קרובים מתמיד, ישבו ובילו עם חברים, מצחקקים כאשר רגליהם צמודות ונוגעות האחד בשנייה.
למחרת היום, לאחר שחזרו מסיור רגלי ארוך, כתבה שחר לאלון “אני באה אליך לחדר, מי אצלך?”, השיב אלון , “לבד”.
לאחר מספר דקות, שחר הופיעה בחדרו של אלון והתיישבה בצמוד אליו. אלון שהניח כי שחר הגיעה מגובשת בדעתה ל”קדם” את הקשר, החל להעביר את אצבעותיו מעל בגדיה של שחר.
שחר ציינה כי היא בתולה וחוששת להתקדם לשלב הבא. אלון ביקש להרגיעה, “לא יקרה שום דבר שלא תרצי”. שחר הפטירה: “אבל אין קונדום”, אלון הראה לה שיש לו. שחר בתגובה נישקה את אלון ונצמדה אליו. באותו המפגש, שחר ואלון קיימו יחסי מין מלאים.
לאחר שסיימו את עניינם, שחר ביקשה לחזור לחבריה. בעודה פותחת את דלת החדר, ראתה שחר את חבריו לחדר של אלון, יושבים וממתינים צמודים לדלת.
שחר החלה רצה מבוישת ומבוהלת לחדרה, בוכה, מבועתת מהמחשבה ש”הבנים” היו מחוץ לחדר.
למחרת, בזמן ארוחת הבוקר, פגשה שחר באלון והאשימה: “הכל היה מתוכנן, אתה קראת לחברים שלך, אמרתי לך שאני לא רוצה, אני בתולה, אתה אנסת אותי”.
אלון ההמום מלמל “מה, לא ידעתי שהם שמה”. שחר המשיכה לשולחנה.
אלון אשר לא ידע את נפשו, התקשר לאימו ושיתף אותה בפרטי המקרה.
שחר חזרה לביתה ושוחחה עם הוריה אודות אותם אחה”צ ובהמשך, דיווחה גם ליועצת ביה”ס. מכאן החלה מסכת אירועים מטלטלת לשני המעורבים בפרשה.
מחד לביה”ס קמה חובת דיווח לגורמים הרלוונטיים לאור חומרת העבירה הלכאורית אשר יוחסה לאלון, מאידך, אלון מכחיש מכל וכל את נסיבות האירוע, לטענתו, הכל בהסכמה והיא מלאה.
חייהם של שני ‘ילדים’, על הפרק.
נוסף על כל התסבוכת, השמועות אשר נפוצו בקרב התלמידים, חילופי האשמות ההדדיות ליבו את המצב שאינו פשוט גם כך כלל וכלל עבור מי מהגורמים המעורבים.
שאלת ההסכמה, עולה כמעט תמיד כאשר צד אחד טוען כי בוצעה כלפיו עבירת מין וזאת מהסיבה שהאירוע לרוב נעשה “בחדרי חדרים”. אם הצד שנחשד טוען כי “לא היו דברים מעולם” לכאורה, הבירור אמור להיות “פשוט” יותר לאור אפשרויות חקירה הטמונות בצד הפורנזי ועניינים שבמדע, עליהם נרחיב בפעם אחרת.
בעניינו, לא נטענה טענה מאין זו, כי לא היו דברים מעולם.
לשחר ואלון, הייתה מערכת יחסים שהוגדרה “ידידות”. השניים לא הגדירו עצמם כ”זוג”. נשאל, האם ידידים, חברים טובים, אינם רשאים לקיים יחסי מין? כן, לא?
ודאי שכן.
אז מה מקים למעשה את דוקטרינת ההסכמה, או אי הסכמה?
פס”ד שמרת הינו אבן דרך במשפט הישראלי. אישה אינה חייבת לצעוק “לא” על מנת להביע את אי הסכמתה. אך האם אישה שאינה צועקת, שאינה אומרת “לא” בהכרח אינה מסכימה? גם כאן ודאי שלא, השטח הוא אפור. למעשה, התשובה היא- שאין הגדרה חד משמעית, הכל תלוי נסיבות, שהרי לצד שלכאורה נתפס כ”פוגע”, לא תמיד יש היכולת להבין ולפרש את “שתיקת” הצד השני כהתנגדות או הסכמה.
יצוין, כי במרוצת השנים, עם התפתחות החקיקה והפסיקה, הגדרת “אי ההסכמה” אשר הינו ההיבט המרכזי ולמעשה, הפרמטר הראשון אשר נבחן בעבירת האונס, עברה התפתחויות רבות, התפתחויות אשר האירו את אופן בחינתה של “ההסכמה” בצורה מדויקת יותר, אגב, לטובת שני הצדדים. המינוח המשפטי “נגד רצונה” הוחלף בביטוי “שלא בהסכמתה החופשית” כך, הלכה למעשה, הכירו בתי המשפט והמחוקק בעליונות הרצון החופשי מבחירה ומדעת, על פני ביטויים חיצוניים שנדרשו מהקורבן על מנת לבסס התנגדות מצדה של “המתלוננת”, בהיותה הצד ה”מסכים” ותחת הגדרה זו תוקן החוק באופן בו חלף התנגדות בעלת סממנים חיצוניים נחרצים ומוגדרים, התהפכו היוצרות, באופן המחייב את הצד לגביו נטענת טענת האונס, להוכיח הוא, באופן פוזיטיבי כי הקורבן הביעה את הסכמתה החופשית אף מדעת, באופן מפורש.
אם נבחן את האירוע בעיניים משפטיות, נוכל לומר כי למעשה שחר הביעה את חששה וציינה כי הינה בתולה. אולי זו דרכה להביע “אי הסכמה”? לא בטוח, שחר ילדה עוצמתית שידעה לומר את אשר על ליבה ולהעלות את חששה מול אלון ולמעשה התרצתה למול תגובתו של אלון, אשר הפיס את דעתה. שחר נצמדה אל אלון והחלה לנשק אותו ובהמשך אף עלה כי, שחר היא זו שיזמה את המשך המגע.
אין מחלוקת כי שחר חוותה חוויה שאינה פשוטה. חבריהם, תלמידי תיכון יושבים מחוץ לחדר וממתינים לשניים שיסיימו עניינם כאשר אין ספק באשר למה שאירע בתוך החדר. הגילוי העיב על חווייתה המינית הראשונה וגרמה לה לחוות תחושה קשה, אף של “אונס”, כאשר צריך לדייק ולומר כי תחושה זו הינה סובייקטיבית לאור נסיבות חיצוניות, שאינן קשורות כלל לאלון.
התיק נסגר.
ייעוץ נכון, הינו ייעוץ אשר ישמע את קרות האירוע, ישאל את השאלות הנכונות, יבחן נסיבות וראיות חיצוניות של המקרה, לגופם.
בשיתוף עו"ד איזבל פוקס ואזנה