בשיתוף שאיפה מרחב לנשימה והתפתחות
חננאל ניסן, בחור בן 31 מירושלים שהקדיש 9 שנים מחייו לחקר מערכת העצבים, טוען: ״הסיבה העיקרית שאנחנו עם לחוץ, חרד ובסטרס יומיומי, הרבה מעבר למצב הביטחוני או ליוקר המחיה היא שאנחנו פשוט לא נושמים. הלחצים המרובים סוגרים לנו את הנשימה וזה מעצים את הסטרס פי כמה, יותר ממוקד הלחץ עצמו. אף פעם לא לימדו אותנו איך באמת לחזור ולנשום כמו שצריך ובצורה נכונה כדי להשתחרר. הדרך להתמודד בצורה טובה עם הלחצים בחיים שלנו טמונה בדרך שבה אנחנו נושמים״.
כששמעתי את ההצהרה הזו לראשונה, החלטתי ליצור קשר עם חננאל לראיון כדי לצלול לעומק של הדברים ולשמוע על ״התגלית החדשה״ הזו. הרעיון הזה שכב במגירה תקופה ארוכה ואז פרצה המלחמה והבנתי שכתבה כזאת רלוונטית יותר מתמיד.
רקע
חננאל ניסן (31) מירושלים הוא בעלים ושותף של מרכז שאיפה לנשימה והתפתחות בירושלים. הוא מלווה בכל שבוע עשרות אנשים בתהליכי שחרור דרך תהליך נשימה ייחודי. אם זה לא מספיק, חננאל טוען שאפילו תרגול של 6 דקות ביום מחולל מהפך תוך שבועות בודדים בלבד.
מאז פרוץ המלחמה ב7.10 חננאל מלווה גם חיילים, מפונים ואנשים רבים הסובלים מחרדה ולחץ נפשי בתהליכי הנשימה שלטענתו רלוונטים וחשובים מתמיד כדי לשמור על הנפש שלנו בימים הקשים האלו.
לראשונה ניסן חושף כיצד כל אדם שמתמודד עם חרדה, מתח והערכה עצמית נמוכה יכול להטמיע מודל תרגול יומי חדש שישחרר את תחושת התקיעות, והחלק הכי טוב בסיפור: לנשום זה כיף וזה גם בחינם.
חננאל, אתה מספר שאנשים יוצאים ממפגש אחד איתך בתחושה שונה מקצה לקצה, מה הקסם?
“אז זהו שזה לא קסם, התחושה המיוחדת הזאת היא תוצאה של המפגש הראשוני עם היכולת המולדת של הנשימה לנקות אותנו ממשקעים ומתחים. תגיד לי אתה, לא היית חותם על זה?! על יכולת עצמאית משלך- פשוט לשחרר את מה שמעיק ומלחיץ במקום לסחוב אותו איתך לכל מקום?…”
כדי להמחיש קצת אספר לך על מטופלת שליוויתי בשם מירה (שם בדוי), אישה בשנות ה50 שהחלימה לפני מספר שנים מסרטן אלים. המחלה הייתה הרבה מאחוריה אבל היא הייתה מלאה חרדה שהמחלה תחזור, היא הרגישה שהגוף שלה חלש ולא מצליח להתאושש והיא סיפרה לי שהיא על סף דיכאון והתמוטטות מוחלטת.
עבדנו ביחד מספר חודשים, חזרנו אל כל תהליך ההתמודדות שלה עם המחלה, ובתהליכי הנשימה היה אפשר ממש לראות איך הגוף משחרר המון עומסים, רגשות ופחדים שבאותה תקופה היא לא אפשרה לעצמה להרגיש כי היא הייתה חייבת להיות חזקה, “גיבורה” ולהתמודד.
החשק לחיות ולהינות חזר לאט לאט לחייה של מירה, היא חזרה לרקוד ולצייר ואפילו הצליחה ללכת לבדיקות התקופתיות בלי לסבול מהתקפי חרדה איומים בתהליך הזה.
זה לא שאני מחולל ניסים, ממש לא, אבל ברגע שמירה למדה לעבוד עם הנשימה שלה בצורה נכונה הריפוי שלה הפך לאפשרי הרבה יותר.
ובכל זאת אתה טוען שמשהו בדרך שלך עובד, מה הסוד?
שוב חשוב לי מאוד להבהיר, אני לא בא למכור גלולות פלא ומי שמחפש אחת אני גם ממש לא הכתובת. התהליך אצלי דורש עבודה, התמסרות והרבה אומץ אבל ברגע שאנחנו רותמים את מנגנון השחרור הטבעי שלנו לתהליך הריפוי, הוא הופך להיות הרבה יותר אפשרי ופשוט.
תסביר?
יש בגוף שלנו מנגנון מולד (כמו כל משפחת היונקים) לפריקת מתח גופני ורגשי, ממש כמו שהגוף יודע לרפא פצעים הוא יודע גם לרפא את עצמו ממתח עודף וחוסר איזון ריגשי.
בגלל שאנחנו יצורים מפותחים מאוד קוגניטיבית, במהלך תהליך הגדילה וההתפתחות שלנו המנגנון הזה עובר הרבה פעמים דיכוי וניוון, זאת מכיוון שהוא מבוסס על אינסטינקטים גופניים לא פופולריים במיוחד בחברה המערבית, כמו לדוג’ רעידות, יבבות וכו’.
המנגנון הזה קשור מאוד לאיך שאנחנו נושמים, ולכן, אם נשנה את הנשימה שלנו נוכל להשפיע על שחרור המתחים והאיזון הרגשי שלנו.
מה מיוחד בנשימה שמפעיל את “המנגנון הזה” בשונה מטיפול פסיכולוגי רגיל?
הרבה אנשים מגיעים אלי אחרי טיפולים פסיכולוגיים, אימון אישי, NLP ועוד שיטות בסגנון. ושלא תבין לא נכון, אני חושב שהן שיטות טיפול טובות שיכולות לעבוד ולהועיל המון.
העניין הוא שהרבה מאוד פעמים מי שהולך לטיפולים בשיטות האלה, לא טיפל קודם כל בשורש של הבעיה שלו.
פה אני חייב לעצור לרגע ולעשות הקדמה קצרה שממש תעזור לך להבין את העניין לעומק. יש אזור במוח שנקרא ״המוח הזוחלי״, תפקידו של המוח הזה הוא לעזור לנו לשרוד בעולם. הוא שולט בתפקודים חיוניים כמו דופק הלב, נשימה ומפעיל בעת הצורך את תגובת “הילחם או ברח” כל פעם שהוא מזהה איום על החיים שלנו. אותו מוח לא מבין מילים, התקשורת שלו עם שאר הגוף והעולם החיצוני היא רק דרך תחושות גופניות ולכן שיטות הטיפול האלה (מבוססות השיח והמילים) לא באמת מצליחות להשפיע עליו משמעותית.
.
היום כשאנחנו נכנסים לשנת 2024, והטכנולוגיה והמודרנה בעלות שליטה חזקה יותר מאי פעם, לטפל בשורש וב״אדם הקדמון״ הזה שבתוכנו נהיה קריטי יותר מתמיד. אם בעבר הסטרס והחרדה היו מופיעים כשהיה רודף אחרינו נמר בג’ונגל במטרה למלא את הגוף שלנו בכוחות להתמודדות, היום הגוף יכול להגיב באותה צורה למבחן מלחיץ, ישיבה עם הבוס או פשוט תמונה מפחידה שראינו בפייסבוק.
יש כמות גירויים פשוט מטורפת, כל המדיה והטכנולוגיה מגרים את מערכת הסטרס שלנו בצורה אדירה והגוף לא עבר את ההסתגלות המלאה לאותה מדיה שתעזור לו להפריד ולהבדיל בין הדברים האלו לבין סכנת חיים ממשית ואמיתית. כל התופעה שתיארתי עכשיו יושבת במוח הזוחלי שמפריש הורמוני סטרס, דורך את הגוף ומאיץ את פעימות הלב.
הבנה ודיבור לא יורדים לשורש התופעה, אלא רק משלימים את הצד המודע שלנו ומכוונים את הפרשנות, זאת חתיכה חשובה אבל גם מסוימת מאוד בפאזל. הפתרון לזה, לעניות דעתי, חייב להגיע דרך התחושות הפיזיות, זאת השפה של המוח הזוחלי שלנו ורק אותה הוא מבין.
ואיך הנשימה נכנסת לתמונה?
אז תן לי לספר לך משהו מדהים על הנשימה שלך.
הנשימה היא גם מערכת אינסטנקטיבית שפועלת אוטומטית כמו הלב ומערכת העיכול אבל מצד שני גם יכולה להיות נשלטת במידה שאנחנו רוצים לשנות אותה, קח נשימה עמוקה ותשים לב איך פתאום הנשימה יוצאת מהתבנית האוטומטית, אין עוד שום מערכת כזאת בגוף כולו.
החיבור הייחודי הזה מאפשר לנו להשתמש בנשימה כדי לתקשר בצורה מודעת ורצונית עם אותו מוח זוחלי ואוטומטי.
הצורה שבה אנחנו נושמים משפיעה באופן ישיר ועוצמתי על החוויה הגופנית והתחושות שלנו וכך בעצם היא יכולה להשפיע גם על החוויה של המוח הזוחלי ולאפשר לו לשחרר את החרדה והלחץ ולהחזיר את חווית הביטחון.
זה נחמד שאנחנו רוצים לשחרר אבל הגוף לא יכול להרשות לעצמו לפרוק מתחים בזמן שהוא חווה סכנה ואיום כי הוא “חושב” שאולי הוא עדיין זקוק לאנרגיות הללו להגנה. ברגע שהנשימה מחזקת את חוויית הביטחון של המוח הזוחלי הוא מצידו מאפשר סוף סוף את הפעלת מנגנון פריקת המתח, ככה אנחנו מרפאים את המתח, החרדה או הטראומה מהשורש.
אם אני מבין נכון, במילים אחרות אתה טוען שלנשימה יש יכולת להפעיל את אותו מנגנון פריקה מדוכא, וככה לשחרר את המוח הזוחל מתחושת ההישרדות?
בדיוק!
אז איך תהליך הנשימות הזה עובד בתכלס?
פשוט, התהליך עצמו מורכב מ4 שלבים בלבד.
בשלב הראשון צריך להתחבר בחזרה לנשימה וללמוד מחדש את השפה שלה, בחברה המערבית הרבה פעמים אנחנו מתייחסים אליה כאל מכונה פונקציונלית שתפקידה לבצע פקודות
בשלב השני אחרי שהתחברנו, אנחנו מזמינים את המוח הזוחלי להציף החוצה את כל אותם משקעים שהוא מסרב לשחרר. בגלל שהתחברנו כבר לנשימה ולגוף בשלב הראשון, נצליח סוף סוף לזהות את תחושת המתח בצורה מדויקת וברורה.
בשלב השלישי יוצרים טרנספורמציה בעזרת נשימות עד שהמוח הקדום משתכנע שההווה בטוח ומקורו של המתח הוא בעבר, ברגע שזה קורה- מנגנון השחרור מופעל: הורמוני הסטרס, המתח בשרירים והרגשות משתחררים ומתנקים החוצה.
ואז מגיע השלב האחרון והכי מדהים בעיניי, שלב ההטמעה. בשלב הזה אנחנו מנצלים את העובדה שמערכת העצבים מרגישה ביטחון והרפיה בכדי להטמיע בה זכרונות וחוויות חדשות, המקנות תחושה של ביטחון ויציבות גם לטווח הרחוק.
תגיד חננאל, זה לא מסוכן מדי להתעסק במוח הזוחלי שלנו? אין חשש שזה יכול לפתוח סוג של ״תיבת פנדורה?״
זאת שאלה ממש חשובה, וזה חשש שהוא אמיתי וחשוב מאוד לתת לו מקום וכבוד.
חשוב לזכור שמנגנוני ההגנה שלנו נוצרו כדי להגן עלינו ואנחנו לא ישר רוצים לפרוץ אותם ולשחרר בכוח, לכן גישה אגרסיבית שאומרת פשוט תשבור את ההגנות האלה היא לא הפתרון בעיניי. כדי להביא ריפוי אמיתי צריך להיות סופר עדינים, רכים ואיטיים.
צריך לזכור שמה שמאפיין את אותם אירועים שצילקו אותנו זה “יותר מדי” , יותר מדי מהר, יותר מדי להכיל, יותר מדי חזק, יותר מדי כואב. ולכן, כדי להביא ריפוי- צריך בדיוק להפך, לאט לאט, במנות קטנות שאפשר לעכל בצורה בריאה, שלא להציף אותנו.
כשאני עובד עם אנשים בתהליכי הנשימה, אני מסביר להם את זה ומדגיש להם שהם יודעים הכי טוב מה טוב עבורם, בתהליך הזה הם המטפלים של עצמם, הם יושבים מאחורי ההגה.
אני לא בא עם אג’נדות לתהליך. אין לי מטרה או ציפיות לאיך ומה אמור לקרות. קצב הנשימה, דפוסי העבודה, התנועה, הכל עובר התאמה וגמישות לצרכים של האדם שנמצא מולי.
יש אחד שצריך את מנגנון השחרור בכל הכוח והעוצמה בתהליך אינטנסיבי מדהים מהיר וחזק בעוד המשתתף לידו צריך עבודה סופר עדינה איטית והדרגתית ולכן אני מתאים את סגנון הנשימה באופן אישי.
כשעובדים ברכות ובכבוד לאדם ולהיסטוריה שעבר, הגוף יודע לשחרר לאט לאט ולפי היכולת שלנו לעכל את הדברים. זה בטוח עבורינו לגמרי ואין בזה שום סיכון. וכמובן שאני נוכח שם בתשומת לב, מכוון ותומך במטופל תוך כדי שההגה בידיים שלו.
כשעובדים באגרסיביות ובלי כבוד למנגנוני ההגנה, זה באמת יכול להיות מציף ולעורר עוד יותר חוויה של חוסר ביטחון.
הבנתי, נשמע מעניין.. אבל מה שיותר מעניין אותי זה איך בכלל גילית את זה בעצמך?
מאז שאני זוכר את עצמי, הייתה לי בעיקר מחשבה אחת שהתרוצצה לי בראש…”אתה אפס”. אולי זה נשמע קשוח מדי, בוטה מדי. אבל זו האמת. הייתי מסתובב בתחושה שאני תמיד מתחבא מאחורי מסיכה. לא הסכמתי לעצמי “להשתחרר” ולבטא את עצמי באמת. הרגשתי חסום ותקוע. אפילו אחרי שהתחתנתי ולמרות שמאוד אהבתי את אשתי, חשבתי לעצמי: שאני לא ראוי לה ולא מספיק טוב בשביל להיות איתה.
וזה לא הסוף, לאחר שהתחלתי לעבוד כאח בהוספיס ביתי וליוויתי אנשים במצבים בריאותיים מהקשים ביותר שיש, התחילו לי גם התקפי חרדה ומתוך העומס הגדול הזה צף בי זיכרון של טראומה שעברתי בגיל צעיר של אלימות מתמשכת.
כמו שאתה מבין הגוף שלי פשוט התמלא בלחץ, השרירים היו מתוחים, הרגשתי שאני לא נושם טוב והרגשתי פשוט נורא, ולא שעה וגם לא ליום, ככה חייתי תקופה ארוכה. הבנתי שאני חייב לטפל בזה מהר לפני שאני אזרוק את הדברים הכי טובים בחיים שלי לפח, כי זה השפיע על כל תחומי החיים שלי, ממערכות יחסים ועד לעבודה.
ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, לעשות מדיטציות, NLP , שינויים תזונתיים, טיפולים אלטרנטיביים ומה לא… אבל עדיין לא הרגשתי שהצלחתי לרפא את הבעיה האמיתית ולעקור את השורש.
רגע לפני יאוש הגעתי לסדנת נשימה, אני זוכר עד היום את המדריך אומר לנו: “עד היום לא לימדו אתכם לנשום, עכשיו אני אגלה לכם איך באמת לנשום.” ברגע שהמדריך התחיל את הסשן, קרה דבר שלא הייתי מצפה שיקרה גם בעוד מיליון שנה… התחלתי לבכות, ואני לא אחד שבוכה בקלות.
באמת בכית?
כן. לא בכיתי ככה מאז גיל 5. לא יודע בדיוק מה הסיבה שבגללה בכיתי, אבל דבר אחד ידעתי בוודאות… זה הרגיש מדהים. וכשהבכי נפסק, הרגשתי תחושה שלא חוויתי מאז שאני זוכר את עצמי. רוגע, רוגע אמיתי שקשה לתאר במילים. כאילו שום דבר לא יכול להפריע לי.
החלטתי שאני חייב לחקור וללמוד את הנושא, קראתי אין ספור מאמרים מדעיים, השתתפתי בכנסים, למדתי גם באוניברסיטאות וגם אצל “ההיפים” ואצל מאסטרים ממסורות שונות. בנוסף לידע נרחב שצברתי על הגוף בלימודי וניסיוני בעבודתי כאח, למדתי גם טיפול בנשימה במרכז הישראלי לנשימה מודעת, טיפול באמצעות ביופידבק בבר אילן, מיינדפולנס, טיפול בשיטת החוויה הסומטית (S.E). ועוד.
מאז יצא לי ללוות כבר מאות אנשים בתהליכי שחרור וריפוי, להנחות קבוצות, לעבוד עם ארגונים מובילים וכו’. לאט לאט אספתי את כל הידע שלי לתהליך מובנה ופיתחתי את שיטת העבודה הייחודית שלי שמחברת ידע עתיק למדע חדשני ובעזרתה אני מלווה את המטופלים שלי.
.
בתחילת הראיון ציינת שאנשים עוברים שינוי בתהליך איתך… יש לך עוד מקרים כאלה לשתף אותנו?
בטח! הגיע אלי לפני כשנה וחצי בחורה צעירה בשם ניצן (שם בדוי) בשנות העשרים לחייה, כשערכנו את ההיכרות הראשונית, היא לא יישרה אלי מבט אפילו לא לרגע אחד, הגוף שלה היה כפוף ומכווץ ובקושי הצלחתי לשמוע אותה מרוב שהיא דברה חלש ובשקט.
היא סיפרה לי על תחושת חוסר ביטחון מתמדת שהיא מסתובבת איתה לכל מקום שאליו היא הולכת, על חרדה חברתית קשה וקושי להביע את עצמה בכל צורה שהיא בעולם, היא הרגישה אבודה.
המפגשים היו עוצמתיים, הנשימה שחררה מניצן המון פחדים, לחצים וחרדה. לאט לאט התחלתי לראות את ניצן מזדקפת, מביעה את דעתה, הקול שלה הפך ליציב וברור, וממש ראיתי איך כל חוויית החיים שלה משתנה לנגד עיניי. לאחר 4 חודשים של תהליכי נשימה, במקביל לתהליך הפסיכולוגי שלה, משהו נרגע בגוף, הוא נעשה שקט יותר ונינוח והיא הרגישה בטוחה בעצמה ואפילו התחילה בלימודים שחלמה עליהם שנים.
תהליך נוסף שליוויתי שהיה לא פחות ממדהים הוא עם בחור בשם עידו, כיום בן 30. עידו שהיה מעורב בתאונת דרכים בגיל צעיר והתקשה לעשות רישיון נהיגה ולעבור טסט, הוא סיפר שבכל פעם שהוא הבין שהוא קרוב לקבל רישיון הוא פשוט היה “מכשיל את עצמו”. לא אפרט כרגע את כל התהליך אבל אסכם ואומר שהוא עבר טסט, קנה רכב והיום נוסע בחופשיות ברחבי הארץ.
.
תודה על פתיחת העיניים. איזה טיפ אחרון היית רוצה לתת לקוראים לפני שנסיים?
אני יודע מהיכרות אישית שיש רגעים שמסע ההחלמה הפיזי והרגשי יכול להיות מתיש ואפילו מייאש, אני מכיר את זה כל כך חזק גם מהחוויה שלי, התחושה הזאת אחרי שניסית כל כך הרבה, המחשבה הזאת שאומרת לך: זהו זה אבוד, תשלים עם זה ותשאר עם התקיעות הזאת לנצח.
מעבר לכל שיטה כזאת או אחרת, אני מזמין את הקוראים להחזיק חזק באמונה שהגוף והנפש שלנו חזקים מעבר לכל דמיון, שהריפוי אפשרי, ואם קשה לכם להאמין בזה בעצמכם- תמצאו מישהו שיזכיר לכם את זה.
צריך המון סבלנות והסכמה להתנסות, לחקור ולהעיז. בסופו של דבר, אני מאמין באמונה שלמה שמי שיתמסר למסע שלו, ויסכים ללמוד את השיעורים שבדרך, להתחבר לגוף, לנשום ולהרפות, יגיע לתוצאות שהוא מבקש.
תודה רבה, איך אפשר לשמוע עליך עוד או ליצור איתך קשר, למי שמעוניין?
בשמחה, אני חושב שבתקופה הזאת יותר מתמיד אנחנו זקוקים לנשימה, לאוויר נקי וליכולת לשחרר מאיתנו עומס, כדי לשמור על הנפש שלנו.
אפשר להיכנס באתר שלי יש המון תוכן בנושא ופרטים על התוכניות במרכז שלנו.
בנוסף, אפשר לעקוב אחרי באינסטגרם ובפודקאסט “עוצרים לנשום”, יש שם המון תרגילים שאפשר להתחיל איתם והרבה אפשרויות להעמיק עוד, בהצלחה.
הכין את הכתבה מעיין כהן
בשיתוף שאיפה מרחב לנשימה והתפתחות