מנצחים את הקושי יחד – עמותת משפחה אחת לתמיכה בנפגעי פעולות טרור

בשיתוף עמותת "משפחה אחת"

פיגועי טרור רבים פקדו את הציבור כולו לאורך השנים ורובנו מתוודעים לפיגועי הטרור במסגרת אירועים חדשותיים ולצערנו, מקרים נוראיים ובלתי נתפשים שפוצעים את הנפש, אבל שגרת החיים מחייבת אותנו להמשיך הלאה. אל לנו לשכוח שאותם אנשים שנפגעו בפעולות איבה, נותרים עם סבל רב בגוף ובנפש, גם לאחר שהאייטם החדשותי הסתיים והתחלף בעניין אחר. עבור כל אותם הפצועים ומשפחותיהם, וכמובן שעבור המשפחות השכולות השגרה היא התמודדות יומיומית, קשה ומאתגרת בה תפיסת המציאות היא כבר שונה ולא תחזור לעולם להיות כשהייתה לפני שנפגעו. הכאב הנפשי והפיזי מגדיר את שגרת חייהם החדשה, הטראומה הנפשית והשיקום מהפציעות או כאבי הפנטום לא מניחים להם לרגע, קטנים כגדולים.

חובתנו כחברה וכקהילה למצוא את הדרכים לעזור לנפגעים להמשיך בחייהם, ולהקל עליהם ככל שניתן. אבל איך אפשר לעשות זאת? איך ניתן לחזק ולקדם אותם בחייהם לאחר אירוע טראומטי כל כך? עמותת ‘משפחה אחת’ שהוקמה בשנת 2001 על ידי מארק ושנטל בלזברג, בהמשך ליוזמה מדהימה שהניעה בתם הצעירה מיכל, בעקבות פיגוע רצחני בירושלים שאירע בעודה מתכוננת לחגיגות בת המצווה שלה.  מאז ועד היום הוריה מנהלים את מערך העמותה שנועדה לעזור ככל האפשר לפצועים ולמשפחותיהם, להורים, אחים וילדים שכולים שנותרו מאחור לאחר שאיבדו את היקר להם מכל. לדאוג לרווחתם, לשיקומם ולהנצחת הנרצחים.

“נפגע טרור לא נרפא מהפגיעה ושוכח ממנה, הוא נאלץ לחיות איתה כל החיים“

נאוה פורמנסקי, רכזת עמותת ‘משפחה אחת’ שיתפה אותנו בדרכי העמותה ליצור מקום חיובי, מכיל ומעצים עבור הנפגעים, על ידי מפגשים חברתיים, תמיכה נפשית מקצועית, העשרה וריפוי בעיסוק לגוף ולנפש.

הגברת פורמנסקי מלווה מעל שני עשורים נפגעי טרור ומשפחות שכולות, ופנינו לשמוע על הפעילות ועל האנשים שנתרמו למערך, כל מי שמלווים את הנפגעים ותומכים בהם בשעות הקשות ביותר.

נציגי עמותת “משפחה אחת” מגיעים לבתי הנפגעים, מתוודעים באופן אישי ואינטימי לבית, לאורח החיים ולמשפחה. מתחברים למרות החששהכאב והקושי הנפשי להיכנס למשפחה שכולה או לאדם פצוע קשה. למקום של העצב והבדידות שהנפגעים סוחבים ביומיום, כל אחד עם הקשיים שלו תוך כדי טיפולים בבתי חולים ובמוסדות שיקומיים.

“מאותו פיגוע קשה במסעדת סבארו בירושלים שאירע בשנת 2001, אנחנו מגיעים לכל מי שנפגע מפעילות איבה, זה בראש ובראשונה וכך נעשה מאז ועד היום.  הסיוע והליווי למשפחות ולנפגעים נעשה אך ורק על פי בקשתם ובתיאום עם הרצונות שלהם. אנחנו לעולם לא נכפה סיוע או התערבות בכל רמה שהיא. מרגע שנודע לנו בעמותה על פצועים או משפחה שכולה, אנחנו מגיעות לבתיהם כנציגות. בעמותה ישנן ארבע רכזות וכל אחת מהן אחראית על אזור אחר במדינה. בכל פעם אנחנו מגיעות ומשאירות למשפחה שי תנחומים קטן עם מספר הטלפון שלנו, כי ההתחלה תמיד קשה לכולם וזה מובן. כמובן שאנחנו מסבירות שנחזור ונהיה איתם בקשר.  בשלבים הראשונים לא תמיד ברור לבני המשפחה שפקד אותם אסון כזה, עד כמה הם יזדקקו  לסיוע ולליווי. לרוב כשבועיים שלושה לאחר מכן, המצב מתחיל להתבהר ואז אנחנו מגיעים לביקורי המשך. חשוב להדגיש שכל צעד נעשה בהסכמה, רצון ונכונות מצד הפצועים והמשפחות. אנו מתנהלים ברגישות רבה ותוך התחשבות מלאה בהתאם למצבם ורצונותיהם”.

האם ישנם מצבים בהם אנשים אומרים שהם לא מעוניינים בסיוע?

נאוה מספרת שזה כמעט ולא קורה, היא באופן אישי לא נתקלה בסיטואציה כזו.

“אנחנו נכנסים לחיי הפצוע או המשפחה השכולה באופן איטי ובצורה מבוקרת. אנחנו מבקרים בשבעה ויחד עם המתנדבים ובנות השירות, אנחנו מגיעים גם לכל הפצועים. תמיד נאמר להם שגם אם באותו רגע נתון הם לא מבינים בדיוק מי אנחנו, עוד נחזור בהמשך במידה והם ירצו”.

היא מסבירה שכל הפעילות של העמותה, מושתתת על היכרות הולכת ומעמיקה עם המשפחה, הבנה של צרכי הבית וכן הלאה. כמובן שהקו המנחה הזה מלווה את התנהלות המתנדבים והמתנדבות בעמותה וכן כל מי שלוקח יד בדבר ובעבודת הקודש הזו.

היא משתפת לדוגמא שבמידה וישנם ילדים קטנים בבית, בנות שירות ומתנדבים או ‘אחים בוגרים’אים לדבר ולשחק איתם, עוטפים אותם ביחס חם ומכיל ומסייעים להם בהרבה מאוד אופנים.

.

פורמנסקי מאמינה שהחיים חייבים להימשך, שחייבים ליצור חוויות חיוביות, ובעמותת ‘משפחה אחת’ לא משאירים אף אחד מאחור. העמותה מארגנת טיולים ונופשים שונים, אירועים וסיבות רבות להתכנס, להשתתף, לבלות ולשמוח יחד. כך זה נמשך ונמשך, והקבוצות החברתיות המתגבשות במסגרת פעילות העמותה, כבר נהיות למשפחה שניה.

הפעילויות שהעמותה יוזמת שונות מגוונות ונבחרות בהתאם לבקשותיהם וצרכיהם של הנפגעים. בין הטיולים, הנופשים ואירועי התרבות, העמותה דואגת להם לטיפול בגוף ובנפש , שיעורי פילאטיס, מגוון פעילויות תרפויטיות, אומנות והעשרה, ייעוץ פסיכולוגי, קואצ’ינג וגם סתם מפגשים לכוס קפה ועוגה, המעודדים שיח עם החברים ועם המתנדבים בעמותה. ניתן לבוא ולהשתתף כל פעם, או רק מדי פעם. יש מי שמפסיק להגיע וחוזר אחרי תקופה. הכל פתוח והכל אפשרי. כל מה שעושה טוב ונכון עבור הפצועים, מבורך.

אפילו אם יש מי שמתקשה להגיע למפגשים במרכזי העמותה, המתנדבים מגיעים אליו הביתה כדי להיות אתו.

“ואהבת לרעך כמוך – המתנדבים בעמותה שלנו בעלי מסירות נפש ועוצמות פנימיות מדהימות”

אין ספק שישנן השפעות והשלכות נפשיות הנלוות להתוודעות עם סביבת השכול והכאב של הנפגעים מפעולות טרור, והן לא פוסחות על המתנדבים והמתנדבות.

נאוה מסבירה שאם לא היו מסוגלים לעמוד בזה, פשוט היו מפסיקים את ההתנדבות, אבל מוסיפה ומדגישה שהתמורה, הסיפוק והכוח שמתנדבי העמותה מקבלים בחזרה מדי יום, הם רבים ועולים על הקשיים. הנתינה מעצימה, וההישגים עם הפצועים שווים כל התמודדות מצד המתנדבים.

אם רופאים קבעו שפצוע כבר לא יזכה לרדת מהמיטה או בישרו למשפחתו חלילה שלא יחזיק מעמד, וכעבור תקופה אותו פצוע גובר על הסברה, ולמרות מה שאמרו הרופאים, הוא קם, חי, לומד, מתחתן ומקים ומשפחה, אין דבר שמשתווה לכך.

יש לציין כי בעמותה ישנו גם מערך סיוע למתנדבים והמתנדבות בכדי לחזק את הנפש שלהם אל מול הקשיים שהם נתקלים בהם. מעבר לכך, נאוה חוזרת ואומרת כי הפצועים והמשפחות נותנים המון כוח, והם עצמם מהות תעצומות הנפש של המתנדבים.

.

“העמותה היא לגמרי משפחה, ואף יותר מזה. המקום שעושה לי ולרבים אחרים הרבה טוב” – סיפורה של בתיה לבל

לבתיה לבל היה נס גלוי משמיים. בתיה היא קורבן פיגוע דקירה שאירע בכפר סבא ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לפני שנתיים. המחבל תקף אותה ברחוב, דקר אותה בסכין 14 פעמים והמשיך בתקיפה במטרה לרצוח.

בבוקר יום הזיכרון הוא נטל סכין עם להב של 15 ס”מ, ונכנס לשטח מדינת ישראל. בצהריים המוקדמים בערך הוא ירד מהאוטובוס ברחוב ויצמן סמוך לקניון G, שם ראה אותה ופנה לעברה. לאחר שיחה קצרה שפתח איתה כדי לוודא שהיא אכן יהודייה, הוא שלף את הסכין והסתער עליה בעוד שהיא הייתה עם הגב אליו ודקר אותה ללא הרף.

חרף פציעותיה הצליחה לבל לברוח וצעקה לעזרה בעוד המחבל רודף אחריה. הוא עצר וחדל רק אחרי שנהג שעבר במקום ירה לכיוונו של המחבל ופצע אותו. בתיה פונתה לבית החולים ‘מאיר’ בעיר, שם עברה ניתוח ואושפזה. המקרה שלה התפרסם בכל מקום אפשרי ודובר עליו רבות בתקשורת.

לאחר הפציעה, בתיה חברה לעמותה, שוחחנו איתה ושאלנו על החוויה האישית שלה, על המשמעות של העמותה בחייה.

היא מספרת כמה שהביקורים במרכז העמותה תורמים לה, בין אם היא מגיעה לשיעורי האומנות שהיא כל כך אוהבת ונהנית בהם, ומצליחה לבטא את עצמה דרך היצירה (הרכזת נאוה הפצירה בה שעליה לנסות את שיעורי האומנות, על אף שהיססה בהתחלה), שיעורי הפילאטיס שהיא משתתפת בהם, החגיגות והאירועים החברתיים בחגים ולכבוד מאורעות שונים, המפגשים האישיים עם הפסיכולוג ועם שאר החברים במרכז ברעננה אליו היא הולכת, הטיולים שמרעננים ומאווררים את הנפש, ועוד.

עבורה העמותה היא משפחה שיודעת להכיל לתמוך ולעזור דווקא בנקודות שלסביבה לא פשוט איתן. בחיי היומיום, בהתמודדות עם כאבי הראש החזקים שהיא סובלת מהם, עם קשיי שינה, וההתמודדות הנפשית. היא מסבירה שהודות לעמותה היא אף פעם לא לבד, תמיד יש מי שמבין אותה ונותן לה אוזן קשבת וכתף תומכת.

היא חוזרת ואומרת כמה האנשים בעמותה הזו מקסימים, אנשים נפלאים שנותנים המון מעצמם ומשקיעים את הלב והנשמה. היא מתייחסת גם לכל הצוות המקצועי שמנגיש עזרה הוא יוצא מן הכלל.

השם ‘משפחה אחת’ לחלוטין מתאר את העמותה. משפחה אמיתית ומקום עוטף ומעצים.

הליווי המקצועי והתמיכה הרבה שמקבלים דרך העמותה היא יוצאת דופן. ההבנה, האכפתיות יחד עם אהבת חינם ורגישות רבה מאפיינים את כל פועלה של העמותה, וסוללת את הדרך עבור אנשים להתרומם מהמצבים הקשים ביותר, ומלווה אותם יד ביד להמשיך בחיים עם חיוך על השפתיים ושמחה בלב.

לאתר עמותת “משפחה אחת” לחצו כאן

בשיתוף עמותת "משפחה אחת"