בשיתוף עו"ד טליה גרידיש
כחלק מהשימוש הנרחב בטכנולוגיה שמהווה חלק בלתי נפרד מהעידן הדיגיטלי של ימינו, התפתח ענף פשיעה שלם של עבירות סייבר ומחשב, לרבות עבירות כלכליות ועבירות צווארון לבן, המתרחשות כולן בתוככי המרחב הווירטואלי. במקביל לכך, גם בחקירת עבירות מהסוג “הישן”, אשר מתרחשות במרחב הפיזי, גובר שימוש בתשתית ראייתית המתבססת על מידע דיגיטלי, המתועד ומאוחסן על גבי מכשירים אישיים כמו מחשבים, טאבלטים וטלפונים סלולריים.
מצב זה מייצר אתגרים חדשים בתחום דיני הראיות, הן בהיבט של יכולתה של היחידה החוקרת לאתר ראיות דיגיטליות, והן מבחינת שאלת חוקיות תפיסתן של ראיות אלו.
קשיים ראייתיים בהוכחת אשמה
כך לדוגמה בתיק עבירות צווארון לבן שכונה “עוקץ המנכ”לים”, לקוח משרדנו הואשם במעורבות בהונאת סייבר מתוחכמת אשר בוצעה באמצעות מכשירי טלפון סלולריים מסוג Pre Paid, והוגש כנגדו כתב אישום מסועף הכולל מספר אישומים בעבירות הונאה, זיוף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אשר בצידן ענישה מחמירה של מאסר בפועל.
לאחר ניהול מספר דיוני הוכחות, ומו”מ ארוך עם הפרקליטות, ולאחר שהוכחנו כי היחידה החוקרת לא הצליחה לקשור בין הפלאפונים המעורבים באירועי המרמה, לבין השימוש בהם ע”י מרשינו, נאותה הפרקליטות, אל נוכח הקשיים הראייתיים החמורים בהוכחת האשמה, למחוק את האישומים שעניינם עבירות מרמה חמורות, המיוחסים למרשינו, ולהסתפק באישום אחד במתן אמצעים לביצוע פשע, עליו בכוונתה לדרוש ענישה אשר אינה כוללת מאסר של ממש, מאחורי סורג ובריח.
מהפן השני, לצד הקושי בהשגת ראיות דיגיטליות, סוגיה שעדיין עומדת לדיון בקרב הקהילה המשפטית, היא חוקיות תפיסתן של ראיות אלו. כיון שבניגוד לראיות פיזיות כמו אקדח או סכין, ראיות דיגיטליות מוגנות לעיתים קרובות באמצעי אבטחה ביומטריים, כמו טביעת פנים או זיהוי קול, המצריכים שיתוף פעולה אקטיבי מצד הנחקר. בפרט עולה השאלה האם בכוחו של צו חיפוש, המתיר תפיסת טלפון סלולרי או מחשב, להתיר גם הפעלת כוח על בעלי המכשיר, לצורך פריצת אבטחתו.
בהקשר זה אביא כדוגמה את תיק הטלגראס בו משרדנו מייצג את אחד הנאשמים, המואשם כבעל תפקיד בכיר ברשת הפצת הסמים אשר התנהלה כולה על גבי פלטפורמת ה”טלגרם”.
מאחר ורוב חומר הראיות בתיק החקירה התבסס על חומרים שנלקחו ממחשבים וממכשירי טלפון ניידים, צוות ההגנה שעליו נמנה משרדנו, העלה טענות מקדמיות רבות באשר לשאלת קבילותן של הראיות, וקבילותם של הצווים שאפשרו את השגתן. כחלק מכך, אחת מהטענות שהעלינו עסקה בשאלת סמכותה של היחידה החוקרת לעשות שימוש בכוח על מנת לפתוח את הטלפון הסלולארי של מרשנו, שהיה מוגן בטביעת אצבעו, בשעה שצו בית המשפט התיר לפתוח את המכשיר רק בהסכמה או במעבדה, וביטל את ההרשאה לעשות שימוש בכוח סביר. מאחר ומדובר בתחום משפטי מתהווה, שאין בו עדיין הלכה פסוקה, הבאנו בפני בית המשפט טיעונים המבוססים בין היתר על מאמרים המתנגדים לשימוש בכוח, ובית המשפט ככלל, הביע תמיכה בעמדתנו. באם תתקבל טענתנו לפיה לא ניתן להשתמש בכוח, לפתיחת מכשיר סלולרי, הרי שאז, יהיו מוטלים בספק קבילותם של חלק מחומרי החקירה.
לסיכום, כמי שמתמחה בעבירות כלכליות ועבירות צווארון לבן המתאפיינות בתחכום רב, אין לי ספק שככל שהטכנולוגיה תמשיך להתקדם, העבריינות תשתכלל אף היא. ואני סמוכה ובטוחה שגורמי האכיפה והחוק יידרשו לתת מענה מקצועי ראוי, לעוד ועוד אתגרים הנוגעים לדיני הראיות הדיגיטליות.
הכותבת: עו”ד טליה גרידיש – עבירות צווארון לבן ומשפט פלילי
בשיתוף עו"ד טליה גרידיש