"להסתכל על הכוס המלאה": ריאיון מיוחד עם הנפגע האנוש מ"עופרת יצוקה"

בפעם הראשונה שבה מאיה הצטרפה לאחת מהשיחות הרבות שאהרון קרוב מעביר לצעירים על סיפור חייו, היא התמלאה גאווה. זה היה לפני כשנה וחצי, קצת אחרי שהכירו, ואהרון דיבר בפני תלמידי כיתות ז'-ח' והוריהם בגוש עציון על הפציעה הקשה שלובמבצע עופרת יצוקה, לפני עשר שנים.

זו לא היתה הפעם הראשונה שמאיה - היום אשתו - שומעת אותו מדבר על צה"ל, על המדינה, על הפציעה הקשה והשיקום הארוך. אבל כשראתה אותו עומד מול הקהל הגדול, ליבה התרחב.

"שמעתי אותו מדבר מול המון אנשים, וזה עשה לי וואו", היא אומרת בהתפעמות. "אני מאוד גאה בו על היכולת הזו, לדבר ככה מול קהל גדול, ולהעביר את המסרים החשובים האלה של כוח, של התמודדות ואמונה, של בחירה ללכת עם האמת שלך. בכל פעם שאני שומעת אותו מעביר הרצאה כזאת, אני גאה בו מחדש".

אהרון עדיין נבוך כשהיא מתארת את תחושותיה. "בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום", יחזור על המשפט השגור בפי גיבורים. אבל היכולת שלו לקום מההריסות, להתמודד עם שיקום פיזי ונפשי ארוך ולדבר על החשיבות שבגיוס לצבא שופכת עליו אור של הצלחה, של השראה, של גבורה,של ניצחון.

שנה וחצי אחרי שנפצע - הוא ורעייתו דאז, צביה, הפכו להורים כשנולדה בתם הראשונה הודיה. אחריה נולדו גם עמיצור (7) ואיתן (4). לפני כשנתיים סיים קרוב את לימודי התואר הראשון בניהול משאבי אנוש וסוציולוגיה ארגונית באוניברסיטת אריאל. זה ארבע שנים שהוא מפעיל את תוכנית הבוגרים של מרכזי הנוער של ארגון OU (Orthodox Union) ישראל, המקיים פרויקטים חברתיים בקהילות יהודיות בעולם ובישראל. לפני כשנתיים התגרש, ולפני שלושה חודשים נישא בשנית למאיה, שאותה הכיר כשגרה בשכנותו בירושלים.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!