אף אחד לא בא להציל אתכם – תכבו כבר את הטלוויזיה

ההורים שלי נתנו לנו מתנה ענקית. לאורך כל שנות ילדותי, הייתה לנו טלוויזיה שחוברה לכבלים רק בחודשי החופש הגדול. כילדה כעסתי שאני יכולה לראות "השמיניה" רק אצל סבא וסבתא. אבל, בעקבות כך, מעולם לא התרגלתי לטלוויזיה. גם היום כשהיא זמינה לי 24/7, הקונספט של בהייה ממושכת בטלוויזיה נתפס כלא טבעי בעיני. ההחלטה של הוריי מעניקה לי עד היום שעות על שעות של יעילות.

אולי מהסיבה הזו (ואולי לא), הופתעתי והתעצבתי לגלות שכמות בלתי סבירה של צעירים וחיילים משוחררים החליטו לבלות את הסגר מול נטפליקס. התבטאויות בסגנון "הקורונה נתנה לי חצי שנה של סדרות וגלידה" נפוצות מדי בפיד הפייסבוק שלי. ואני לא יכולה שלא לשאול – השתגעתם?

קראתי פעם משפט אמיתי עד כאב - "תן לאדם אוכל טוב ובידור זול והוא יזרוק את המטרות שלו מהחלון". תקופת הקורונה הוכיחה, לצערי הרב, עד כמה זה נכון. אם בעבר יכולנו להציג או להסביר לעצמנו את ההימרחות הפאסיבית של שעות על שעות מול המסך ובהייה בתוכן בידורי כמנוחה לאחר יום עבודה קשה, או בשחרור המוח לאחר שבוע עמוס – הסגר חשף את האמת העירומה. מדובר בגיבוב של תירוצים והדחקות העוזר לנו להשכיח במעט את ההתמודדות מול העולם ומול המחויבויות שלנו לעצמנו.

אין ספק שהתקופה האחרונה עוררה ומעוררת תחושות לא נעימות בכולנו, ואני לא יכולה לחשוב על תקופה טובה פחות לצאת בה מהצבא אל האזרחות. לפי דעתי, במקום להתחמק ממנה, מוטב שנסתכל לה בעיניים. נכון – כצעירים המתחילים לסלול את דרכם בשנים הראשונות לאחר השחרור, נפגענו מאוד. מי שתכנן טיול נאלץ לבטל אותו, הלימודים מתבצעים באופן שמקשה על סטודנטים רבים, מציאת עבודה הפכה משימה מורכבת מאוד ואפילו מפגשים עם חברים כבר אינם טריוויאליים. בנוסף, מחקרים מראים שהתחלואה הנפשית בעלייה חדה. עם זאת, את הזמן היקר המושקע בלנוון את המוח מול המסך, אנחנו יכולים לנצל בצורה הרבה יותר חכמה.

נסו להיזכר בכל הדברים שאמרתם שהייתם עושים אם רק היה לכם זמן. בקורס שרציתם לקחת, עסק שחלמתם להקים, שפה שרציתם ללמוד, הספר שכבר חצי שנה מונח ליד המיטה. חשבו על חברים רחוקים ויקרים שבעקבות השגרה העמוסה לא הצלחתם לשמור על קשר רציף עמם, על כניסה לכושר, על המשפחה שלפעמים נדחקת לפינה. גם אם השתנו התכניות, זה בדיוק הזמן לפעול. לא לשבת כל היום על הספה.

ובאשר לשיפור הדכדוך והתחושה הירודה, לפי דעתי, עשיה היא התרופה הכי טובה. אחרי יום יעיל, אם זה עושה לכם טוב, תפרגנו לעצמכם באיזה פרק מסדרה. שעה זה לגמרי בסדר – פחות בינג' ממושך של חצי שנה.