ביאטריס "בי" ארתור הייתה אחת השחקניות המרכזיות בסדרת הטלוויזיה "בנות הזהב", בדמותה של דורותי זבורנק. השחקנית היהודייה כיכבה בסדרה לצד בטי ווייט, שהלכה לעולמה לפני כשבועיים, ובמשך כל חייה, עד פטירתה ב-2009, היא זכתה לפרסום רב ולכבוד על פעילותה בעולם המשחק, בין היתר בדמות פרס טוני על משחקה בתיאטרון, ושני פרסי אמי - אחד על תפקידה ב"בנות הזהב".
אלא שארתור שמרה בסוד על חלק מההיסטוריה שלה - תקופת שירותה במארינס האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. בכל חייה סירבה השחקנית להתייחס לסוגיה, ואף הכחישה אותה למחצה, אך לאחר פטירתה נחשפה האמת באמצעות רישומי השירות שנשמרו בארכיון הלאומי האמריקני - במשך שלושים חודשים שירתה ארתור במארינס.
עד מלחמת העולם השנייה חיל המארינס לא היה פתוח לנשים כלל, וגם כשהחיל נפתח לשירות של נשים - היה זה לתפקידים ספציפיים מאוד. בפברואר 1943, כשעתודת הנשים הוקמה כמה חודשים לאחר שאושרה על ידי הקצינים הבכירים בארה"ב, וסיפקה הזדמנות לכ-20 אלף נשים לשרת ב-200 תפקידים שונים, הייתה ארתור, אז ביאטריס פרנקל, אחת האחרונות שהצטרפה.
באותם ימים הייתה ארתור הצעירה בין עבודות שונות. היא עבדה במעבדה בבית חולים, משם המשיכה לעבודה במשרדים של חברת הלוואות ואז הייתה אמורה להתחיל עבודה נוספת כמפקחת מסוג כלשהו, כששמעה על האפשרות להתגייס. "שמעתי על הגיוס בשבוע האחרון שהוא היה פתוח, והחלטתי שהדבר היחיד שצריך לעשות זה להצטרף", כתבה במכתב מייד לאחר שהתגייסה.
"הן היו פורצות דרך והכינו את הבמה לנשים שיהפכו לחברות קבועות בצבא", אמר קאלי מרטין, היסטוריון במוזיאון מלחמת העולם השנייה האמריקני, בכתבה באתר "Military". בתחילה הנשים שביקשו לשרת עשו זאת תחת הגבלות מסוימות - גובה של לפחות 152 ס"מ, משקל של לפחות 43 קילו וטווח גילים שבין 20 ל-35. כמו כן, נדרשו החיילות פורצות הדרך לא להינשא ללוחמי מארינס, ונאסר על נשים שהפכו לאימהות מתחת לגיל 18 להתגייס.
בהערכה האישית של ארתור נכתב כי הופעתה הייתה מאושרת, "עם יציבה צבאית וטעם טוב ומוקפד". הסיבה לכך הייתה שבאותו הזמן היה חשש שנשים יאבדו את הנשיות שלהן כשייכנסו לצבא, ולכן הושקעו מאמצים רבים להגביר את הנשיות של המתגייסות.
ארתור שימשה במשך כמעט שלוש שנים בתפקידים שונים, ביניהם נהגת משאית וסמלת מטה. "זה היה ייחודי מאוד שארתור ביקשה להיות נהגת משאית, בהתחשב בעובדה שצעירות מניו יורק מעולם לא נהגו קודם לגיוס". בספטמבר 1945 היא השתחררה משירות צבאי.
במשך עשרות שנים סירבה ארתור לדבר על שירותה הצבאי, ואף הכחישה את העבר הצבאי שלה. מרטין אומר כי לא מדובר במקרה נדיר בקרב בני הדור ההוא, מכיוון שבאותו הזמן לא היו נשים רבות שהתגאו בכך שהן וטריניות, מתוך תפיסה שהגדרה זו שמורה לגברים שנלחמו בקרב. "זה נראה מוזר שמישהו מכחיש לחלוטין את השירות הצבאי, אבל אפשר להניח שזה לוקח משהו מאנשים שהיו בקרב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו