כמעט 19 שנה שלוחמי צה"ל, רובם במילואים, נאלצו להילחם על שמם הטוב שהוכפש על ידי מוחמד בכרי, יוצר הסרט ג'נין ג'נין, שטען כי בזמן מבצע חומת מגן ביצעו בפלסטינים פשעי מלחמה. אמש (שני) הכריע בית המשפט לטובתם והותיר אותם להתמודד עם מה שקרה שם באמת.
בשנת 2002 כיממה לאחר הפיגוע שאירע בליל הסדר במלון פרק בנתניה, שבו נרצחו 30 ישראלים ונפצעו 160, יצא לדרך מבצע "חומת מגן" במטרה למגר את הטרור שהשתולל ברחבי הארץ בתקופת האינתיפאדה השנייה. אחד הקרבות המפורסמים במבצע התנהל בסמטאות העיר ג'נין וגבה את חייהם של לוחמים רבים.
על כיבוש העיר, שיש שכינו אותה "בירת הטרור", הייתה אמונה חטיבה 5 - חטיבת חי"ר במילואים. לצד לוחמי ומפקדי החטיבה לחמו גם יחידות חי"ר, שריון, הנדסה וכן יחידות מיוחדות ומסוקי קרב. בכירי צה"ל, בגיבוי הדרג המדיני דאז, החליטו שלא להפגיז את השכונות והעדיפו שהכוחות יעברו מבית לבית על מנת להימנע ככל שניתן מפגיעה בתושבים חפים מפשע.
"שטח המחנה היה צפוף במיוחד", סיפר ב-2017 סא"ל (במיל') אלי פרוז, ששימש אז כסגן מפקד פלוגה בחטיבה 5 לאתר צה"ל. "אתה מוצא את עצמך נכנס לבית אחד שבו חשדת שמסתתרים מחבלים, ובינתיים יורים עליך מהבית הסמוך, ממרחק של מטרים ספורים. מבית לבית, מחדר לחדר, התקדמנו והעמקנו לתוך מחנה הפליטים".
החוקר ומי שמרצה להיסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, ד"ר יגיל הנקין, ניסה כשנה לאחר המבצע לאמוד את הקשיים שניצבו בפני הכוחות בעיר. "הקרב בג'נין היה, במובנים רבים, האתגר המסובך ביותר שעימו התמודד צה"ל מאז החל לפעול בשטחי הרשות הפלסטינית", טען בכתב העת 'תכלת' והוסיף כי "הצורך לפעול מול התנגדות עזה בשטח עירוני מאוכלס, בתנאים שהקשו על ההבחנה בין מחבלים לאזרחים, הציב על כף המאזניים גם את אמות המידה המוסריות של הצבא. בשדה המערכה של ג'נין הועמד 'טוהר הנשק' הישראלי למבחן - ורבים ציפו לראות בכישלונו".
ההתקדמות בלחימה הייתה איטית מכיוון שחלק ניכר מהדלתות והבתים היו ממלוכדים במטעני נפץ עוצמתיים. בנוסף לכך, המחבלים לא היססו לעשות שימוש גם באזרחים וילדים על מנת לפגוע בחיילי צה"ל. "עד היום חקוקה לי תמונה בראש, שאנחנו ניצבים לצד בית שממנו יורים לעברנו מחבלים מאחת הקומות העליונות", נזכר סא"ל פרוז. "בעקבות הירי, כיוונו מסוק קרב לקומה ממנה ירו על מנת לשתק את האש. מיד לאחר שבוצעה הפגיעה, יצאה לפתע משפחה עם ילדים מהקומה התחתונה של הבניין".
פרוז הוסיף כי הוא וחייליו היו מופתעים מאוד ממוסר הלחימה שבו נתקלו, במיוחד לאור העקרונות עליהם שמו דגש בקרב הכוחות הלוחמים, "היינו בשוק. איך המחבלים מרשים לעצמם להילחם מתוך בית שנמצאים בו ילדים? באותו רגע אתה מבין שמבחינתם העובדה שמרחב הלחימה הוא צפוף ומאוכלס הוא רק יתרון על מנת לנסות ולפגוע בנו. בכל פעם שראינו חפים מפשע מיד חדלנו את האש. במקרה הצורך אפילו נרתמנו לסייע להם".
האירוע הטראגי של ימי הלחימה אירע שבוע לאחר תחילת המבצע. כוח מאחת מפלוגות המילואים נקלע למארב בתוך חצר משותפת למספר בתים ושם במקביל הופעלה זירת מטענים ונפתחה עליהם אש מצד מחבלים ששהו במבנים הסמוכים לחצר שזכתה לכינוי "האמבטיה".
לוחם הפלוגה, שניאור אלפסי, סיפר בעבר בראיון למעריב כי "המחבלים ירו עלינו אש תופת מטווח אפס. היה בלגן שלם והשבנו אש כמו מטורפים אף על פי שלא ידענו היכן הם מתבצרים. היינו חשופים לגמרי, ללא כל מקום מסתור". במהלך הפעולה ובניסיונות החילוץ של הלוחמים נפלו 13 חיילים אותם גילו חבריהם בתום הקרב כפי שתיאר אלפסי, "רגע לפני שנכנסתי לחצר בפעם השלישית השתרר בבת אחת שקט. פשוט דממת מוות. 'האמבטיה' הייתה זרועה בגופות והמראה היה מצמרר".
לשדות הקרב המדממים בג'נין הצטרפו לבסוף דחפורי D9 שפילסו עבור הלוחמים את הדרך ובמקרה הצורך הרסו ושיטחו בתים שלמים. מהלך זה, שהביא להרס של עשרות בתים וחיסולם של מחבלים רבים, סימן את סופה של הלחימה אך חיזק את הטענות השקריות של הפלשתינים לפשעים וזוועות שונות מצד חיילי צה"ל.
בקרבות בעיר נפלו 23 לוחמים. יותר מ-50 פלשתינים, רובם מחבלים, נהרגו. מיד עם תום המבצע נכנס בכרי לג'נין והחל, במימון הרשות הפלשתינית, לתעד ולגבות עדויות מצד תושבי המקום אשר טענו כי החיילים הרגו בכוונה אזרחים חפים מפשע וביצעו טבח בעיר. יש לציין כי ועדת חקירה של האו"ם קבעה שהטענות משוללות כל יסוד וכך קבעו גם ועדות חקירה של מספר ארגוני זכויות אדם.
אמש, לאחר משפט תקשורתי וממושך, קבע בית המשפט המחוזי בלוד כי חל איסור להקרין את הסרט ולהפיצו בישראל והשופטת הלית סילש אף קבעה כי על בכרי לפצות את התובע נגדו ב-175 אלף שקלים. בכך טוהר שמם של מי שסיכנו את נפשם ואף מצאו את מותם בהגנה על הארץ ויושביה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו