אביו של רס"ן אופק אהרון ז"ל: "הייתה פה רשלנות, אני דורש תשובות מהרמטכ"ל"

הפרידה הטרגית מהקצינים והלוחמים - והשאלות הקשות: רס"ן אופק אהרון ז"ל ורס"ן איתמר אלחרר ז"ל, שנהרגו מירי דו-צדדי בבקעת הירדן, הובאו למנוחות היום (חמישי) בחלקות הצבאיות בקריית מלאכי ובגן יבנה בהתאמה. אלחרר ואהרון הם שני מפקדי הפלגות ביחידת אגוז.

אלי, אביו של אהרון ז"ל, הגיע להלוויה לבוש במעיל הצבאי של בנו ומירר בבכי לפני הארון. "תחזור אופק, תחזור אליי" פתח האב את דבריו והמשיך "אופק, היית צנוע ואמיץ, היית לוחם. הצניעות שלך הובילה אותך לפסגה. השארת לי ולאימא, לאחיות שלך ולסבתות שלך חלל ריק. עכשיו אני רוצה תשובות. הייתה פה רשלנות. קיבלתם אותו לצבא בריא ושלם והחזרתם לי אותו בארון. תחזירו לי אותו בריא. אני רוצה הסברים מהרמטכ"ל. זה לא יעבור ככה".

גם סגן-אלוף א', מפקד יחידת אגוז, ספד: "אחי החכם והשקול, מנהיגות שקטה ובעל עוצמה נדירה. אהבת כל כך את אגוז, ביקשת לחזור והובלת שינויים עצומים. הלילה קרה אסון. כרגיל אצלך, זיהית בעיה - והגבת ביוזמה. אלא שהפעם מרוב טשטוש פעולות וגניבה של אויב, הפכו בין אויב לאוהב. קשה לעכל. תחסר לנו מאוד".

רס"ן אהרון אמור היה להתחתן בחודשים הקרובים עם ארוסתו בתיה. הוא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. הוא נולד וגדל בגן יבנה, והוא בוגר תיכון רבין בעיר. החל את דרכו בגולני כמפקד פלוגה בגדוד 51 ולאחר מכן עבר לפקד על פלגה ביחידת אגוז.  

"אופק היה תלמיד מצטיין, ידו בכל, ידענו שיגיע לגדולות. הוא היה חרוץ, מלא בשמחת חיים ועם לב ענק, אוהב לטייל ולהיות עם חברים", אומרים מוריו בבית הספר רבין שם הוקמה פינת הנצחה לזכרו. אחד מחייליו של אופק סיפר: "הוא היה מפקד נערץ, אחד שהולכים אחריו, שתומך בחיילים שלו ונותן דוגמה בהכל". 

איתמר אלחרר ז"ל הובא למנוחות בצהריים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית מלאכי. לפני כשנה וחצי נישא איתמר לבחירת ליבו אור סנדלר, והם התגוררו בפתח תקווה. בתקופה האחרונה היו בהכנות לחזור להתגורר בישוב שבו גדל, בני ראם. איתמר הותיר אחריו זוג הורים מוטי ודבי, וארבעה אחים ואחיות: גיא, נועה, אוהד ומיכל.  

איתמר גדל בישוב בני ראם של המועצה האזורית נחל שורק. הוא התחנך במוסדות החינוך של המועצה ואת שירותו הצבאי עשה בגולני. לפני שנתיים שימש כמפקד פלוגה בגולני ולאחר מכן עבר לשמש מפקד פלגה באגוז.

אור, רעייתו, ספדה לו: "לפני כמעט שנתיים, ביום החופה, שאלו אותי מה איתמר בשבילך. התשובה שלי הייתה שהוא הכול, הוא השלווה, השקט שלי, העצבים, האהבה. אהוב שלי, הגעתי לפה כמו שאתה אוהב, עם המטפחת האהובה עלייך. בלי איפור, חשופה ואמיתית. שלוש השנים האחרונות יחד איתך היו המאושרות בחיי. מהתחלה היה ברור לי לאן זה הולך. אנחנו מתחתנים, מקימים בית, מביאים ילדים ומשלבים את זה עם הצבא. אתה הכי טוב בהכול. הבן הכי טוב, האח, הנכד ובשבילי הבעל הכי טוב והחבר הכי טוב שלי.  תמיד היית שם בשבילי גם אם זה היה מרחוק, אבל תמיד הרגשתי אותך".

"בחרנו במשותף בחיי צבא מתוך ידיעה שלמה של הקושי ושל מה שיכול לקרות. בשבילי זו לא הייתה החלטה קשה לקבל. ראיתי כמה אתה שמח בשליחות שלך וכמה אתה אוהב את החיילים שלך. כל זה גרם לי להיות חזקה ומאושרת שאתה נמצא במקום הנכון לך גם אם הוא לא היה הנכון בדיוק לנו.  תודה על השנים הכי טובות שדאגת, אהבת וחיבקת ואפילו כשהצקת. אני מצטערת על כל הרגעים שאולי התעצבנתי או כעסתי. מצטערת שלא הספקתי להגשים את כל החלומות שלנו. אני לא מצטערת לרגע על כל הדרך שלנו יחד והייתי חוזרת על זה שוב מהתחלה יחד איתך. תודה שהיית בעלי", סיימה את ההספד.