מלחמת האזרחים האמריקנית מוכרת בגלל הקרבות המרים שהתחוללו בה בין הצפון לדרום, אולם מה שפחות מוכר וידוע הוא העובדה שבשנת 1863 צבא הקונפדרציה ערך את מה שככל הנראה הוא קרב כדורי השלג הגדול ביותר שנערך אי פעם.
ב-29 בינואר של אותה שנה ירד שלג כבד בעמק ראפאבאנוק, במדינת וירג'יניה, שנערם לגובה של יותר משני מטרים. מדובר היה בשנה לא פשוטה עבור הקונפדרציה, מכיוון שכבר ב-1 בינואר הודיע הנשיא אברהם לינקולן כי העבדים שמוחזקים ב"שטחים המורדים" ישוחררו. המשמעות הייתה זרם של חיילים אפרו-אמריקנים שהצטרפו לכוחות הצפון, ובלימת מדינות אירופה מהצטרפות לדרום. בהמשך השנה נערכו חלק מהקרבות הקשים ביותר של המלחמה, ובהם הקרב המפורסם בגטיסברג, אך קודם לכן מצאו את עצמם הלוחמים במלחמה קרה במיוחד.
קשה לדעת מי היה זה שזרק את הכדור הראשון, אך המצב הידרדר במהירות. לוחמי גדוד 1 וגדוד 4 של טקסס החלו לזרוק כדורי שלג לעבר גדוד 5. האחרונים הצליחו להדוף את המתקפה, ולאחר מכן הוכרזה שביתת נשק בין הצדדים. אלא שאז החליטו הטקסנים להפנות את האש הקפואה לעבר חבריהם לצבא. לוחמים התגנבו לאוהלים של כוחות צבא ארקנסו והחלו להפגיז אותם בכדורים קפואים. שני הצדדים נלחמו במשך זמן מה, מנסים לכבוש את האוהלים של הצד השני, ולבסוף טקסס הצליחו להביס את ארקנסו.
שני הצדדים התאחדו לכוח לוחם אחד שצעד עם דגלים, בהובלת הקצינים, לקראת קרב שלג נוסף עם כוחות צבא ג'ורג'יה. 1,500 לוחמים מטקסס ומארקנסו צעדו במבנה קרב מלא לעבר אחיהם למלחמת שלג של ממש.
אנשי צבא ג'ורג'יה ממש לא התכוונו להתקפל, ונערכו היטב ללחימה במתחם מוגבה, שממנו זרקו כדורי שלג. הלוחמים מטקסס ומארקנסו נאלצו לסגת אחרי ההתקפה הראשונה, אבל לא אמרו נואש והצליחו לשטוף את חבריהם מג'ורג'יה בהסתערות נוספת ולהביס אותם. גם הפעם התאחדו המובסים עם המנצחים, ויחד צעדה הדיביזיה החדשה לעבר דיביזיית צפון וירג'יניה, כשהם מובלים על ידי גנרל לאפייט מקלוז, לא פחות.
קצין בצבא הדרום סיפר ביומנו על הקרבות: "החיילים נהנו מהספורט במשך ימים שלמים. נערכו קרבות קשים רבים. לפעמים פלוגה נגד פלוגה, גדוד נגד גדוד ולפעמים חטיבות היו מתמודדות מול חטיבות יריבות. קולונל רתרפורד היה חובב גדול של הקרבות, וביום אחד הוא הוביל את חייליו לקול תופים לשדה הקרב. קצינים עמדו בראש הפלוגות שלהם, עם דגלים מתנופפים, ואז, כשהכל היה מוכן, הם צעדו לקצה הגבעה והמתינו ללוחמים של ג'ורג'יה.
"הם התקדמו וגילו שיריביהם בנו פירמידות גדולות של כדורי שלג וחיכו להתקפת האויב. המפקדים דחקו בחייליהם להגן על כבוד מדינתם. החיילים עמדו רועדים מקור ומרגש, והקצינים מפחד, שכן קצין שהיה חסר מזל ונפל לידי קבוצה יריבה, גילה לצערו שמיטתו אינה עשויה שושנים".
אותו קצין תיאר את הקרב במילים שלא היו מביישות שדה קרב אמיתי: "לאחר מאבק של רבע שעה השורות שלנו נכנעו, וחייל מג'ורג'יה, גבוה, שרירי, עם מבט פראי בעיניים, הוביל אותי למעשה של הקרבה. ניסיתי לפקד על הלוחמים כשהדריסה התחילה. הם המשיכו להסתער, והתחלנו להימלט, אני, ובעקבותיי הענק הפראי. כל המחנה היה מסה אחת מעופפת, גועשת, בזמן שהאדמה, או יותר נכון השלג, התמלאה באנשים שנפלו או נעקפו בקרב שלג נואש.
"לא העזתי להסתכל אחורה והמשכתי בגבורה. הנשימה שלי הפכה יותר סמיכה ומהירה, והמחנה נראה כמו תעתוע. חשתי את מבט האיש עם העיניים הפראיות בגבי. לאיש לא היה האומץ להתמודד עם הענק. אבל כל הדברים חייבים להסתיים, וההימלטות שלי הסתיימה בנפילה לתוך האוהל שלי, יותר מת מאשר חי, בדיוק כשהרגשתי את הנשימה החמה של הרודף שלי על צווארי. כששכבתי מתנשף שמעתי את האיש אומר 'הייתי מעדיף לתפוס את הקפטן הקטן הזה מאשר להרוג את האיש הכי גדול בצבא הצפון'", סיכם הקצין בשעשוע.
בשלב מסוים סך כל הלוחמים בשני הצדדים עמד על לא פחות מ-9,000 לוחמים ממדינות רבות בדרום, שהסתערו זה על זה וכדורי שלג בידיהם. אלא שאז נבלמו הכוחות הלוחמים בידי הפיקוד הבכיר של כוחות הקונפדרציה, שפחות התלהב מהמשחק המשעשע מכיוון שבקצה השני של העמק היו מוצבים כוחות הצפון, שיכלו לנצל את המהומה ולתקוף אותם. לכן הוצאה הודעה שאסרה את המשך הלחימה בכדורי שלג.
במבט היסטורי 1863 הייתה שנה מזעזעת, שבה כוחות הדרום ספגו מכות אנושות בקרבות גטיסברג, ויקסבורג ושאנשלורסוויל. אחים מהצפון ומהדרום הרגו זה את זה באלפים, וניתן רק להעריך שרבים מהלוחמים שנהרגו השתתפו באותו קרב שלג גדול. לכן, למרות העובדה שאנשי הדרום היו הצד שייצג את הגזענות הנוראית בארה"ב, נחמד לחשוב שהשנה האזרחית של אותם לוחמים החלה באירוע משמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו