ג'יימס ארל ג'ונס קנה את עולמו כשנתן את קולו לאחת הדמויות האייקוניות ביותר של המאה ה-20 – דארת ווידר. אומנם, הוא ביצע תפקידים משמעותיים נוספים, ביניהם "מגלה את אמריקה", המרדף אחר אוקטובר האדום", "משחקים פטריוטים" והדיבוב של המלך מופסה בסרט "מלך האריות" בלייב אקשן, אבל המילים "לוק, אני אבא שלך" לעולם לא יישכחו.
מתברר כי קודם שהפך לשחקן מפורסם, הוא שקל ללמוד רפואה ולאחר מכן התגייס לצבא האמריקני והפך. למעשה, הוא היה קרוב למדי להגיע למלחמת קוריאה, אך הפסקת האש הצילה אותו משירות בשדה הקרב.
ב-1953 הפסיק ג'ונס את לימודיו באוניברסיטת מישגן, כסטודנט טרום רפואה. הוא היה אז צוער בצבא האמריקני, אך החליט שלימודי רפואה אינם בשבילו. אלא שדווקא בצבא הוא הרגיש בבית. בתחילה עזב את האוניברסיטה מבלי להשלים את התואר, מכיוון שחשב שיזדקקו לו בקוריאה, אך שביתת הנשק באותה השנה הובילה אותו בחזרה לספסל הלימודים. ב-1955 חזר ללימודים וקיבל תואר ראשון.
לאחר סיום לימודיו נשלח ג'ונס לפורט בנינג, שם הוכשר בבית הספר של הריינג'ס כקצין. לאחר מכן הוצב בצוות לחימה. הוא הוצב בבסיס בקולורדו והוביל אימונים במזג אוויר קר במיוחד. "הגדוד שלנו הוקם כיחידת אימונים שמטרתה להתאמן במזג אוויר קיצוני ובשטח ההררי של הרי הרוקי", סיפר השחקן לאתר "military". הוא ציין כי "לקחתי על עצמי את האתגר הפיזי ואהבתי את זה עד כדי כך שרציתי להישאר שם – לבחון את עצמי בסביבה המדהימה הזו, לשלוט במיומנויות ההישרדות. אהבתי את ההרים, את מזג האוויר והגובה, ולא היה אכפת לי מהקושי. חשבתי שאלו חיים טובים".
ג'ונס היה קצין לא רע בכלל, וקודם לדרגת סגן, אך אז התבקש להחליט האם להמשיך בקריירה צבאית או לפרוש. מפקדו שאל האם יש משהו שהוא רוצה לעשות מחוץ לצבא, וג'ונס הודה שתמיד חשב ללכת בעקבות אביו, שחקן תיאטרון. מפקדו השיב לו שהוא צריך לרדוף אחרי החלומות שלו, ושתמיד יוכל לחזור לצבא, וכך עזב ג'ונס את הצבא האמריקני. ב-1964 ערך את הופעת הבכורה שלו בסרט ד"ר סטריינג'לוב וב-1970 הופיע בתפקיד הראשי הראשון שלו בסרט "התקווה הלבנה הגדולה" שעליה קיבל מועמדות לאוסקר. והשאר – היסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו