אחד מבוגרי קורס הקצינים שיסתיים בעוד שבוע מציג סיפור מרגש: הצוער ד' היה הקשר של רס"ן אופק אהרון ז"ל, שנהרג בתחילת השנה בתקרית ירי דו-צדדי טרגית במהלך אימון של יחידת אגוז. עם קבלת דרגות הקצונה עתיד ד' לחזור ליחידת אגוז, ויזכה בכך לסגירת מעגל מרגשת עם המפקד שהיה קרוב אליו ביותר.
"מאז ומתמיד בשירות הצבאי שלי היה לי בראש להתנדב לקורס קצינים", אמר ד' בשיחה עם "ישראל היום" לקראת סיום הקורס. "כבר מתחילת הטירונות קיבלתי פק"ל מפקד חוליה, ואחר כך הייתי מפקד חוליה במסלול, אבל מי שבאמת דחף אותי וגרם לי לצאת היה אופק.
"כשהייתי קשר שלו, במשך שלושה חודשים, התלבטתי מאוד על הדרך שלי. שוחחתי איתו על כך רבות, והוא עזר לי להגיע להחלטה שאני רוצה להיות קצין ולהיות בטוח בכך. אופק עשה בצבא המון תפקידים, אבל הוא אמר לי שהתפקיד הכי משמעותי שהוא מילא, שבו הרגיש שהוא הכי תורם, היה כמפקד מחלקה".
מה היה הדבר ששכנע אותך ללכת על זה?
"כששוחחתי איתו אז על התחושה שאני מפספס בחיים האזרחיים חוויות אחרות, אופק הסביר לי שאין שום תפקיד בעולם עם משמעות כזו גדולה. ששום חוויה שאני אחווה באזרחות לא משתווה בכלל לתפקיד מ"מ בצבא. הביטחון וההחלטיות שלו חיזקו אותי מאוד ודחפו אותי לתפקיד".
על החזרה ליחידת אגוז כקצין וכמפקד מחלקה, אמר ד': "אופק היה גאה בי מאוד על החזרה ליחידה ועל הבחירה שלי בקורס קצינים. בכלל, גם אני מלא התרגשות על סגירת המעגל הזו, על החזרה ליחידה שבה שירתי עם אופק, ועוסק במחשבות על מה הוא היה חושב ומה הוא היה אומר לי. מעבר לכך, זה מרגש לחזור כמ"מ למקום שבו גדלתי".
תמיד רצית להיות לוחם ומפקד?
"האמת היא שעד כיתה י"א רציתי בכלל להיות כדורגלן, ופחות חשבתי על שירות בצה"ל - ועוד על שירות קרבי ומאתגר כמו שאני עושה היום. המהפך הגיע בכיתה י"א, כשנכנסתי לכושר והתחלתי להתעניין יותר בצבא ובעולם הזה של הלוחמים. הבנתי שמדובר בעולם משמעותי עם המון ערך.
"התחושה הזו התחזקה בי הרבה יותר אחרי הגיוס עצמו. התחלתי להבין את האחריות שיש לנו כלוחמים על המדינה ועל החיים כאן, והתמלאתי בתחושת ערך רבה. זה תהליך שאני ממשיך בו כל הזמן, כי עכשיו, כמפקד, אני חש פי אלף יותר כמה התפקיד שאני עושה הוא משמעותי ובעל ערך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו