מבצע אימא: שלוש אימהות נכנסו לנעליים של ילדיהם החיילים

אימהות רבות דאגות כאשר הן שולחות את הבן או את הבת שלהן לצבא, ובייחוד כשמדובר בתפקידים בחזית.

פרויקט מיוחד של "ישראל היום" ליווה שלוש אימהות לבסיס שבו הבן או הבת שלהן משרתים, שם ראו מקרוב כיצד ילדיהם מתמודדים עם האתגרים היום יומיים - מהסרבל של חיל האוויר ועד הטנק הצפוף.

"איך מסתדרים ארבעה בטנק אחד?"

סגן אורי מזור משרת כמפקד מחלקה בפלוגת הוולקן בגדוד 77 מחטיבה 7 של השריון. הוריו באים לבקר אותו בבסיס בסופי השבוע, אבל לביקור הזה הוא לא ציפה. אמא סיגל, שמתעניינת מאוד בשירות של בנה, קיבלה במשך יום את האפשרות לחוות את השירות של הבן, לבשה את סרבל השריונרים ונכנסה לתוך הטנק.

לפני ראש השנה עשו ההורים את דרכם לבסיס עוז שברמת הגולן, שם משרת הבן אורי כמפקד מחלקה. אחרי שלבשה את הסרבל צעדה סיגל ב"פודרה", אדמת האבק שמשאירים הטנקים כפי שהיא מכונה בפי החיילים. הבן סגן אורי עזר לה לטפס לטנק.

סיגל מספרת שבנה אורי משתף את משפחתו "רק במה שהוא יכול". לדבריה, "זה מאוד מרגש לראות את הדברים שהוא עושה ונראה לי מאוד מאתגר".

סיגל שירתה כתצפיתנית בגבול הצפון, שם הכירה את בעלה שחר, ששירת בפלוגת הסיור של חטיבה 7. כך שהטנקים מוכרים לה היטב, אבל בעיקר מבעד למשקפת.

כמו לכל אמא דואגת, גם לסיגל יש באופן קבוע תהיות סביב השירות של בנה. "המחשבות שעוברות לי בראש הן שיש להם הרבה לילות וימים שלא יוצאים מהטנק, או איך חיים ארבעה אנשים בתוך הטנק ומסתדרים. אלה מחשבות של כל אמא, וזה נראה בסדר".

אורי לא שוכח להזכיר שזו הפעם ראשונה שבה אמו נכנסה לטנק. "נראה לי שאחרי שהיא ראתה את הדברים בעיניים זה הרגיע אותה, אבל בעוד שבוע היא תשכח", הוא אומר בחיוך, "הראיתי לה איפה ממוקמים אנשי הצוות, איפה אני עומד עם הראש בחוץ, איך מכניסים פגז ואיך אוכלים וחיים בתוך הטנק".

חייליו של אורי התלהבו גם הם, והבקשות לארח את האימהות שלהם בתוך הטנק הגיעו מייד. אביו של אורי, שחר, מתקשה להבין איך מסתדרים בתוך הטנק, "זאת קלאוסטרופוביה נוראית. אני לא מצליח להבין איך הם מסתדרים".

אחרי שטעמה קצת מהשירות של הבן, אמא סיגל ואבא שחר יכולים להיות רק במעט יותר רגועים, ובעיקר הרבה יותר גאים.

"מה שהיא עושה ביום בצבא, אני לא עושה בשנה"

נועה חן בת ה־21 היא קצינה בדרגת סגן המשרתת בתפקיד סגנית צ'יף מכונות בספינת חיל הים. נועה הוצבה במחלקה שאחראית למנועים בספינה, ואמה לימור הגיעה להכיר את המקום שהפך לבית השני של בתה.

"כשנועה היתה קטנה והייתי בטיפת חלב, הרופא אמר: 'רק אל תפריעי לילדה, תני לה לגדול'", לימור נזכרת. "היא דעתנית, עצמאית ויודעת מה היא רוצה והגיעה לאיפה שהגיעה בזכות עצמה, ואני רק תומכת בה".

"עם זאת, רואים שזה מחיר כבד, כי היא הגיעה למקום של גברים", לימור מסבירה. "אבא שלי, שהוא בוגר חיל הים, היה מזועזע מהרעיון שהיא תהיה צ'יף מכונה, כי יש אמונה תפלה שהמכונה לא אוהבת נשים ואם אישה נכנסת למכונה אז המכונה מתעצבנת".

שונה מאמא

והאם התפוח נפל רחוק מהעץ? על זה יש ללימור תשובה ברורה: "שום דבר ממה שהיא עושה פה לא קשור אלי. אני לא יכולה לישון בחדרון מטר על מטר עם חמישה אנשים - זה צפוף מאוד. החום של 40 מעלות בחדר המכונה זה משהו בלתי נסבל - זה לא בשבילי בכלל".

לא תופתעו לגלות שלימור לא האמינה שבתה נועה תשרת בתפקיד כזה. "כשהיא נולדה, שכן אמר לי שהיא תהיה ילדה מפורסמת ומיוחדת מאוד", היא משחזרת. "כל השנים חשבתי שהיא תהיה טייסת או שתשרת בחיל המודיעין או בתיאטרון צה"ל, אבל לשרת בחיל הים - זו היתה הפתעה".

חיפשה חוויה

כשנועה התגייסה לחיל היא לא ידעה לקראת מה היא הולכת, אבל לדבריה, היא רצתה שהשירות שלה יהיה "סוג של חוויה". היא מספרת: "בסוף הגיבוש אמרו לי שאלך למגמת המכונה ולא ידעתי מה זה אומר בהתחלה - זו היתה הפתעה גדולה לכולם. אני ממש אוהבת את זה ומרגישים את הייחודיות שאני הראשונה בתפקיד הזה".

לימור האם מסכמת: "בכל יום נועה מתמודדת עם ריבוי משימות, הנעת אנשים וניהול משברים. אני צריכה שנה בחיים האזרחיים כדי להתמודד ולטפל בדברים כאלו".

"זה תפקיד מאתגר - מתאים בול לבת שלי"

סגן נעה אזולאי, קצינת פיקוח טיסה, לא האמינה אף פעם שאמא שלה, תמר, תבוא לבקר אותה במגדל הפיקוח בבסיס תל נוף ותעלה יחד איתה על הסרבל. כשתמר יצאה מחדר ההלבשה - היה נדמה שהיא בתפקיד כבר שנים.

נעה ותמר עולות לקומה הרביעית והאחרונה של מגדל הפיקוח, היישר ללב מרכז הבקרה והפיקוח האווירי של בסיס תל נוף. את ההתרגשות ואת הגאווה של תמר בנעה לא ניתן היה לפספס, ובכל קומה שהשתיים עלו - כך גם סף הרגשות של השתיים.

כבר בכניסה לחדר הפיקוח, תמר מייד נכנסת לעניינים. נעה מביאה לה אוזניות קשר מיוחדות ומשקפת, ותמר צופה ומבקרת מקרוב על המראות ונחיתות של מטוסי חיל האוויר.

לשמור על ריכוז שיא

"זה נראה תפקיד מאתגר מאוד - וזה מתאים בול לבת שלי", היא מספרת בגאווה. "היא מאוד חדה, מצליחה לעשות כמה דברים בבת אחת. אלה כישורים שהיו לה תמיד. אני גאה בה ברמות".

נעה, שצפתה מהצד והתקשתה להסתיר את ההתרגשות, מספרת: "אמא עשתה עבודה מדהימה - לא שציפיתי למשהו אחר".

נעה מספרת על האחריות הכבדה בתפקיד, ואומרת: "יש אחריות רבה בתפקיד שלי - אני אחראית בסוף לחיי אדם. זה לפעמים מלחיץ - למשל, מטוס שמגיע עם תקלה חמורה וצריך להקפיץ אליו צוותי חירום. יש גם הרבה עומס, שמחייב אותך להיות דרוך מאוד".

עוד היא מוסיפה: "מתחילת המשמרת ועד סופה צריך לשמור על ריכוז שיא. זה תפקיד שדורש להפעיל כל הזמן את חמשת החושים. אנחנו חייבים להקפיד על שעות שינה, יש ממש נהלים לגבי זה".

"תומכים בה בכל החלטה"

תמר, איך אתם כמשפחה מתמודדים עם התפקיד של נעה? אתם רוצים שהיא תמשיך בצבא?

"אנחנו גאים בה בטירוף - היא עושה תפקיד קשה מאוד, אבל משמעותי ומעניין. אנחנו תומכים בכל החלטה שלה, אבל יש לה עוד זמן רב בשירות כקצינה ועד שתצטרך להגיע להחלטה. בכל מקרה - אנחנו כולנו נהיה איתה".