"לא נפגשנו כמה חודשים, אך הקשר מתחזק"
משפחת זק"ש, יקיר
במשפחת זק"ש מהיישוב יקיר שבשומרון שני זוגות תאומות שמשרתות כעת בצה"ל. שתי הגדולות: אביה, סמ"פ מפקדה בגדוד ארז של המשטרה הצבאית, ו־ט', חיילת ב־8200; ושתי הקטנות: יעלה, טירונית באיסוף קרבי, ומצדה, סמב"צית הגנה מרחבית באיו"ש.
"זאת גאווה גדולה מאוד", מספרת האם הגאה קרן. "אלו השורשים לאהבת הארץ, הנתינה והרצון לתרום על הצד הכי טוב שיש. גם החוזק של האחיות, של הביחד שלהן וגם כאינדיבידואל - כל אחת מהן לקחה את זה למקום שהוא שלה. זה באמת ממלא לנו את הלב", מספרת האם בהתרגשות. ובהומור רב היא משתפת בבלבול שלה במעקב אחר חזרת הבנות הביתה: "ברמה הפרקטית זה הרבה תיקיות בראש, לזכור מי באה ומתי, את מי לאסוף ומה לבשל לשבת, למי דואגים השבוע יותר, צריך לדעת למי לדאוג ואיפה לשחרר".
מלבד הגאווה יש גם קושי. לנוכח זמני היציאה השונים, האחיות לא נפגשות לפרקי זמן ארוכים. "יעלה ומצדה הצעירות לא נפגשו ארבעה חודשים, וזה היה מאוד מוזר לנו כהורים שפתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עם הבן הקטן אחרי שהיינו בית של ארבע בנות עם כל החבר'ה שלהן. היו המון אתגרים". בליל הסדר יעלה ומצדה יישארו בצבא, אך אביה ו־ט' הגדולות יגיעו הביתה. בחג השני זה יהיה בהרכב הפוך - הקטנות יהיו בבית והגדולות בצבא.
"מחלקים חצי־חצי", אומרת האם ברגשות מעורבים, אך גם רואה את הטוב: "ודאי שאני מאוכזבת שלא נהיה יחד, אבל כל דבר כזה הוא הזדמנות להקדיש זמן למי שכן יוצא, וגם ליל סדר בצבא הוא זיכרון מיוחד עם עוצמות אחרות. גיבוש יותר חזק עם מי שיש - זאת הגישה. ולהסתכל על הטוב, תמיד יש טוב".
מצדה מצמד הקטנות מספרת: "ארבעתנו בצבא, כל אחת בתפקיד אחר ומשמעותי מאוד. היציאות הן עניין מאוד קשה, אני והתאומה שלי יעלה לא נפגשנו כמה חודשים, אבל למרות זאת הקשר רק התחזק. זה ממש ממלא גאווה, בכל מקום בשירות אני מייד מספרת שכל האחיות בצבא".
אביה, הראשונה שהתגייסה, מספרת: "כל אחת מצאה את עצמה בצבא, כל אחת משתפת ומדברת, וזה מאוד נחמד עכשיו שלכל אחת יש אפשרות לחיות פתאום חיים משלה ולצבור סיפורים וחוויות שונות. אני התגייסתי ראשונה, בהתחלה חוויתי את זה לבד עד שהשאר התגייסו. עכשיו יש לי שלוש אחיות בצבא, וזאת גאווה גדולה שכל אחת תורמת למדינה ובתפקיד משמעותי".
"אנחנו מאוד מתגעגעים, אבל השירות שווה את זה"
משפחת בן יוסף, מזכרת בתיה
במשפחת בן יוסף ממזכרת בתיה גם ארבעה אחים שמשרתים כעת בצה"ל: דניאל, מהנדסת בחיל האוויר; יהונתן, עתודאי בלימודי רפואה; נעמי, קצינת חינוך בחטיבה 188 של השריון; ויואב, לוחם בנח"ל.
את ליל הסדר הקרוב האם הגאה, אתי, עדיין לא יודעת אם יצליחו לחגוג יחד. "עוד רגע ערב החג, ואני עדיין לא יודעת מי יהיה בשולחן הסדר. את החג אנחנו עושים אצלנו, ואני מקווה שיגיעו כמה שיותר. כרגע אישרה הגעה רק נעמי, אבל אני מאוד אופטימית". מבחינת הדאגה הטבעית, אתי כבר מורגלת: "אנחנו כל הזמן סביב הצבא. בשנים האחרונות תמיד היו לפחות שניים בצבא. לומדים לחיות עם זה, משתדלים לא לדאוג יותר מדי ומחכים לשבתות שיבואו הביתה ושכולם ייפגשו. אני גאה מאוד בכל אחד מהילדים שלי, הם עושים חיל כל אחד בתחומו".
נעמי בן יוסף מספרת ל"ישראל היום" על תחושת הגאווה המשפחתית: "זאת גאווה גדולה. כל אח לוקח חלק קצת אחר, ואני תמיד מספרת על האחים שלי בכל מקום, על זה שכולנו בצבא". על המקום המיוחד שהשירות ממלא בחייהם היא מוסיפה: "זה מאוד משמעותי ובהחלט תופס מקום, בעיקר בכביסות", היא אומרת בגיחוך. עוד היא מספרת כי בהחלט קורה שהם לא רואים זה את זה במשך זמן רב, בעיקר את האח הקטן ואת האח הגדול.
דניאל בן יוסף, האחות הגדולה, מצטרפת לתחושת הגאווה שמאפיינת את משפחתה: "כולנו אוהבים לספר לאנשים שקרובים אלינו אחד על השני ועל איפה כל אחד משרת. לא בכל יום פוגשים חבורת אחים גדולה כל כך בצבא". כמו כן, היא משתפת בקשיים: "לא פשוט לנו, יש הרבה אתגרים ואני מניחה שלהורים זה קשה יותר. אנחנו בהחלט מתגעגעים זה לזה ולבית, אבל זה חלק מהשירות שכל אחד מאיתנו בחר לעצמו. מתגעגעים, אבל זה בסדר. זה שווה את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו