שדה הקרב המודרני עובר בשנים האחרונות מהפכה דרמטית של כלים בלתי מאוישים, המשנים את מאזן הכוחות משני צדי המתרס. בעוד צה"ל מוביל מזה עשורים בטכנולוגיות מל"טים מתקדמות, אנו עדים כיום לעלייתו של איום אווירי אסימטרי קטלני: רחפני הנפץ של חזבאללה המונחים באמצעות סיב אופטי, אשר הפכו לאחרונה לאיום קטלני על חיילינו בדרום לבנון ועל תושבי קו העימות.
רחפן כזה, הנושא מטען נפץ, מופעל על ידי לוחם חזבאללה המסתתר במחסה; הוא ממריא אנכית מאתר השיגור ומנוהג לאורך כל טיסתו עד לאיתור המטרה ולפגיעה ישירה ומדויקת בה. גם חמאס השתמש ברחפני נפץ במתקפת ה-7 באוקטובר, אך אלה נשלטו בטיסתם באמצעות ערוץ תקשורת אלחוטי (תדרי רדיו) עד לפגיעה, או לחלופין נשאו פצצה, הטילו אותה במדויק ושבו אל משלחיהם.
הסיב האופטי, הנישא על ידי הרחפן, נפרס מסליל תוך כדי מעופו לטווח של קילומטרים אחדים. מנגנון הפעולה שלו פשוט ודומה בעקרון לרולר של חכת דיג: בעת הנפת החכה, חוט הדיג הדק והחזק נפרס ומשתחרר בקלות ובמהירות מהגלגלת למרחק רב. הסיב האופטי – בדומה לזה המגיע כיום לכל דירה בישראל ומעביר אליה שירותי אינטרנט – הוא חוט דק, שקוף וחלול שבו עובר מידע דו-כיווני באמצעות פולסים של אור, הכלואים בתוכו לפי עיקרון פיזיקלי הנלמד בתיכון. האנלוגיה לחוט הדיג מלאה: שניהם דקים, קלים, חזקים, כמעט בלתי נראים ונפרסים בקלות למרחק.
יתרונו הגדול של רחפן המונחה בסיב, בניגוד לרחפנים רגילים, נעוץ בכך שפקודות השליטה מחד ושידורי הווידאו מהמצלמה למפעיל מאידך, עוברים אך ורק בתוך הסיב האופטי. ברחפני רדיו, אותות האלחוט המשודרים באוויר ניתנים לגילוי, לאיכון ולשיבוש באמצעי לוחמה אלקטרונית (ל"א). נגד סיב אופטי, לעומת זאת, אין כיום אמצעי חיצוני לגילוי או לשיבוש. לפיכך, אתגר הגילוי של רחפן קטן ומהיר, הטס בגובה נמוך בין גבעות, מבנים ועצים, הוא עצום. גם לאחר זיהויו, ניצב אתגר מורכב נוסף של הפלתו בירי, ולכן האיום מתממש מדי פעם בפעם, לצערנו.
מערכת רחפנים כזו היא למעשה נגזרת זעירה של עולם שלם שבו מובילה ישראל מזה רבע מאה. כל מערכת מל"ט (מטוס ללא טייס) בסיסית מורכבת מכלי טיס, תחנת שליטה קרקעית, מערכת תקשורת, מצלמה ומפעיל. בהקשר זה, צה"ל מפעיל כבר 25 שנה בהצלחה כבירה את מערך מל"טי התקיפה "זיק": מל"ט חמוש הטס למרחקים של מאות קילומטרים ומטיל פצצות קטנות ומדויקות על מטרות נייחות או ניידות (כמו כלי רכב, אופנועים והולכי רגל), ושב לבסיסו עם סיום החימוש או הדלק.
לצד מל"טי התקיפה הרב-פעמיים, קיימים בעולם גם מל"טי תקיפה חד-פעמיים ("חימוש משוטט"). אלה משוגרים לטווחים ארוכים של עד מאות קילומטרים, מאתרים את המטרה וצוללים אליה בדומה לרחפן נפץ. כאלה הם המל"טים האיראניים (כמו ה"שאהד"), לצד כלים רבים אחרים, כולל מתוצרת ישראלית המיועדת ליצוא. מל"ט תוקף כזה ששוגר מלבנון פגע בעבר בחדר האוכל של בא"ח גולני, ואחר פגע בדירת מגורים בתל אביב. כלים אלו יכולים להיות נשלטים ברדיו, או לנווט עצמאית אל המטרה, בתנאי שהיא נייחת.
על אף שגם זיק וגם הרחפנים משתייכים למשפחת הכלים הבלתי מאוישים, קיים הבדל מהותי ביניהם: הרחפן מוגדר כ"כלי טיס כנף סובבת", הדומה בעיקרון הפעולה שלו למסוק וממריא אנכית הודות למספר רוטורים. לפיכך, בניגוד ל"זיק", הוא אינו נזקק למסלול המראה ונחיתה, ואף מסוגל לפגוע במטרות ניידות. מאידך, חסרונו הבולט הוא טווח טיסה קצר בהרבה וכושר נשיאת חימוש מוגבל. תכונות אלו הופכות אותו לכלי המתאים מאוד לפגיעה בכוחותינו בטווחים קצרים של קילומטרים בודדים בדרום לבנון.
ההיסטוריה של הטכנולוגיה הצבאית מלמדת אותנו שמדובר במרוץ חימוש בלתי פוסק. כשם שעד היום האויב – חזבאללה, חמאס, הסורים והאיראנים – לא הצליח למצוא מענה יעיל נגד המל"טים התוקפים (למעט סוללות טילי קרקע-אוויר שהושמדו בהמשך), כך גם אנחנו ניצבים כעת בפני אתגר מורכב מול איום רחפני הנפץ המונחים בסיב אופטי.
בעוד הציבור הישראלי מורגל לחשוב על עליונות אווירית במונחים של מטוסי קרב ומל"טים ארוכי טווח, שדה הקרב הנוכחי מוכיח שהאיום המיידי והקטלני ביותר מנוהג לעברנו דווקא בגובה העיניים ובמרחק נגיעה. רחפני הסיב האופטי אינם רק שדרג טכנולוגי של חזבאללה, אלא קריאת השכמה דחופה למערכת הביטחון: פתרונות העבר של לוחמה אלקטרונית כבר אינם מספיקים, ובמרוץ החימוש הנוכחי – מי שיפגר בפיתוח מענה טכנולוגי יצירתי, יספור אבדות בחזית ובעורף.
עמירם דגן הוא ממחברי הספר "זיק של חדשנות ישראלית – סיפור המל"טים הישראלי" (יחד עם ישי דפנה), שיצא אור לאחרונה מטעם המכון למחשבה ישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו