ביום רביעי האחרון הודיעו משרד הביטחון ורפאל על סיומה המוצלח של סדרת ניסויים במערכת הלייזר מגן אור, שקיבלה גם שם חדש: "אור איתן".

זוהי מערכת רבת עוצמה שעובדת באינטגרציה עם כיפת ברזל ומהווה בעצם את שכבת ההגנה האווירית הרביעית: השכבה הגבוהה מתבססת על טילי חץ 3 שמיירט בחלל וחץ 2 לטווחים ארוכים מאוד. בשכבה הבינונית פועל קלע דוד לטווחים בינוניים עד ארוכים, ובשכבה הקרובה פועלת כיפת ברזל, לטווחים של 12-70 ק"מ. עכשיו יתוסף אליהם גם הלייזר, שמיועד לטווח של 10 ק"מ, כשכבה רביעית.

דגם מוקטן של מערכות הלייזר הישראליות כבר נוסה תחת אש. בזמן ההתכתשויות עם החיזבאללה בצפון נמסרו לצה"ל לצורך ניסויים מאולתרים שתי מערכות לייזר ונוסו אל מול כטב"מים של חיזבאללה. המערכות הניבו הצלחות יוצאות דופן. 40 כטב"מים הופלו במהירות וביעילות נדירה, דבר ששינה את כללי המשחק ופתח צוהר לעתיד הטכנולוגי של ההגנה הישראלית. ועדיין, חייבים להדגיש, גם המערכת הזו לא נותנת הגנה הרמטית. היא משפרת את ההגנה האווירית, ומקטינה את סיכויי הפגיעה.

"בניסוי השתמשנו במערכות הלייזר באינטגרציה עם כיפת ברזל, במתארים מורכבים שכללו המון מטרות," סיפר תא"ל ד"ר דני גולד, ראש מפא"ת, שהיה גם המוביל של פיתוח כיפת ברזל. "הצבנו כאן את חזית הידע בעולם בתחום הזה".

המערכת הגדולה, מגן אור, עתידה להימסר לצה"ל בקרוב. היא אינה מסתפקת ביירוט כטב"מים, אלא נועדה להתמודד גם עם טילים ורקטות - פריצת דרך עולמית של ממש. יש להקדיש רגע להבנת היקף השינוי: לאורך ההיסטוריה, כלי נשק נשענו על גופים פיזיים – אבנים, חיצים וחניתות, ועד טילים ופגזים - שנעו דרך האוויר אל עבר המטרה. עתה, לראשונה, הלוחם פוגע לא באמצעות גוף פיזי, אלא באמצעות קרן אור שמתקדמת במהירות של כ-3,000 קילומטר בשנייה. ברגע שקרן הלייזר מזהה את האיום ומכוונת אליו, התוצאה מידית והרסנית.

עד כה, הבעיה העיקרית הייתה פיזור הקרן עם התרחקות מהמקור, בשל תנודות האוויר. כך, בניסויים שערכו ברחבי העולם, הלייזר הצליח לחתוך פלדה באופן מרשים בטווחים קצרים, אך איבד מיעילותו ומדיוקו ככל שהמרחק גדל. השאיפה ליירט טילים מהירים וקטנים בטווחים של קילומטרים נתקלה במחסום טכנולוגי שעליו נשברו מיטב המוחות במשך עשרות שנים. בניסיונות עבר בארה"ב, בריטניה, רוסיה וסין, היירוט נותר מוגבל לגופים איטיים ובמרחקים קטנים יחסית.

יירוט תוך מילי שניות

שלושה פיזיקאים ישראלים, פרופ' לפיזיקה ממכון וויצמן שהחליט לעבור לרפאל ושני דוקטורים מהטכניון, התעקשו לא לוותר. על אף סקפטיות של משרד הביטחון והפסקת תקצוב זמנית, ההתעקשות והאמונה בטכנולוגיה הובילה לפריצת דרך היסטורית. הפתרון הישראלי היחיד במינו בוחר לפצל את קרן הלייזר המקורית למאות קרניים, שכל אחת מהן מקבלת תדר מעט שונה. ריבוי הקרניים מאפשר לחלקן להגיע לנקודת הפגיעה המדויקת הרצויה בטיל - בסמוך לראש הקרבי, כי אם, לדוגמה, נפגע בכנף הטיל הוא רק יסטה ממסלולו ויפגע ברמת גן במקום בפתח תקווה. חובה לפוצץ את הטיל באוויר.

טלסקופ לייזר ייחודי עוקב בזמן אמת אחר ההחזר מהטיל, מזהה את הקרן המדויקת ביותר ומסנכרן את כל הקרניים לאותו תדר, תוך מילי שניות. התהליך חוזר על עצמו אלפי פעמים בשנייה, וכל זה - ללא מגע יד אדם, אלא באמצעות מחשבים מהירים וטכנולוגיה פורצת דרך. זו אופטיקה אדפטיבית הפוכה, פרי המצאה ישראלית, שמצליחה לרכז את מירב האנרגיה בדיוק לנקודת התורפה בטיל.

הצלחת הניסויים הובילה לשינוי גישה במשרד הביטחון, והמערכת מוכיחה את עצמה מול כטב"מים, טילים וגם פגזי מרגמה. יתרונה הכלכלי אדיר: יירוט בטיל עולה בין מאות אלפים למיליוני דולרים, תלוי בסוג. בלייזר, העלות מסתכמת בכעשרה שקלים ליירוט - מחיר טעינה מחדש של החשמל. כך, המשוואה הכלכלית מתהפכת, ומדינות יריבות ייאלצו להשקיע סכומים גבוהים בהרבה כדי לאיים. מלאי היירוטים הופך אינסופי, ואין מגבלה על מספר המיירטים – החשמל הוא המשאב היחיד.

יתרון נוסף הוא בתחום ההתראה. יירוט באמצעות לייזר מתבצע מיד עם תחילת המסלול, כך שמרבית האזעקות המלוות את הציבור הישראלי בעת מתקפה יהפכו למיותרות. אם הטיל מיירט מעל שטח עוין, אין צורך להזהיר את האוכלוסייה שנמצאת עשרות קילומטרים מהאיום. במקרים נדירים בהם היירוט לא מצליח, עדיין ניתן להפעיל מערכות גיבוי כמו כיפת ברזל. בעתיד, עשוי הלייזר לשנות לחלוטין את פני הלחימה האווירית: עם פיתוחי טווח נוספים, לא יהיו עוד גופים מעופפים, אלא מלחמות קרניים בלבד.