באוויר, ביבשה, בים ובחלל: הטכנולוגיות הצבאיות פורצות הדרך של השנה

לקראת ראש השנה, זה זמן מצוין להסתכל לאחור על השנה שחלפה - ובעיקר על מה שהיא סימנה לעתיד. 2025 הייתה שנה שבה החדשנות הישראלית הוכיחה שוב עד כמה היא מהווה נכס אסטרטגי לאומי: היא לא רק מחזקת את היתרון הטכנולוגי של ישראל בשדה הקרב, אלא גם מייצרת חוסן, ביטחון ורציפות חיים בעורף.

חשוב לזכור שהמערכות הללו לא נולדות בחלל ריק - הן מתוכננות ומתפתחות לרוב בשיתוף הדוק עם משרד הביטחון ובהתאם לצרכים המבצעיים של צה"ל. כך נבנים פתרונות שמותאמים ישירות לשדה הקרב הישראלי.

לוויין תקשורת לאומי שמספק עצמאות אסטרטגית, לייזר רב-עוצמה שמיירט טילים במהירות האור, מכ"ם רב-תחומי שמסוגל לראות באוויר, בים וביבשה, סטארט-אפ זריז שהביא מעולם הסייבר פתרון ייחודי ליירוט רחפנים - וגם דור חדש של כלים ימיים אוטונומיים שמסמנים את המהפכה הבאה בים. אלה הם רק חלק מהפיתוחים שהבשילו השנה וסיפקו עוד נדבך משמעותי בחיזוק החוסן והיתרון האסטרטגי של ישראל.

קרן לייזר שמיירטת טילים במהירות האור

בשנת 2025 מערכת "מגן אור" של רפאל יצאה מהמעבדה והפכה למציאות מבצעית. מדובר במערכת של לייזר רב-עוצמה שמפיקה אלומת אנרגיה צרה ומדויקת, שמסוגלת בתוך חלקיק שנייה - במהירות האור - לפגוע במטרה ולחמם אותה לטמפרטורות של אלפי מעלות, עד שהרחפן או הרקטה פשוט מתפרקים באוויר. בניגוד לטילים מיירטים שמגיעים עם תג מחיר של עשרות אלפי דולרים ליחידה, הירי בלייזר כמעט "חינמי" - חשבון החשמל בלבד.

השנה, אחרי שנים של ניסויים, המערכת נפרסה בשטח והפכה לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף הישראלי. "מגן אור" מצטרפת אל קשת ההגנה האווירית הרב-שכבתית של ישראל - מ"כיפת ברזל" שמיירטת רקטות קצרות טווח, דרך "קלע דוד" לטילים בינוניים, ועד "חץ" ו"חץ 4" שמספקים הגנה אסטרטגית מפני טילים בליסטיים. כל שכבה מותאמת לאיום אחר, ויחד הן יוצרות מטרייה כמעט הרמטית שמעטות המדינות בעולם יכולות להתקרב אליה. במהלך המלחמה זה היה אחד המפתחות לשמירה על רציפות החיים בישראל, כששילוב המערכות איפשר לספוג מתקפות מסיביות ועדיין להחזיק את העורף מוגן.

מערכת "מגן אור" לא נולדה בחלל ריק: היא פותחה ברפאל עבור מנהלת חומה במשרד הביטחון, שהגדירה את הצורך במענה לייזר כחלק מהמעטפת הרב-שכבתית. חיל האוויר וצה"ל היו שותפים קרובים באפיון המבצעי, לקחו חלק בניסויים והכינו את הקרקע להפעלה בשטח, כך שהמערכת נבנתה מהיום הראשון בהתאם לאיומים והדרישות של הלחימה הישראלית.

המשמעות של "מגן אור" חורגת מהגנה עצמית בלבד: ישראל הראתה לעולם מודל חדש של שילוב טכנולוגיות - טילים, חיישנים ולייזרים - לכדי מעטפת שמצליחה להתמודד עם איום מתפתח ומשתנה. לא בכדי מדינות רבות מתעניינות כעת במערכת, שהפכה לסמל של ישראל כ"אור לגויים" לא רק מבחינה רוחנית אלא גם טכנולוגית. בשדה הקרב של 2025, מגן אור מייצג את השילוב בין יצירתיות הנדסית לבין צורך קיומי, ומוכיח שחדשנות ישראלית יודעת להאיר גם ברגעים החשוכים ביותר.

דרור 1: ענק בחלל עם שליחות לאומית

בחודש יולי שוגרה לחלל מערכת התקשורת הלאומית של ישראל - לוויין "דרור 1". השיגור התרחש לאחר שנים של פיתוח בתעשייה האווירית, והוא סימן את תחילתה של תקופה חדשה בתחום הלוויינות הישראלית. דרור 1 התמקם במסלול גאו-סינכרוני (מקיף את כדור הארץ כל 24 שעות) בגובה של כ-36 אלף קילומטר, והפך לסמל מובהק של העצמאות הטכנולוגית של ישראל בתחום אסטרטגי זה.

מדובר בלוויין ענק במשקל 4.5 טון, עם כנפיים סולאריות שנפרשות לאורך כמעט 18 מטר ואנטנת תקשורת בקוטר 2.8 מטר - הגדולה ביותר שיוצרה בישראל עד כה. המטען הדיגיטלי שלו מעניק לו גמישות נדירה: הוא כולל עשרות ערוצי תקשורת שניתן לשלב ולהפעיל במקביל, ובזכות היכולת לשנות הגדרות תוך כדי פעולה הוא מתאים את עצמו לצרכים המשתנים - כמעט כמו סמארטפון בחלל, שמוריד אפליקציות חדשות לפי המשימה.

מעבר לצד ההנדסי, לדרור 1 יש משמעות לאומית ברורה. אחרי הכישלון של עמוס 6, התקבלה החלטה אסטרטגית להבטיח לישראל לוויין תקשורת עצמאי - לא רק כדי להסתמך פחות על חברות מסחריות, אלא גם כדי להבטיח רציפות תפקודית בשעת חירום. דרור 1 הוא הלוויין הראשון מתוך סדרה מתוכננת של עשרה, שמטרתם להעניק למדינה גב איתן בתחום התקשורת הלוויינית, ולמקם אותה בחזית החדשנות גם בחלל.

את ההחלטה הזו תרגמו במשרד הביטחון ובצה"ל למהלך מעשי: "דרור 1" פותח בתעשייה האווירית עבור משרד הביטחון ובשיתוף צה"ל, במסגרת הובלת מפא"ת - המנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית. מפא"ת הגדיר את הצורך האסטרטגי בלוויין תקשורת לאומי שיבטיח עצמאות ורציפות תפקודית, בעוד אגף התקשוב של צה"ל תרם לאפיון המבצעי: קצבי תקשורת, תדרים קריטיים ושילוב המערכת ברשתות הקיימות של הצבא. המשמעות המעשית היא שכל חייל, מהלוחם בשטח ועד המפקדה בעורף, נהנה מרשת יציבה ובטוחה גם ברגעי חירום.

המכ"ם הרב-משימתי שמספק לישראל עיניים חדות מהאוויר עד הים

בשנת 2025 חשפה אלתא, חטיבת המכ"מים של התעשייה האווירית, דור חדש של מכ"ם אווירי - C-Catcher. זהו רדאר AESA (מערך אנטנות סריקה אלקטרונית פעיל) מתקדם, שמצליח לשלב עוצמה עם קומפקטיות ואמינות גבוהה. שלא כמו מערכות קודמות שהתמקדו במשימה אחת, כאן מדובר ברדאר רב-מצבי ורב-משימתי: הוא מסוגל לפעול בו־זמנית מול מגוון תרחישים - מעקב אווירי, גילוי ימי, ואפילו זיהוי קרקעי מדויק באמצעות מצבי SAR (מיפוי מכ"מי ברזולוציה גבוהה) ו-GMTI (מעקב אחר מטרות קרקעיות בתנועה).

ייחודו טמון בכך שהוא מחבר יכולות שבעבר נדרשו להן מערכות שונות: סריקה ימית מתקדמת, מעקב אחר מטרות קרקעיות, ויכולת לזהות כלי שיט קטנים באמצעות עיבוד סינתטי. המכ"מים של אלתא כבר מהווים את ה"לב" של מערכות הליבה של צה"ל - הם מספקים את תמונת האיום ל-"כיפת ברזל", ל-"קלע דוד", ולמערכות "חץ", ומשולבים גם בהגנת גבולות ובמערכות ימיות של חיל הים.

כעת, עם השקת ה-C-Catcher, נוסף נדבך חדש שמיועד להשתלב בפלטפורמות מבצעיות עתידיות של צה"ל, ולספק לו עיניים חדות עוד יותר - מהאוויר ועד הים - במציאות שבה האיומים מתרבים ומשתנים במהירות.

סנטריקס Horizon: סטארט-אפ סייבר שהופך רחפנים לנשלטים

אחת המגמות המרתקות של השנים האחרונות היא החדירה של טכנולוגיות "אזרחיות" לעולם הביטחוני, והסיפור של סנטריקס ממחיש זאת היטב. החברה, שהחלה כסטארט-אפ זריז, הצליחה להביא רעיונות מעולמות הסייבר ורשתות התקשורת הישר אל שדה הקרב. מערכת הדגל שלה מתבססת על ניתוח חכם של פרוטוקולי תקשורת - טכנולוגיה שמאפשרת "להקשיב" לשיחה המתנהלת בין הרחפן למפעיל שלו, ולקרוא ממנה את כל מה שצריך לדעת: מיקום, מהירות, ואפילו את המספר הסידורי של הכלי. ברגע שמדובר ברחפן עוין, המערכת נכנסת לנעליו של המפעיל, משתלטת על בקר הטיסה ומשכנעת את הרחפן לנחות בשלום באזור מוגדר.

השנה הציגה החברה את Horizon, מערכת חדשה שמוסיפה שכבת יכולת מרשימה: זיהוי ומעקב אחרי כל סוגי הרחפנים, כולל כאלה שנבנו בהרכבה-עצמית או דגמים חדשים שטרם הופיעו בשוק. זהו שדרוג שממחיש את הקפיצה קדימה - מעבר מזיהוי רחפנים מוכרים בלבד, ליכולת להתמודד עם כל מה שעולה לשמיים, בזמן אמת. היתרון של סנטריקס טמון בכך שהמערכת שלה הרבה יותר קומפקטית וזולה מהמערכות הביטחוניות הכבדות והמוכרות. זה מה שהופך אותה לא רק לרלוונטית בשדה הקרב, אלא גם מבוקשת מאוד ביישומים אזרחיים - החל משדות תעופה ועד מתקני כליאה ונמלים.

את הבשלות של הטכנולוגיה אפשר היה לראות השנה ברגע מובהק: כשחברת רפאל, מעמודי התווך של התעשייה הביטחונית הישראלית, החליטה להטמיע את הפתרון של סנטריקס כשכבת הגנה נוספת בתוך מערכת ה-Drone Dome שלה. עבור סטארט־אפ צעיר, זהו לא רק חותמת איכות - אלא גם הצהרה על שינוי פרדיגמה: שגם מהעולם האזרחי יכולה להגיע חדשנות שמעצבת מחדש את המרחב הביטחוני.

Bull Shark ו-Stingray: כשהמהפכה האוטונומית מגיעה לים

חברת Skana Robotics הישראלית, שהוקמה על ידי יוצאי שייטת ומומחי רובוטיקה, מביאה לים את מהפכת האוטונומיה שראינו קודם באוויר. אם הרחפנים שינו את תפיסת הכוח האווירי, הרי שעתה מגיע תורם של הגלים.

רק לאחרונה חשפה החברה שני כלים חדשים שממחישים את השינוי: ה-Bull Shark - כלי שטח אוטונומי מהיר שמסוגל להפוך לצומת תקשורת ניידת בלב הים; וה-Stingray - כלי תת־ימי שקט במיוחד, שניתן להחנותו על קרקעית הים ולהפעילו מחדש לפי צורך, עם יכולת נשיאה מודולרית למשימות מגוונות, החל ממיפוי ואיסוף מודיעין ועד לוחמה נגד צוללות. הקסם האמיתי נמצא בתוכנה: SeaSphere, מנוע תכנון המשימות, ו-Vera, מערכת השליטה המקומית, מאפשרות להפעיל לא סתם כלי אחד אלא צי שלם של כלים אוטונומיים או היברידיים, שמתקשרים ביניהם ויוצרים כוח ימי מבוזר ודינמי.

זוהי לא עוד מערכת צבאית - אלא תפיסה חדשה של נוכחות מתמדת בים, שמצליחה להיות זריזה, חסכונית ומותאמת בדיוק לאתגרי השטח. ב-Skana יודעים היטב שהם רוכבים על גל עולמי: מדינות מחפשות היום דרכים להגן על תשתיות קריטיות ולשלוט במרחבים הימיים בלי להסתמך רק על ספינות ענק מאוישות. מה שבעבר היה צי איטי ועתיר כוח אדם הופך לצי של כלים קטנים, חכמים וזולים יותר, שפועלים ברציפות ומשתלבים עם כוחות מהיבשה ומהאוויר.

בדיוק כפי שהרחפנים שינו את שדה הקרב האווירי, כך ה-Bull Shark וה-Stingray מסמנים שהמהפכה האוטונומית כבר נחתה גם בים - מעל הגלים ומתחתיהם, כחלק מטרנספורמציה שכבר ניכרת גם בתפיסת הכוח של חיל הים הישראלי.