בזכות הנחישות הישראלית, המערכה הסבוכה והקשה הסתיימה בניצחון מהדהד

מבצע חומת מגן היה נקודת האור המשמעותית ביותר באפילת האינתיפדה השנייה. הוא סימן את היפוך המגמה, ואת החזרת השליטה בנעשה בשטח לידי ישראל. נדרשו אמנם עוד כמה שנים עד שפיגועי ההתאבדות פסקו לחלוטין, אבל המבצע היה שובר השוויון.

הדרך למבצע היתה ארוכה ומדממת. ישראל נדרשה להבליג על כמות גדולה של פיגועים ונפגעים, עד שצברה את כל הרכיבים שנדרשו לקבלת ההחלטה לצאת לדרך. מדובר לא רק בתמיכה הציבורית הנרחבת בארץ, אלא גם בביטחון העצמי של הכוחות הלוחמים בשטח ביכולתם, ושל מקבלי ההחלטות בהם, ויותר מכל - בלגיטימציה הבינלאומית, שבלעדיה היתה ישראל מתקשה להילחם במי שעד אז היתה שותפתה להסכם רשמי.

מלחמה על הבית

היו לא מעט נקודות ציון משמעותיות בתהליך הזה. הבולטות ביניהן היו ההשתלטות בינואר 2002 על ספינת הנשק קארין איי - שהובילה כמות גדולה של אמצעי לחימה מאיראן לרשות הפלשתינית - שהבהירה כי יאסר ערפאת הפך משותף לאויב; המבצעים במחנות הפליטים בג'נין ובטול כרם, שלימדו שניתן לפעול בעומק השטח הפלשתיני מבלי לשלם על כך מחיר כבד; ומחיר הדמים הכבד בחודש מארס 2002 - יותר מ-130 הרוגים - שבעקבותיו נתן ראש הממשלה, אריאל שרון, את האור הירוק לפעולה.

ההשתלטות על השטח הפלשתיני היתה קלה ומהירה מכפי שהוערך תחילה. זה נבע מהתוכניות שהוכנו מראש, מהמוכנות הגבוהה של הכוחות, ומהנחישות הרבה של הלוחמים ושל העורף הישראלי. שיעורי הגיוס למילואים במבצע הגיעו לשיא, משום שהיה ברור שמדובר במלחמה על הבית: כל מחבל או מטען שנתפסים בשטח, לא מתפוצצים בלב ישראל.

המהלך הראשון היה בידוד הבירה הפלשתינית, רמאללה, ובליבה המוקטעה - המפקדה של ערפאת. לוחמי אגוז וסיירת גולני השתלטו על המתחם, והפכו את המנהיג הפלשתיני לאסיר בביתו שלו. במקביל, השתלט צה"ל על בירת הטרור, שכם, ובהמשך לכך גם על טול כרם וקלקיליה, שמהן שוגרו רבים מפיגועי ההתאבדות. המסה המשמעותית של כוחות שהוטלו לכל אחת מהערים הכריעה את המערכה בהן במהירות יחסית - לקח שרלוונטי גם בעתיד ללחימה במתארים דומים בעזה או בלבנון.

נכונות לשלם מחיר

למעשה, רק בשני מקומות נקלע צה"ל לתסבוכת לא צפויה. הראשון, במחנה הפליטים בג'נין, שם נהרגו 13 אנשי מילואים בקרב עם מחבלים, והשני בבית לחם, שם השתלטו מבוקשים פלשתינים על כנסיית המולד. את האירוע הראשון פתר צה"ל בכוח, והכריע את מחנה הפליטים; את השני הוא פתר בהידברות, שבמסגרתה התאפשרה יציאתם של המבוקשים לחו"ל.

ההכרעה החד-משמעית של הטרור הפלשתיני, שראשיתה בחומת מגן, הדהדה באזור כולו. הניצחון בחומת מגן הבהיר שישראל חזקה ונכונה לשלם מחיר על ביטחונה ועל ביטחון אזרחיה.

והיו למבצע גם לקחים נוספים. הראשון הוא הצורך בשימור השליטה המבצעית והמודיעינית בשטח, כתנאי עיקרי לסיכול טרור. השני הוא הצורך בצבא יבשה חזק, שיוכל לפעול בערים הצפופות ולהכריע את האויב. והשלישי הוא החובה לגבש הסכמה ציבורית ופוליטית רחבה בישראל, ולצידה לגיטימציה בינלאומית, כדי לצאת למערכה סבוכה ומדממת ולסיים אותה בניצחון מהדהד.