"הייתי בחוג כדורגל בקיבוץ הגושרים כשהמלחמה פרצה, ופתאום התחילו הבומים", נזכר סרן צפריר רבינוביץ'. לפני 15 שנה, כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, היה רבינוביץ' בן 11 בלבד, אך הוא זוכר היטב את התקופה שבה הותקף הצפון באלפי טילים ורקטות, כמה מהם נחתו ישירות בחצר ביתו שבכפר יובל. אפשר רק להניח שהוא לא האמין אז שיבוא יום שיגן על ביתו, הלכה למעשה, כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 82 של חטיבה 7.
גם סרן אופק עמרוסי זוכר היטב את הימים הראשונים של המלחמה. מפקד הפלוגה בגדוד 12 של גולני בגזרת הר דב, אולי המרחב המאתגר והמסוכן ביותר מול מחבלי חיזבאללה, היה גם הוא בן 11 והתגורר בצפת. "חטפנו הרבה", הוא משחזר. "אנחנו גרים ממש ליד בסיס פיקוד צפון, ונורו לעברנו לא מעט קטיושות ופצצות מרגמה. נשארנו במשך שבועיים בצפון. אלו היו ימים קשוחים, לא יצאנו מהמקלט".
15 שנה עברו מאז אותם ימים, ושני הילדים הפכו למפקדי פלוגות. סרן רבינוביץ' פיקד על לוחמיו עד לפני כשלושה חודשים בגזרת מטולה, מרחק קצר מביתם של הוריו בכפר יובל. "הייתה תקופה שאחותי גרה במטולה, ההורים בכפר יובל ועוד אחות במעיין ברוך, בזמן שהלוחמים שלי פרוסים בגזרה, ממש מטרים מהמשפחה", הוא מספר.
"חיזבאללה ממשיך להתעצם מאז המלחמה, ואסור לעצום עין", אומר סרן עמרוסי. "יצא לי לספר לחיילים מה עבר עליי בלבנון השנייה, לחבר אותם לתחושת האיום. זה מדהים לחשוב שהייתי אז תלמיד בכיתה ו', והיום אני מוביל פלוגה אחריי. הסיפוק הוא עצום. יש קו מחבר מאוד מובהק בין השירות בצבא לבית, כי כמי שחווה את המלחמה כילד אני יודע שאם נעשה את העבודה כמו שצריך - אנשים לא ייפגעו". גם היום הוא ובני משפחתו מתגוררים בצפת, ועל כן ההגדרה "הגנה על הבית" מוחשית ביותר.
סרן רבינוביץ' מספר גם הוא שיש לו תחושת אחריות גדולה במיוחד, מכיוון שבני משפחתו מתגוררים בגזרה. "פתאום אני על מדים, ופוגש את המחנכת שלי מכיתה א' ועוד אמא של חבר", הוא משתף. "כשהייתי ילד אבא שלי היה חבר בכיתת הכוננות, ועכשיו אני זה שעובד עם כיתת הכוננות בשיתוף פעולה. יש תחושה משמעותית של סגירת מעגל".
את ההיכרות העמוקה עם המרחב ניצל רבינוביץ' להכשרה מעמיקה יותר של לוחמיו בשטח. "כשסבא שלי גר בכפר גלעדי, חדרו מחבלים מלבנון והניחו לו מטען מתחת לבית, ובדיוק באותו מקום שבו הם חדרו, בוואדי משגב, הנחתי מארבים", הוא מציין. "אתה מכיר את נקודות התורפה עם רובד נוסף, היכרות מעולה עם השטח בהקשר רחב. פעמים רבות החיילים יושבים על הגדר ומכירים יותר טוב את הצד השני, כי הם לומדים אותו, בזמן שהם לא יודעים מה קורה בצד שלנו. באמצעות הנחלת ההיסטוריה וההיכרות עם השטח אני מתקן את המצב הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו