שתי נווטות הקרב שמסיימות את קורס הטיס כבר מחכות להשתתף בפעילות מבצעית

על מגרש המסדרים בבסיס חיל האוויר בחצרים יעמדו הערב 39 חניכים, דרגות חדשות על כתפיהם ועל ראשם הכובע המפורסם. ביניהם יעמדו גם סגן ו' וסגן א', שתי נווטות קרב מתוך ארבע נשים בסך הכל המסיימות את הקורס הנוכחי. זהו סיומה של תקופה משמעותית מבחינתן, בקורס הטיס המפרך של חיל האוויר, ותחילתה של תקופה משמעותית נוספת - כנווטות קרב במטוסי F-16i (סופה).

"לא חלמתי להגיע לקורס טיס, ולמען האמת - אפילו לא חשבתי על זה", אומרת סגן ו' בראיון שיפורסם מחר במוסף "שישבת". בשנות התיכון היא התמקדה בריקודי בלט, ובכלל תכננה להתגייס לחיל המודיעין, אבל אז הגיע הזימון ששינה את התמונה. "אמרתי 'וואללה, מגניב', והלכתי. לא היה אכפת לי לבזבז על זה שעתיים או שלוש מהחיים".

סגן א', לעומתה, חלמה כבר מגיל צעיר להפוך לטייסת. היא אלופת הארץ לשעבר באמנות לחימה ידועה, והיתה חדורת מטרה להגיע לקורס. "ידעתי שזה קורס מאתגר מאוד, שרק מעטים עוברים, אבל זה רק חידד את הרצון שלי להצליח ולהיות אחת מהם".

השתיים מבהירות כי לא זכו לשום הנחה רק בגלל היותן נשים. אם כבר, הן מסבירות, ההפך הוא הנכון. "חורה לי מאוד שלא מספיק בנות מגיעות לקורס הטיס", אומרת ו'. "אם מישהי לא מגיעה לקורס טיס רק בגלל שאנשים אחרים חושבים שהיא לא מסוגלת, זו טעות. אם היא מאמינה שהיא מסוגלת להיות טייסת או נווטת, שתבוא ותיתן מעצמה עד הסוף. לא הצלחתי כי אני אישה, אלא כי התאמצתי והגעתי למשהו מאוד משמעותי. אין קשר בין המגדר שלי לסיום קורס הטיס".

א': "אני שמחה מאוד לייצג את המין הנשי בקורס טיס, אבל מעצבן קצת ששואלים אותי על ההבדלים בין נשים וגברים. מה שצריך כאן זה לוחמנות ואופי חזק וטוב כדי להוציא מעצמך את מאת האחוזים, וזה לא קשור למגדר שלך. הכל נמצא במחשבה ובדרך שאת מכינה את עצמך. אין כאן שום דבר שבנות לא יכולות לעשות".

במהלך מבצע שומר החומות השתיים עקבו מקרוב אחר פעילות חיל האוויר, והן מחכות בקוצר רוח לקחת חלק בפעילות המבצעית בעצמן. "בדיוק עבור זה אימנו אותנו", אומרת א', "אני לוחמת לכל דבר ועניין. זו תחושת סיפוק גדולה מאוד לדעת שזה התפקיד שלנו. בכל מקום שאליו נגיע נעשה את המקסימום".

בנובמבר האחרון התרסק בסמוך לקיבוץ משמר הנגב מטוס סנונית, שהמריא מבסיס חצרים. המדריך, רס"ן איתי זיידן ז"ל, ופרח־הטיס רב"ט ליהוא בן־בסה ז"ל - שהיה בשלב טיסות המיון, אחד השלבים המוקדמים בקורס - נהרגו במקום. ו' ו־א' היו אז כבר בשלבים הסופיים של הקורס, וליוו את החניכים החדשים.

עובר לכן בראש שהמטוס הוא כלי כל כך מסוכן? שאתן עלולות למות?

א': "אף אחד לא מדבר על זה, אבל כמובן שיודעים את זה. אנחנו שמים דגש גדול מאוד על בטיחות. בכל טיסה יש תדריך, ואם אחרי טיסה היה ספק כלשהו לגבי בטיחות, פותחים את זה מייד ומתחקרים הכל לעומק".

ו': "זה לא עובר בראש ביומיום, אבל ברור שאנחנו מודעים לסיכונים ברקע. המטרה שלנו היא לבצע את המשימה תוך שמירה על רמת הבטיחות. הדבר הראשון שעלה לי בראש כששמעתי על התאונה הוא כאב על ההרוגים. הכרתי את השמות, והיה לי רצון עז להיות עם החבר'ה בקורס הצעיר. כל מה שאתה רוצה זה לבוא ולעזור, לעשות את כל מה שצריך לעשות. מאוד התרכזתי בשאלה איך משתקמים מזה, ופחות בשאלה אם אני מפחדת לטוס".