חסידים על אזרחי: הצצה ראשונה לקורס מש"קי הת"ש החרדים

בבסיס תל השומר, בין מאות החיילים הלבושים בירוק זית, בלטה בשבועות האחרונים קבוצה שונה בנוף. הם אינם לובשים מדים, עם ציציות משתלשלות, וכובעים וחליפות , המעידות על שיוך לחסידויות שונות ומגוונות. לא מדובר באזרחים עובדי צה"ל וגם לא במבקרים לרגע; אלו הם בוגרי קורס מש"קי הת"ש החרדי הראשון בתולדות צה"ל, שהסתיים השבוע.

מדובר בתקדים - עשרה חסידים, בגיל ממוצע של 24 פחות או יותר, כולם נשואים ורובם כבר אבות לילדים, התגייסו כדי להיות אלו שידאגו לרווחתם של החיילים החרדים בשטח. ההבנה בצה"ל הייתה פשוטה אך מהפכנית: כדי לטפל בבעיות של חייל חרדי צריך מישהו שמבין את הניואנסים של הבית החרדי, את הלחצים הקהילתיים ואת הצרכים הייחודיים.

הקורס, שנמשך כחמישה שבועות והתקיים במתכונת של "יומיות", תוכנן בקפידה כדי לאפשר לחניכים לשמור על אורח חייהם הקפדני. ההחלטה הבולטת ביותר הייתה הוויתור על המדים במהלך הקורס. החיילים שירתו בבגדיהם האזרחיים, מהלך שאפשר להם לנוע בין הבסיס לבין השכונות החרדיות שבהן הם מתגוררים מבלי למשוך אש מיותרת ומבלי ליצור חיכוך עם הסביבה.

"היחס היה מעולה", מספרים החניכים. את הקורס הובילו, סמ"ר (במיל') א', ומפקד הקורס סגן י'. השניים בנו מעטפת שאפשרה לחסידים להרגיש בבית, בתוך הבסיס הצבאי הגדול במדינה. "אנשים בבסיס נהנו לראות אותנו, חרדים בתוך המחנה", מספר דוד, אחד מבוגרי הקורס. "קיבלו אותנו יפה מאוד".

עבור משתתפי הקורס, המעבר מעולם הישיבות והכוללים לעולם הצבאי לא היה טריוויאלי, אך נעשה בצורה מדורגת. שמואל, מתאר חוויה של גילוי מחדש. "הקורס נמשך חודש, ובמהלכו הכרנו את החברים ואת הסגל", הוא משתף. "בכנות, לא אהבתי בישיבה את הלימודים האינטנסיביים, אבל בקורס החוויה הכוללת הייתה כיפית. הסגל הסביר הכל בסבלנות, כולם היו אנשים איכותיים. עשינו תרגולים וסימולציות, והיה ממש נחמד".

סיפורו של שמואל, חסיד לעלוב, הוא סיפורם של צעירים חרדים רבים שנמצאים על התפר. הוא לא גדל על ברכי האתוס הציוני צבאי, וההחלטה להתגייס הבשילה אצלו לאט, מתוך אילוצי החיים והבנה אישית.

"מאז ומתמיד לא היה לי משהו עקרוני נגד הגיוס", מודה שמואל בגילוי לב. "אבל כבחור ישיבה, כרווק, לא רציתי להתגייס פשוט כדי לא ללכת נגד הזרם. זה לא היה מקובל". נקודת המפנה הגיעה לאחר החתונה. "יצאתי לשוק העבודה, ובתקופה שלפני הגיוס היה לי קשה בעבודה. הרגשתי שאני צריך שינוי".

הרגע המכריע התרחש בנסיעה אקראית. "יום אחד הייתה לי חתונה, וחבר נתן לי טרמפ", הוא מספר. "במהלך הנסיעה הוא סיפר לי שהוא משרת בצבא במסלול לחרדים. הוא אמר לי: שמואל, זה מסלול מאפשר. יש כאן הזדמנות גם לשרת את המדינה ולתרום, שזה אידיאל חשוב, ומצד שני זו גם נקודת מוצא מצוינת לחיים. ואז סיפרו לי שנפתח קורס משקי ת"ש. זה תחום שתמיד עניין אותי העבודה עם אנשים, העזרה לפרט. פשוט הגעתי".

המורכבות של שמואל אינה מסתיימת עם הגיוס. היא מלווה אותו גם כשהוא חוזר הביתה. בעוד שבתוך הבית פנימה יש תמיכה, כלפי חוץ הסיפור מורכב יותר. "אשתי והמשפחה הקרובה מאוד נהנו מהרעיון", הוא מספר בחיוך. "הם תומכים בי וממש אוהבים את העובדה שאני עושה משהו שאני אוהב ומתחבר אליו".

אולם המעגלים הרחוקים יותר נשארים לעיתים מחוץ לתמונה. "במשפחה הכללית, המורחבת, הם לא יודעים, אני לא מסתיר את זה באופן אקטיבי, אבל גם לא רץ לספר. התגובות ברחוב החרדי מעורבות יש כאלו שעושים מבטים כשהם שומעים או מבינים, ויש כאלו שמקבלים את זה בהבנה".

לעומת שמואל, שמדבר על תחושת שליחות וקושי חברתי, דוד, חסיד קרלין, מציג גישה פרגמטית וישירה יותר, האופיינית לחלקים מסוימים במגזר החסידי שכבר החלו להשתלב בשוק התעסוקה.
"למה התגייסתי? ולמה לא?", שואל דוד רטורית. "ראיתי שיש מסלול חרדי, ראיתי שיש שכר טוב בצד זה, אז אמרתי לעצמי למה לא?".

גישתו העניינית סייעה לו גם מול ההורים. החשש הראשוני של הדור המבוגר התפוגג ברגע שהוצגו העובדות. "ברגע שההורים שלי הבינו שזה מסלול חרדי למהדרין, הם תמכו בי באופן מלא. לא הייתה שום התנגדות", הוא מבהיר.

דוד מדגיש את התנאים שאפשרו את התמיכה השקטה הזו: "אנחנו שמורים. אנחנו בלי מדים. אנחנו הולכים לשרת במשרד, במקום נפרד. זה מה שמשנה".

דוד הגיע לקורס מעט באיחור בשל עיכוב בירוקרטי בגיוס, אך לדבריו, הפער נסגר במהירות בזכות היחס של המפקדים. "קיבלו אותי מאוד יפה, היה יחס מעולה של הצוות", הוא מציין. עבורו ועבור חבריו, היכולת לשרת בסביבה שמבינה את צורכיהם החל מזמני התפילות ועד לכשרות המהודרת היא המפתח להצלחה.

אחד האתגרים הגדולים בקורס היה להפגיש בין עולם הערכים החרדי לבין הקוד האתי הצה"לי, המפקדים לא ויתרו על התכנים, אלא הנגישו אותם. "מכינים אותנו לערכי צה"ל", מספרים החניכים. "אחת המשימות הייתה לזהות מהו הערך המוביל ברוח צה"ל בעינינו". הדיונים בכיתה, כך נראה, דמו לעיתים ל"פלפול" ישיבתי, כשהחניכים מנתחים את הערכים הצבאיים דרך המבט החסידי.

גם נושא המשמעת והזמנים, שלעיתים זר לאווירה החופשית יותר של עולם הישיבות, נלמד ותורגל. "אני יודע שבצה"ל מאוד חשוב זמנים", אומר אחד המשתתפים. "אבל המפקדים התחשבו בנו למרות הכל. הבנו שיש מפקדים, גם חילונים, שמבינים אותנו ואת העולם ממנו באנו".

עם סיום הקורס השבוע, השלב ה"סטרילי" הסתיים. החניכים עוברים כעת לשלב הטירונות, ומשם ישובצו ביחידות החרדיות השונות הפזורות בצה"ל. הם עתידים להגיע לשלל היחידות החרדיות בצהלה ולתת מענה לחיילם החרדים.

המעבר מהכיתה הממוזגת בתל השומר למציאות בשטח הוא המבחן האמיתי. "אנחנו מבינים איך הצבא עובד", הם אומרים בביטחון. כעת, עשרה פורצי דרך, חמושים באמונה, במוטיבציה ובכלים מקצועיים לטיפול בפרט, יוצאים לשטח. המשימה שלהם כפולה: להיות חיילים טובים, ולהיות האוזן הקשבת לאחיהם, החיילים החרדים שבחרו, בדיוק כמוהם, ללבוש את המדים או במקרה שלהם, להישאר על אזרחי ולשרת את המדינה.